משפחה בהתייעלות מקור הכנסה לאברך כולל יום שלם

[דירה בבית שמש]

צודק ....חד משמעית לחיים נורמלים זה לא פתרון .וגם שכחתי זה מחייב סמארטפון וואצפ ...אז בכלל לא שווה ....לא לאברך ולא לאף יהודי . אתה תרוויח כסף בסוף ...ותפסיד תורה רוחניות ויש מצב גם אישה וילדים....אני חוזר בי ....זה פתרון לשלומיאלים!!
אחשוב בלי נדר על עוד רעיון

זה מה שבאתי לחדש שלא צריך וואצפ ולא סמארטפון
וענין המשיכה לזה אני חושב שבכל תחום עצמאי צריך לדעת לשים גבולות
ענין של הרגשה אישית

 

[אברהם בלוך]

אני אישית אברך יום שלם, ובערב אני עובד בתחזוקה לחיידר ובית ספר וגנים, זה עוזר לי להשתחרר, וזה עוזר לחשבון הבנק (בין 3000 ל5500 בחודש)

יפה מאוד! מעריך אותך,

 

[אנוהו]

קופץ על האשכול.
חברים, רובכם לא בסיפור בכלל!
אסביר:
אני ג"כ ב"ה אברך כבר 15 שנה ב"ה. מרגיש את אותם תחושות שאיתו פתח פותח האשכול ושהצטרף אליו אח"כ הרב ? [אגב מענין מאד הגיל שלכם כי זה מאד תלוי בזה כפי שתבינו בהמשך] אנסה לדייק ומקוה שאני פה של רבים. יש בעיקר שני סיבות לאברך שמחפש לצאת לעבוד. האחד הוא צורך כלכלי והשני צורך נפשי. לגבי הצורך הראשון הייתי אומר שזה לא יותר מ10 % [!] ואני לא מגזים [אולי מגזים כלפי מטה..] בעשור וחצי השנים שאני בכולל הייתי בכמה כוללים עם מגוונים שונים של אברכים כך שלפחות בכמה מאות של אברכים שהייתי איתם אני יכול לומר ש0% יצאו לעבוד רק בשביל צורך כלכלי. ואני מדבר על מי שנהנה מלימוד ולומד בפועל. הפרנסה מגיעה באורך פלא. [אני אישית יכול להעיד על זה מכלי ראשון] זה המציאות! נקודה. מי שכן יצא לעבוד נגיד בעדינות לא היה מחובר ממש ללימוד.. [מקוה שלא פוגע באף אחד.] או מי שבא מאידיאולגיה כזאת. אלא מה? לשבת וללמוד יום שלם יום אחרי יום שנה אחר שנה עשור ועוד עשור זה לא קל.. וכאן אנחנו באים לסיבה השניה הסיבה הנפשית. נגדיר את זה כך 'גם מצבר של מרצדס אחרי 15 שנה צריכה תיקונים'. אני לא פסיכולוג אבל ברור שכל אחד צריך להרגיש משמעותי, משהו שהוא מיוחד בו, בלימוד התורה אנחנו יודעים בשכל שזה הדבר הכי משמעותי אבל זה לא עובד עם מנגנון הנפש, הנפש צריכה להרגיש משמעות, מיוחדות. [ברור שישנם יחידי סגולה שגם מרגישים זאת ע"י לימוד התורה, מי שזוכה לזה הוא המאושר שבעולם!] בעידן של היום אם אתה לא עילוי עצום מתמיד פנומנלי או לחילופין בן \ חתן של ראש ישיבה אין לך הרבה סיכויים לתרגם את המשמעות והייחודיות שלך בלהיות ר"מ וכו' אז מה כן נשאר?
חברים, העצות המגוונות והמרתקות [והמצחיקות..] שנכתבו הם בכלל לא הכוון, הענין הוא לא להרוויח כסף כהכנסת כסף אלא כביטוי של סיפוק, של משמעות. אמנם בהחלט ניתן להרגיש משמעות ב'לעשות כסף' אבל זה צריך להיות בדבר שאתה נהנה ממנו וטוב בו. ועוד לא דיברתי לגבי עולם הסטיגמות... מה שהופך את רוב ההצעות ללא רלוונטיות.
אז נחזור לפותח האשכול [יכול להיות שלא דייקתי לגביו, בכל מקרה אני בטוח שאני מדבר בשם הרבה אברכים] הייתי מציע שתבדוק טוב במה אתה טוב ומיוחד. אוכל קצת לתרום לך מנסיוני. אותי ענין עם השנים עולם הגרפיקה בעיקר של עולם הדפוס. עשיתי קורס של עימוד ועיצוב ספרים [בבית פרוג! אגב מבחינה מקצועית ממליץ בחום!] בעיקר כיוונתי לחלק העיצובי של הכריכות והשערים כך שקיויתי להמשיך להיות אברך יום שלם ושעתיים בלילה להיות על זה. מסקנה: אין בזה להיות שכיר [רק של כריכות ושערים] ולהיות עצמאי כמעט ולא ניתן להתחיל כך אם לא שכולך נמצא שם.
מקוה שהואלתי למישהו.

