דרוש מידע "מריבות" בין הילדים בבית. להתערב או לא?

[יעל.ב.]

חדוה וסלי אומרת בקורס הנחית הורים לתת לילדים לריב ולהסתדר ביניהם בלי להתערב,
היא אומרת שזה מפתח כישורי חיים, של להתפייס, לוותר, לפתור בעיות ביניהם וכו' ...
(לא מצטטת, כך אני זוכרת את רוח הדברים).

זה נשמע יפה בתאוריה, אבל אני אישית לא תמיד מצליחה להחזיר את המושכות של המריבות בחזרה לילדים .....

 

[מרובע]

הילדים בכוח באים לערב את ההורים: "אמא הוא הרביץ לי" "הוא לקח לי"
אם לא נתערב אז הוא יגיד: "אז למה אתמול כשאני עשיתי כן התערבת?"
או "אז אין בעיה, מהיום אני מרביץ מתי שאני רוצה כי זה לא איכפת לכם"
וגם יש כאלו נודניקים קשים שימררו לך את החיים עד שתתערב (או בצרחות עד לב השמים, או בנדנודים, או באיומים על הצד החלש של ההורים - והם יודעים בדיוק מה הכי מפחיד את ההורים והם אומרים דווקא את זה).

 

[הרצאות ניהול וארגון]

יש סדנא מדהימה יסודות הסמכות של ר"ר גרינמן 0799102102 (בתשלום)

 

[חרש עץ]

אצלנו יש כלל שאבא ואמא לא מרשים לריב.
אם יש מריבה שני הצדדים נענשים, מה שלפעמים גם גורם להם להשלים כאחים לצרה (כפשוטו)...

 

[ארבע]

לפעמים נראה לי שהנוקטים בקו מוחלט של אי התערבות במריבות מחפשים רק או בעיקר שקט תעשייתי, שיש לו צידוקים בנוסח פיתוח כישורי חיים ועצמאות.
כהורה, אני יכולה להבין את הרצון הזה - החיים תובעניים, המריבות יכולות להוסיף הרבה משקל מתיש לעומס שגם ככה ישנו.
ועדיין, לדעתי חשוב לשים לב ליחסי הגומלין במריבה, למי מתאנה למי. כי לפעמים ילד חזק יכול למחוק ממש אח חלש (לא רק פיזית, אלא רגשית), ובמקרה כזה התעלמות מריב ומהצקות מתמשכות היא מחדל הורי הגובל בפשיעה כלפי הילד.

 

[אבא ל6]

לפעמים נראה לי שהנוקטים בקו מוחלט של אי התערבות במריבות מחפשים רק או בעיקר שקט תעשייתי, שיש לו צידוקים בנוסח פיתוח כישורי חיים ועצמאות.
כהורה, אני יכולה להבין את הרצון הזה - החיים תובעניים, המריבות יכולות להוסיף הרבה משקל מתיש לעומס שם ככה ישנו.
ועדיין, לדעתי חשוב לשים לב ליחסי הגומלין במריבה, למי מתאנה למי. כי לפעמים ילד חזק יכול למחוק ממש אח חלש (לא רק פיזית, אלא רגשית), ובמקרה כזה התעלמות מריב ומהצקות מתמשכות היא מחדל הורי הגובל בפשיעה כלפי הילד.

מסכים בכל מילה
וחושבני שאין כללים ברורים וכל ההרצאות הנחמדות והחשובות יכולות לתת כיווני חשיבה אבל בשטח הדברים מדברים אחרת, וכל פעם לגופו של ענין, יש מריבה סתמית ויש צודקת, פעמים יש ילד שצורך גיבוי ופעמים לא, ואינה דומה מריבה סתמית של אחה"צ [ולצערינו עכשיו גם של בוקר כשאין לימודים] למריבה בשולחן שבת כשהכלה באה פעם ראשונה לחתן וכו'
מי שמחפש שיטה הפוך על הפוך אז אתן טיפ קטן כשיש לי סבלנות..
אני מתיישב על כיסא כשכולי מחוייך ומעודד כביכול את המריבה ומלהיט את הרוחות, וצועק תתן יותר חזק למה אתה נותן כזה חלש,, נווו תחזיר,,, וכו' זה פשוט מוריד את כל העוקץ ואין להם ברירה אלא להתחיל לצחוק עד שכל אחד מתנדף לכיוון אחר.....

 

[איש האשכולות]

אני מתיישב על כיסא כשכולי מחוייך ומעודד כביכול את המריבה ומלהיט את הרוחות, וצועק תתן יותר חזק למה אתה נותן כזה חלש,, נווו תחזיר,,, וכו' זה פשוט מוריד את כל העוקץ ואין להם ברירה אלא להתחיל לצחוק עד שכל אחד מתנדף לכיוון אחר.....

המתכון של חינוך עם נגיעה של הומור בד"כ אכן מביא תוצאות טובות. וזה יעיל בכל קונפליקט שנכנס לו בין ההורה לילד.

 

[איש האשכולות]

@חנוךְ נשמח לשמוע את משנתך הסדורה בעניין.

 

[תקוה]

חדוה וסלי אומרת בקורס הנחית הורים לתת לילדים לריב ולהסתדר ביניהם בלי להתערב,
היא אומרת שזה מפתח כישורי חיים, של להתפייס, לוותר, לפתור בעיות ביניהם וכו' ...

זהירות!!
זאת לא תמיד דרך נכונה.
יש ילדים שרבים בעוצמות.
ואני מכירה כמה משפחות שהילדים עשו 'ברוגז'ים' ארוכים של שבועיים ויותר ואחרי החתונה ניתקו לגמרי את הקשר.

