הנושאים החמים
הנושאים החמים
אשמח לביקורת
הוא משיג אותו בסוף, נשימתו קצרה.
"זאק" קולו רועד. טיפות הגשם חסרות הרחמים מכות בהם באכזריות.
"מה אתה רוצה ממני? הרסתם לי את החיים. מה יש לך ממני עכשיו?" מתנשף זאק בכעס.
הוא שותק לרגע.
"זאק, בבקשה בוא איתי הביתה. הכל יהיה בסדר. אני מבטיח" הוא אוחז בצווארונו, תקיף.
"אל תיגע בי, טמא. תתרחק ממני. אני לא אכנע לך שוב. ואין לי בית לחזור אליו" מבטו של זאק מתקדר לרגע אך מיד חוזר לעצמו. עוצמתי, זועם.
הוא נאנח. אלוקים, מה הוא עושה פה בגשם המטורף של שיקגו עם הנער המטורלל הזה.
"זאק, מחכים לך בבית" הוא אומר בלהט, מעביר יד בבלוריתו של אחיו הסורר.
זאק מתרתק למבטו, והוא מנסה להעביר במבט הזה את כל מכלול הרגשות המסובך שלו.
"לא" הוא אומר בנחרצות, אך התרככות קלה נמהלת בקולו.
"זאק, אני אוהב אותך" בלי שום הכנה הוא רוכן ומחבק את אחיו בפרץ של רגשנות.
"לא מתאים לך, אחי" זאק דוחה אותו במבוכה, מתקשה להסתיר חיוך מבויש.
"בבקשה, בוא. אמא מחכה לך בבית" הוא מפציר.
"אני לא יכול" מבטו של זאק נאטם.
"אבל למה? אתה יודע איך היא בכתה בימים האחרונים? נואה וושירלי שואלים כל הזמן מתי אתה חוזר. אתה לא יכול לתת להם לשכוח אותך" הוא מנסה לנגן על רגשותיו של הנער.
ניצוץ פראי נדלק בעיני הדבש של זאק, ושערו השחור כמו נזקר מעלה בעוצמה.
"אני לא חוזר כל עוד גרייק בבית" הוא מתיז בשאט, מתנער בגסות מאחיו הבכור ורץ משם.
הוא שומט ידיו בהלם, מביט אחרי אחיו שרץ, נעלם בין סימטאות העוני הסבוכות.
גרייק. על זה הוא לא חשב.
הוא משיג אותו בסוף, נשימתו קצרה.
"זאק" קולו רועד. טיפות הגשם חסרות הרחמים מכות בהם באכזריות.
"מה אתה רוצה ממני? הרסתם לי את החיים. מה יש לך ממני עכשיו?" מתנשף זאק בכעס.
הוא שותק לרגע.
"זאק, בבקשה בוא איתי הביתה. הכל יהיה בסדר. אני מבטיח" הוא אוחז בצווארונו, תקיף.
"אל תיגע בי, טמא. תתרחק ממני. אני לא אכנע לך שוב. ואין לי בית לחזור אליו" מבטו של זאק מתקדר לרגע אך מיד חוזר לעצמו. עוצמתי, זועם.
הוא נאנח. אלוקים, מה הוא עושה פה בגשם המטורף של שיקגו עם הנער המטורלל הזה.
"זאק, מחכים לך בבית" הוא אומר בלהט, מעביר יד בבלוריתו של אחיו הסורר.
זאק מתרתק למבטו, והוא מנסה להעביר במבט הזה את כל מכלול הרגשות המסובך שלו.
"לא" הוא אומר בנחרצות, אך התרככות קלה נמהלת בקולו.
"זאק, אני אוהב אותך" בלי שום הכנה הוא רוכן ומחבק את אחיו בפרץ של רגשנות.
"לא מתאים לך, אחי" זאק דוחה אותו במבוכה, מתקשה להסתיר חיוך מבויש.
"בבקשה, בוא. אמא מחכה לך בבית" הוא מפציר.
"אני לא יכול" מבטו של זאק נאטם.
"אבל למה? אתה יודע איך היא בכתה בימים האחרונים? נואה וושירלי שואלים כל הזמן מתי אתה חוזר. אתה לא יכול לתת להם לשכוח אותך" הוא מנסה לנגן על רגשותיו של הנער.
ניצוץ פראי נדלק בעיני הדבש של זאק, ושערו השחור כמו נזקר מעלה בעוצמה.
"אני לא חוזר כל עוד גרייק בבית" הוא מתיז בשאט, מתנער בגסות מאחיו הבכור ורץ משם.
הוא שומט ידיו בהלם, מביט אחרי אחיו שרץ, נעלם בין סימטאות העוני הסבוכות.
גרייק. על זה הוא לא חשב.