 

[אליהו פ]

קופץ על האשכול.
חברים, רובכם לא בסיפור בכלל!
אסביר:
אני ג"כ ב"ה אברך כבר 15 שנה ב"ה. מרגיש את אותם תחושות שאיתו פתח פותח האשכול ושהצטרף אליו אח"כ הרב ? [אגב מענין מאד הגיל שלכם כי זה מאד תלוי בזה כפי שתבינו בהמשך] אנסה לדייק ומקוה שאני פה של רבים. יש בעיקר שני סיבות לאברך שמחפש לצאת לעבוד. האחד הוא צורך כלכלי והשני צורך נפשי. לגבי הצורך הראשון הייתי אומר שזה לא יותר מ10 % [!] ואני לא מגזים [אולי מגזים כלפי מטה..] בעשור וחצי השנים שאני בכולל הייתי בכמה כוללים עם מגוונים שונים של אברכים כך שלפחות בכמה מאות של אברכים שהייתי איתם אני יכול לומר ש0% יצאו לעבוד רק בשביל צורך כלכלי. ואני מדבר על מי שנהנה מלימוד ולומד בפועל. הפרנסה מגיעה באורך פלא. [אני אישית יכול להעיד על זה מכלי ראשון] זה המציאות! נקודה. מי שכן יצא לעבוד נגיד בעדינות לא היה מחובר ממש ללימוד.. [מקוה שלא פוגע באף אחד.] או מי שבא מאידיאולגיה כזאת. אלא מה? לשבת וללמוד יום שלם יום אחרי יום שנה אחר שנה עשור ועוד עשור זה לא קל.. וכאן אנחנו באים לסיבה השניה הסיבה הנפשית. נגדיר את זה כך 'גם מצבר של מרצדס אחרי 15 שנה צריכה תיקונים'. אני לא פסיכולוג אבל ברור שכל אחד צריך להרגיש משמעותי, משהו שהוא מיוחד בו, בלימוד התורה אנחנו יודעים בשכל שזה הדבר הכי משמעותי אבל זה לא עובד עם מנגנון הנפש, הנפש צריכה להרגיש משמעות, מיוחדות. [ברור שישנם יחידי סגולה שגם מרגישים זאת ע"י לימוד התורה, מי שזוכה לזה הוא המאושר שבעולם!] בעידן של היום אם אתה לא עילוי עצום מתמיד פנומנלי או לחילופין בן \ חתן של ראש ישיבה אין לך הרבה סיכויים לתרגם את המשמעות והייחודיות שלך בלהיות ר"מ וכו' אז מה כן נשאר?
חברים, העצות המגוונות והמרתקות [והמצחיקות..] שנכתבו הם בכלל לא הכוון, הענין הוא לא להרוויח כסף כהכנסת כסף אלא כביטוי של סיפוק, של משמעות. אמנם בהחלט ניתן להרגיש משמעות ב'לעשות כסף' אבל זה צריך להיות בדבר שאתה נהנה ממנו וטוב בו. ועוד לא דיברתי לגבי עולם הסטיגמות... מה שהופך את רוב ההצעות ללא רלוונטיות.
אז נחזור לפותח האשכול [יכול להיות שלא דייקתי לגביו, בכל מקרה אני בטוח שאני מדבר בשם הרבה אברכים] הייתי מציע שתבדוק טוב במה אתה טוב ומיוחד. אוכל קצת לתרום לך מנסיוני. אותי ענין עם השנים עולם הגרפיקה בעיקר של עולם הדפוס. עשיתי קורס של עימוד ועיצוב ספרים [בבית פרוג! אגב מבחינה מקצועית ממליץ בחום!] בעיקר כיוונתי לחלק העיצובי של הכריכות והשערים כך שקיויתי להמשיך להיות אברך יום שלם ושעתיים בלילה להיות על זה. מסקנה: אין בזה להיות שכיר [רק של כריכות ושערים] ולהיות עצמאי כמעט ולא ניתן להתחיל כך אם לא שכולך נמצא שם.
מקוה שהואלתי למישהו.