 

[איש האשכולות]

זהירות!!
ואני מכירה כמה משפחות שהילדים עשו 'ברוגז'ים' ארוכים של שבועיים ויותר ואחרי החתונה ניתקו לגמרי את הקשר.

דוקא בהקשר של אפקט אחרי החתונה, מקובל שכמה שרבים יותר לפני החתונה.. הקשר מתהדק לאחריה...

 

[מרחבית]

הכרתי אשה באחד מקורסי הנחיית הורים, שכבר היו לה כמה ילדים בעצמה, ולא יכלה לסלוח להורים שלה שלא התערבו כשאח שלה היה מציק לה קבוע והרס לה את החיים.

השיטה של לא להתערב באה במקור משיטת אדלר. שיטה של פסיכולוג גוי (שעליה הושתתה גישת שפר).

באחד הספרים הוצג מקרה שהורים הלכו עם השיטה הזו עד הסוף, כדרכם של מאמצי שיטות בעיניים עיוורות.
ילד שחברים שלו באו אליו לבית שלו, לחדר שלו, והרסו לו את הספרים שלו וכו', וההורים שלו לא התערבו, כי הילד לדעתם צריך היה לפתח כישורים ולהתמודד לבד.
הילד הזה נשאר פגוע בנפשו לשנים ארוכות. כל אחד יוכל לפגוע בו, אפילו בתוך הבית שלו והחדר שלו, וההורים שלו לא יגנו עליו ויתעלמו ממצוקתו הקשה, גם אם הם שם במקום!

עדיף לא להתערב במריבות רגילות קטנות.
התעלמות מילד שמציקים לו והוא מבקש עזרה, יכולה להגיע לקיצוניות גדולה ולהשאיר ילדים עם פגיעה נפשית לשנים ארוכות.

ברוב המקרים אין לשפוט ולא להחליט מי ה'רע' בסיפור ומי ה'טוב' בסיפור. זה חשוב מאוד, כי רגילים לתת לכל אחד 'תפקיד', זה 'המציק', וזה 'המסכן'. ושתי הסטיגמות, כמו כל סטיגמה, מזיקות מאוד.

אך התערבות בלתי שיפוטית כגון הסחת דעת, הפרדה, ניחומים לנפגעים שלא על חשבון האחרים - נדרשים לא פעם.
בכללי, הרבה אווירה של אהבה וכבוד, וכמה שפחות מאבקי כוח.

 

[מרחבית]

ומה עם קנאה של גדולים בקטנים שגורמת להם לרדוף אותם באובססיביות ממש ולחפש כל הזדמנות ללעוג, להשפיל, להסית את האחרים נגדם, והתחושה שהילד הקטן שמקנאים בו ממש סובל מאוד מהרדיפה הלא פוסקת הזו שבאה לידי ביטוי כמה וכמה פעמים כל יום (ולולא התערבות שלנו מידי פעם זה היה עוד כפול ומכופל).

תלוי מאוד בגילאים ובאופי.
בגדול, כמה רעיונות:
- לחפש הזדמנות שההורים יעניקו לגדולים בלי שהם בקשו. מילים טובות, מאכל אהוב, מתנה חמודה, וכו'. נותן הרגשה שההורים חושבים עליהם.
- לחפש הזדמנות שהגדולים מתנהגים טוב לקטנים או מעניקים להם משהו - ולשבח אותם מאוד.
- למצוא הזדמנות שהקטן יעניק לגדולים.
- להציב לגדולים גבול כשצריך, בקצרה ובצורה תכליתית וברורה. כגון 'די, אתה מפסיק עם זה עכשיו!' ולהפריד.
- לנחם את הקטן כשהוא סובל, בלי קשר לגורם הסבל.

 

[תקוה]

דוקא בהקשר של אפקט אחרי החתונה, מקובל שכמה שרבים יותר לפני החתונה.. הקשר מתהדק לאחריה...

לא תמיד זה נכון.
ולמה אם יש לי אחות שרבתי איתה עד צוואר אחרי החתונה נשכח לה הכל ונתחיל חיים יפים יחד. היא חושבת עלי... אמרה עלי בלי סוף..... כן, זאת שאמרה שהיא לא סובלת אותי שאני הקרציה של המשפחה ש....- יש צלקות שנשארות לנצח.
ואני מכירה כמה משפחות כאלו.

גם לעשות 'משפטי שלמה' זה לא תמיד נכון כי יש את אותם ילדים מפולפלים שהופכים מנתבעים לתובעים בחלקלקות לשונם.

אז מה כן?
צריך שכל! ולהתפלל לסיעתא דשמיא.

אני כאמא- אומרת לילדים רבים שבמקום לבכות ולצעוק אחד על השני שייעצרו רגע, ויצחקו לכמה דקות בצחוק משותף ואוהב.
ושיודו לה' שיש להם עם מי לריב אחים אחיות.
המריבה אח"כ שונה מאוד. מחפשים לפייס ולהשלים. להסתדר- כי הרי אנחנו אוהבים זה את זה.

ועוד משהו- אני ממש לא מרשה לאמר מילים לא יפות או פגעות זה על זה בשעת מריבה(גם לא בשעה אחרת.)

 

[איש האשכולות]

אני כאמא- אומרת לילדים רבים שבמקום לבכות ולצעוק אחד על השני שייעצרו רגע, ויצחקו לכמה דקות בצחוק משותף ואוהב.

הלוואי שיהיה אז עם מי לדבר....

 

[ליליאן]

אני מתיישב על כיסא כשכולי מחוייך ומעודד כביכול את המריבה ומלהיט את הרוחות, וצועק תתן יותר חזק למה אתה נותן כזה חלש,, נווו תחזיר,,, וכו' זה פשוט מוריד את כל העוקץ ואין להם ברירה אלא להתחיל לצחוק עד שכל אחד מתנדף לכיוון אחר.....

גדול!!!