רכבת בקרעסטיר דום
מפורסם היה בסעודות המלוה מלכה שהיה עורך כיד המלך, אשר היו
מתחילות בחצות ליל, משום שרק עם יציאת השבת היו מתחילים
בהכנותיה של הסעודה, ואף היו שוחטים אז עופות ובהמות לכבוד
המשתתפים, והיו האנשים באים עם הרכבת ]באן[ מכל הכפרים והעיירות
להשתתף עמו בסעודתא דדוד מלכא משיחא.
סיפרו עדים נאמנים שזכו להשתתף באותן סעודות, שבתחילה היה להם
קושי גדול בדבר, כי הרכבת לא היתה עוצרת בקרעסטיר שהיתה נחשבת
כעיירה קטנה, אלא ממשיכה היתה בנסיעה עד לאיהל, שם היתה עוצרת,
ומשם היו צריכים לחזור כברת דרך בעגלה.
באו אלו אל הצדיק, וביקשו ממנו שיפנה אל המושכים בחוטים ויבקש
מהם להוסיף תחנה ליד קרעסטיר כדי שהרכבת תעצור שם. פנה הצדיק
אל אחד מעובדי הרכבת והעביר לו את הבקשה. הצטחק האיש באמרו:
הלא גם אצל הערים הגדולות מקרעסטיר אין הרכבת עוצרת, כך שאם
אפנה עם הבקשה אל ועדת הרכבת העליונה, יצחקו עלי ועל בקשתי.
הצדיק לא הרפה וביקש ממנו שינסה להשתדל בשביל כך. האיש אכן פנה
עם הבקשה אל ועדת הרכבת, וכפי שציפה שיהיה, כך היה. הם צחקו עליו
ושלחו אותו בבושת פנים...
ימות השבוע חלפו עברו, הגיע מוצאי שבת, הרכבת נסעה כהרגלה בדרך
העוברת את קרעסטיר, ומה גדול היה הפלא שכיון שהגיעה לקרעסטיר,
היא נעצרה על מקומה מבלי יכולת להמשיך בנסיעתה. עובדי הרכבת
התחילו לחקור ולדרוש כדי למצוא את מקור התקלה, וביני לביני ירדו כל
החסידים מהרכבת ונכנסו במרוצה לקרעסטיר.
עבר שבוע ושוב חזר המאורע על עצמו. כך חזר הדבר שבוע אחרי שבוע,
עד שהנהלת הרכבת התחילה לחשוד שהיהודים מניחים דבר מה על פסי הרכבת כדי לעצרה,
אבל כשבדקו, לא מצאו שם מאומה.
אז הגיעו למסקנא שיש לצדיק יד בדבר, ונכנעו לבקשת הצדיק לקבוע שם תחנה.
עדותו של קטר הרכבת
הרה"ח ר' מנדל רובין ז"ל סיפר שבשנת תש"ל נסע ברכבת לציונו של הצדיק בקרעסטיר, והנה כשהתקרבה הרכבת לקרעסטיר, שמע כרוז בהול יוצא מפי הקטר: בדרא קרעסטיר )בדרא הוא שמה של הכניסה לקרעסטיר(. שאל את הקטר לפשר הדבר, הן לא בכל תחנה הוא מכריז את שם העיר הקרובה, ובוודאי לא בבהלה כזאת. אמר לו הקטר: הרואה כמה שנים אני עובד כאן? אני עוד שירתתי כקטר כשהצדיק מקרעסטיר עדיין היה חי )להזכיר, הוא נסתלק בשנת תרפ"ה(. אני זוכר איך פעם הרכבת עצרה ליד קרעסטיר ולא יכלה להמשיך. כל מי שהיה צריך לרדת בתחנה כבר ירד, אך הרכבת עדיין ממאנת לנוע. בלית ברירה ירדו כל הנוסעים מהרכבת והמתינו לרכבת אחרת שתבוא במקומה. לפתע ראיתי מישהו מנמנם על מקומו. שאלתיו: לאן אתה צריך. אמר לי: לקרעסטיר. אמרתי לו: אנו בקרעסטיר, אתה יכול לרדת. האיש ירד, ומיד חזרה הרכבת לפעול. הקטר הגוי סיים את סיפורו ואמר: וכי צריך אני שהרכבת תיתקע שוב?! לכן כל פעם שאני עוצר בקרעסטיר, אני מכריז שכל מי שצריך לרדת שיירד.
הצדיק עוצר את הרכבת
עוד היה מעשה ביהודי שהיה אצל הצדיק מקרעסטיר ונחפז לחזור לביתו. עמד מוכן ליד הצדיק עם קוויטל ופדיון, אך הצדיק נתנמנם. האיש נלחץ בלבו משום שרצה להספיק את הרכבת הבאה, וזמנו היה דחוק ביותר. לפתע ננער הצדיק ואמר: מורי ורבי הרה"ק רבי צבי מליסקא זיע"א היה בכוחו לעצור את הרכבת לכמה זמן שהיה חפץ. אף לי יש בכוח לעוצרה עכ"פ לעשר או חמש עשרה מינוטין ]דקות[. הצדיק לקח את הקוויטל והפדיון ושלח את החסיד לחיים ולשלום. כשהגיע החסיד לתחנת הרכבת, ראה שהרכבת, שכבר היתה צריכה להיות אז הרחק מקרעסטיר, עומדת שם תקועה. הוא עלה עליה והרכבת פתחה בנסיעתה.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