אני אע”פ שיצאתי לעבוד בשעות הערב (אחרי הכולל והשכבות הילדים וכו’...), אני אברך כולל יום שלם.
ויצאתי לעבוד משני הסיבות גם יחד.
אם זה היה רק צורך כלכלי, לא הייתי יוצא בגלל זה לבלות לילותי בתחזוקה ושיפוצים...
כי כידוע שצנצנת המן נשארה למי שמשקיע את עצמו בלימוד - וראיתי (ואני עדיין ב”ה רואה) את זה על עצמי במציאות.
וגם אם זה היה רק צורך של התפרקות ותעסוקה לשרירים התפוסים מרוב ישיבה בביהמ”ד.
כי יש לזה הרבה פתרונות אפשריים (עבורי, כמובן...)
כגון לשחק כדורגל עם בחורי הישיבה או לעשות כושר..

ברגע שזה נהיה שילוב של שניהם ביחד, החלטתי לצאת בשעות הערב ולעבוד בתחזוקת מוסדות לימוד, וכך אני משלב בין הצורך הכלכלי והצורך להתפרקות גם יחד, וכמובן שזה לא על חשבון הלימוד כלל! (ולדעתי זה רק הועיל לי).
וב”ה אני מאוד נהנה בלימוד ויש לי סיפוק מזה, ואני מחובר ללימוד מאוד, וח”ו שיצאתי לעבוד מאידאולוגיה כלשהי.

 

[אנוהו]

אני אע”פ שיצאתי לעבוד בשעות הערב (אחרי הכולל והשכבות הילדים וכו’...), אני אברך כולל יום שלם.
ויצאתי לעבוד משני הסיבות גם יחד.
אם זה היה רק צורך כלכלי, לא הייתי יוצא בגלל זה לבלות לילותי בתחזוקה ושיפוצים...
כי כידוע שצנצנת המן נשארה למי שמשקיע את עצמו בלימוד - וראיתי (ואני עדיין ב”ה רואה) את זה על עצמי במציאות.
וגם אם זה היה רק צורך של התפרקות ותעסוקה לשרירים התפוסים מרוב ישיבה בביהמ”ד.
כי יש לזה הרבה פתרונות אפשריים (עבורי, כמובן...)
כגון לשחק כדורגל עם בחורי הישיבה או לעשות כושר..

ברגע שזה נהיה שילוב של שניהם ביחד, החלטתי לצאת בשעות הערב ולעבוד בתחזוקת מוסדות לימוד, וכך אני משלב בין הצורך הכלכלי והצורך להתפרקות גם יחד, וכמובן שזה לא על חשבון הלימוד כלל! (ולדעתי זה רק הועיל לי).
וב”ה אני מאוד נהנה בלימוד ויש לי סיפוק מזה, ואני מחובר ללימוד מאוד, וח”ו שיצאתי לעבוד מאידאולוגיה כלשהי.

אשריך!!!!
בדיוק לזה אני מתכוון. לעשות כושר וכו' זה לא בדיוק עונה על הצרכים כמו כאשר אתה 'עושה כסף'. [כמובן הדבר כולל גם את הצורך הנפשי בכל גבר להיות המפרנס והביטחון הכלכלי בבית]