הנושאים החמים
הנושאים החמים
כהן השכן, שהכובע שלו שחור בדימוס היום נראה כמו נמר שלג נדיר כולו חברבורות לבנות, החליפה שלו מדגם מייצג של כל מה שאכל מפסח תשפא עד פסח תשפב ופירורים של מאאתיים בורקה, המשקפיים שלו מטושטשות כמו אובך ערפיח סיני עמוק ביום הכי מלוכלך של אוגוסטוס, הנעליים שלו פותחות עליך פה כמו פופוטם מפהק פיהוק של החיים אחרי קם משינת חורף של דוב -
הוא איש טוב. יש לו מבט מעורפל אלכסון כלפי מעלה כאילו תמיד רואה בעיניים המימיות משהו שכולם לא רואים ולא יודעים אפילו תוך כדי שקורא את העיתון של השכן בלי האינטרנט מטפטף עליו אפר מחצי סיגריה חצי דולקת נובלס לייט ומיד מנער את החליפה שלו על העיתון שלא שלו שלא תישרף לו פתאום למה יש שם אוסף נדיר מאכלים של שנה כבר אמרנו.
בת של כהן בכורה שהתארסה אתמול אולמי גולד-ויז'ן-פרימיום מצחיק לראות את אבא שלה פתאום חנוט בחליפה מגוהצת בכובע חדש של מדף של חנות, משקפיים שקופות נגיעות זהב בידיות יש מצב חמור אפילו מסרק עבר לו על הזקן כולו מבט של לא מבין מה אני עושה פה בכלל מי הלביש אותי כמו מומיה מצרית תות הנך המון משוחרר יותר בתוך הנייר טואלט המלופף עליו ולמה תקעו אותי בין כל הרבנים החשובים בשולחן כבוד קומותיים אבל יש לו בעין דוק של התרגשות אולי אפילו דמעה אחת זלגה מקודם כי מאיפה יצאה בת סמינר מצוינת כזו שכל הרבניות באו לשמוח איתה שנחטפה כל כך לבחור הכי טוב –
מיד כשראה אותי חזרה לו העפלולית השפויה לעיניים והתחיל לנהום כרגיל על שער הדולר על הרכבת הקלה ועל קייטרינגים של הכנסות ספרי תורה עם עומס גדול עכשיו בגלל ההכנסות של שנה לאסון מירון, שאל אם יכול לחזור איתנו בחזור טרמפ יכול לשבת גם בספסל האחורי כי אני בטח נשאר עד הסוף מה זה שכן טוב או לא אבל בסוף הפיל את המפתחות שלו על המושב האחורי אצלי. זה צרור כרסתני מאוד יש בו וקבצנו יחד של מפתח פלדת מקודד רשפים-חוסן עם מפתחי חלודה שהפסיקו לייצר אותם בשואה אבל עדיין פותחים איזה תא קטן בזכרון מוישה שמה התפילין טלית שלו.
מזל טוב, כהן קומת כניסה. אוהבים אותך.
הוא איש טוב. יש לו מבט מעורפל אלכסון כלפי מעלה כאילו תמיד רואה בעיניים המימיות משהו שכולם לא רואים ולא יודעים אפילו תוך כדי שקורא את העיתון של השכן בלי האינטרנט מטפטף עליו אפר מחצי סיגריה חצי דולקת נובלס לייט ומיד מנער את החליפה שלו על העיתון שלא שלו שלא תישרף לו פתאום למה יש שם אוסף נדיר מאכלים של שנה כבר אמרנו.
בת של כהן בכורה שהתארסה אתמול אולמי גולד-ויז'ן-פרימיום מצחיק לראות את אבא שלה פתאום חנוט בחליפה מגוהצת בכובע חדש של מדף של חנות, משקפיים שקופות נגיעות זהב בידיות יש מצב חמור אפילו מסרק עבר לו על הזקן כולו מבט של לא מבין מה אני עושה פה בכלל מי הלביש אותי כמו מומיה מצרית תות הנך המון משוחרר יותר בתוך הנייר טואלט המלופף עליו ולמה תקעו אותי בין כל הרבנים החשובים בשולחן כבוד קומותיים אבל יש לו בעין דוק של התרגשות אולי אפילו דמעה אחת זלגה מקודם כי מאיפה יצאה בת סמינר מצוינת כזו שכל הרבניות באו לשמוח איתה שנחטפה כל כך לבחור הכי טוב –
מיד כשראה אותי חזרה לו העפלולית השפויה לעיניים והתחיל לנהום כרגיל על שער הדולר על הרכבת הקלה ועל קייטרינגים של הכנסות ספרי תורה עם עומס גדול עכשיו בגלל ההכנסות של שנה לאסון מירון, שאל אם יכול לחזור איתנו בחזור טרמפ יכול לשבת גם בספסל האחורי כי אני בטח נשאר עד הסוף מה זה שכן טוב או לא אבל בסוף הפיל את המפתחות שלו על המושב האחורי אצלי. זה צרור כרסתני מאוד יש בו וקבצנו יחד של מפתח פלדת מקודד רשפים-חוסן עם מפתחי חלודה שהפסיקו לייצר אותם בשואה אבל עדיין פותחים איזה תא קטן בזכרון מוישה שמה התפילין טלית שלו.
מזל טוב, כהן קומת כניסה. אוהבים אותך.
