הנושאים החמים
הנושאים החמים
מושב ריתמוס. בצפון מדינת קרסינג.
שולי המושב. בסיום ניקוד משובב של בתים - צמודי קרקע אדומי גג, מפוזרים משקי המושב. יבול מגוון - שורות חצילים בשרניים ששתולות בינות לעדר עיזים פועות, מטובלים בניחוח הרפתות.
דונמים שלמים מכיל משק 42. אומרים שהוא הגדול ביותר בקרסינג. ולא, אף אחד לא מתעניין בו מרשפי הקנאה, אלא מחמת חומת הבטון הגבוהה והאפורה שמקיף את המשק.
השלטים 'שטח פרטי – אין כניסה' מגופנים בגופן 'שדה מוקשים לפניך', שמפוזרים בגוזמא על כתלי הבטון מוסיפים לסקרנות.
מדי פעם נפלטו משער המשק עגלות משא מפלצתיות עמוסי פפאיות וליצ'ים בשאון מחריד, צועקים הביטו הביטו 'טהורה אני'.
מספר ריתמוסים אמיצים העזו להציץ לתוך קרבי עגלת משא מגודלת שהאטה בפיתולי הכפר, ומלאו פיהם שחוק, הליצ'ים היו ענודים בסימון משרד החקלאים של כורתיא השכנה. מלבד זאת שאין זו תוצרתם, ריתמוסי אמיתי לא קונה מכורתיא הארורה.
המצועף הגבוה משולש הלסת, שעליו אמרו שהוא מנהל המשק, כמעט ולא נראה בשבילי המושב. בפעמים הבודדות שנצפה היו ממהרים הריתמוסים השלווים לעבור צד. פניו לחשו את כל האופל שביקום.
באחת מאספות מועצת ה'משקיסטים' שמהם, כמובן, נעדר המשקיס'ט מ-42. עלה הנושא, מה בדיוק מתחולל שם? הנכונה השמועה שהעולם התחתון נעץ ראש סיכה בריתמוס השאננה?
השאלות הופנו לגיסורו ראש המשקיס'טים, דור שביעי בריתמוס, שהתעניין בסוף נאומו המחוספס "יש שאלות?"
"מה קורה ב-42", שאל מצכוב השחום וידיו משעינות את משקל אלפי הגויאבות ועגלי המרבק שהעלים בימי חייו על השולחן החום הגס.
ריתמוסי בן ריתמוסי ודאי שלא הפקיר את המקום לבני בלייעל...
סייעו לו חלמוסן ולוטרים אדומי הפנים שהנהנו במרץ בראשים מכודררים, גם לאזנם הגיעה השמועה שאת הסוסה החדשה קיבל גיסורו ממשולש הלסת. לשחיתות צריך לעשות סוף!
לא שגיסורו היה אציל נפש. אבל לתגובה כזו לא ציפו. האודם כבש את פניו למרות קור החורף, עיניו השתחררו מתושבתם הטבעית. והוא צרח לעבר מצכוב השעון עדיין על שולחן, "אתה דואג לריתמוס? תחזור לפחקזוט ממנה באת! במקום לגדל את הסלק של משק 38 אתה מבלבל במוח על 42, לך לעבוד, שמן בטלן".
חלמוסן קרץ עין ללוטרים 'אמרתי לך'. צריך לברר מה עם 42, משהו לא טוב קורה לריתמוס.
צמד הפרדות הלבנות של חלמוסן ולוטרים פסעו בסיום האספה על שביל העפר סמוכים זה לזה, מניחים לבעליהם להמתיק שיח, משתאות מעט על בעליהם הזועמים. אספות המשקיסטים נגמרו תמיד בטעם טוב. מה קרה הפעם?
חלמוסן הגברתן לחש ללוטרים "אתה איתי? עוד הלילה נצא ל-42!"
אם לוטרים פחד הוא לא אמר. בכל אופן, לצד חלמוסן חש בטוח קמעא, את זאבי הערבות שמתקרבים לעדרו מגרש חלמוסן בחצץ. לא יודע פחד מה הוא.
"נצא לבדוק מה רעש העגלות בלילות. למה צריך כאלה חומות? משק לא צריך בטון!! משק צריך מחיצות עץ! לא בטון!" אמר חלמוסן בטון מוחלט בטיבול עדין של דאגה. כואב לו על ריתמוס. לחינם מסרו אבותיו את חייהם מול הכורתים הארורים?
החרה אחריו לוטרים בהיסוס, "נצא עוד הלילה, כשיחשיך, והרעשים יחזרו לגעוש ב-42 אנחנו נהיה שם, ונבדוק". היסוסו נגדע במבט מצמית של חלמוסן שהיה בו גם מן העידוד.
"ניפגש" "ניפגש". סיכמו שניהם מאחורי האבן הגדולה שממול גושי הבטון.
שולי המושב. בסיום ניקוד משובב של בתים - צמודי קרקע אדומי גג, מפוזרים משקי המושב. יבול מגוון - שורות חצילים בשרניים ששתולות בינות לעדר עיזים פועות, מטובלים בניחוח הרפתות.
דונמים שלמים מכיל משק 42. אומרים שהוא הגדול ביותר בקרסינג. ולא, אף אחד לא מתעניין בו מרשפי הקנאה, אלא מחמת חומת הבטון הגבוהה והאפורה שמקיף את המשק.
השלטים 'שטח פרטי – אין כניסה' מגופנים בגופן 'שדה מוקשים לפניך', שמפוזרים בגוזמא על כתלי הבטון מוסיפים לסקרנות.
מדי פעם נפלטו משער המשק עגלות משא מפלצתיות עמוסי פפאיות וליצ'ים בשאון מחריד, צועקים הביטו הביטו 'טהורה אני'.
מספר ריתמוסים אמיצים העזו להציץ לתוך קרבי עגלת משא מגודלת שהאטה בפיתולי הכפר, ומלאו פיהם שחוק, הליצ'ים היו ענודים בסימון משרד החקלאים של כורתיא השכנה. מלבד זאת שאין זו תוצרתם, ריתמוסי אמיתי לא קונה מכורתיא הארורה.
המצועף הגבוה משולש הלסת, שעליו אמרו שהוא מנהל המשק, כמעט ולא נראה בשבילי המושב. בפעמים הבודדות שנצפה היו ממהרים הריתמוסים השלווים לעבור צד. פניו לחשו את כל האופל שביקום.
באחת מאספות מועצת ה'משקיסטים' שמהם, כמובן, נעדר המשקיס'ט מ-42. עלה הנושא, מה בדיוק מתחולל שם? הנכונה השמועה שהעולם התחתון נעץ ראש סיכה בריתמוס השאננה?
השאלות הופנו לגיסורו ראש המשקיס'טים, דור שביעי בריתמוס, שהתעניין בסוף נאומו המחוספס "יש שאלות?"
"מה קורה ב-42", שאל מצכוב השחום וידיו משעינות את משקל אלפי הגויאבות ועגלי המרבק שהעלים בימי חייו על השולחן החום הגס.
ריתמוסי בן ריתמוסי ודאי שלא הפקיר את המקום לבני בלייעל...
סייעו לו חלמוסן ולוטרים אדומי הפנים שהנהנו במרץ בראשים מכודררים, גם לאזנם הגיעה השמועה שאת הסוסה החדשה קיבל גיסורו ממשולש הלסת. לשחיתות צריך לעשות סוף!
לא שגיסורו היה אציל נפש. אבל לתגובה כזו לא ציפו. האודם כבש את פניו למרות קור החורף, עיניו השתחררו מתושבתם הטבעית. והוא צרח לעבר מצכוב השעון עדיין על שולחן, "אתה דואג לריתמוס? תחזור לפחקזוט ממנה באת! במקום לגדל את הסלק של משק 38 אתה מבלבל במוח על 42, לך לעבוד, שמן בטלן".
חלמוסן קרץ עין ללוטרים 'אמרתי לך'. צריך לברר מה עם 42, משהו לא טוב קורה לריתמוס.
צמד הפרדות הלבנות של חלמוסן ולוטרים פסעו בסיום האספה על שביל העפר סמוכים זה לזה, מניחים לבעליהם להמתיק שיח, משתאות מעט על בעליהם הזועמים. אספות המשקיסטים נגמרו תמיד בטעם טוב. מה קרה הפעם?
חלמוסן הגברתן לחש ללוטרים "אתה איתי? עוד הלילה נצא ל-42!"
אם לוטרים פחד הוא לא אמר. בכל אופן, לצד חלמוסן חש בטוח קמעא, את זאבי הערבות שמתקרבים לעדרו מגרש חלמוסן בחצץ. לא יודע פחד מה הוא.
"נצא לבדוק מה רעש העגלות בלילות. למה צריך כאלה חומות? משק לא צריך בטון!! משק צריך מחיצות עץ! לא בטון!" אמר חלמוסן בטון מוחלט בטיבול עדין של דאגה. כואב לו על ריתמוס. לחינם מסרו אבותיו את חייהם מול הכורתים הארורים?
החרה אחריו לוטרים בהיסוס, "נצא עוד הלילה, כשיחשיך, והרעשים יחזרו לגעוש ב-42 אנחנו נהיה שם, ונבדוק". היסוסו נגדע במבט מצמית של חלמוסן שהיה בו גם מן העידוד.
"ניפגש" "ניפגש". סיכמו שניהם מאחורי האבן הגדולה שממול גושי הבטון.
נערך לאחרונה ב:
