דרוש מידע מפגש משפחתי בחנוכה

[nori]

מציעה לשקול לא להביא לארועים האלו את הקטנים בגילאי 0-3.
הם לא נהנים, והם יכולים בזמן הזה לישון בבית בשקט עם בייביסיטר.
זה מפנה את האמהות לקצת עזרה ושליטה על הנעשה.
הם בד"כ אלו שמסתובבים עם פיצה בכל הבית ומתיזים את הטרופית בכל פינה.
כשאין תינוקות אפשר לארגן את הילדים הגדולים יותר לתכנית בלי הפרעות.

יודעת שלא מתאים לכל אחד, גם אצלינו זה לא תמיד מתקבל, אני באופן אישי עושה כך בעצמי והארועים הרבה יותר נעימים לי, אני ממש נהנית ולא יוצאת עם נקיפות מצפון כלפי בעלת הבית.

 

[מלפפון]

כנראה שהמשפחה שלך מלאכית
אצלינו האמהות והבחורות עסוקות בלפטפט
וכמובן איך שנגמר הארוע כולם בורחים כי צריך להרדים את הקטנים
ומי שתרם את ביתו נשאר אם כל הלכלוך והבלאגן ...

וכמובן ששכחתי שכל אחד אמור להביא משהו ויש את אלו שכמובן שכחו אז מבקשים מבעלי הבית חומרים וכלים וכו' וגם את בלאגן ההכנה עושים במקום

מדובר בשתי משפחות. משני הצדדים.
אני אפילו לא צריכה לומר, כי זה ברור.
אם אני מנדבת את הבית, כולם נושאים בעול.

להביא חד פעמי שנגמר וכאלו, ממש לא אכפת לי.
בפעם הקודמת עשינו אצל גיסתי (שבע ברכות), והיא הביאה מעצמהכל מיני חומרים וכאלו שהיו צריכים, אז אמרתי לה שנשאיר לה את האוכל שכלל עופות והכל. כדי שלפחות את הנ"ל היא תחסוך במקום לבשל למחרת.
וכמובן עזרנו להחזיר את הכסאות לשכנים.

בינתיים, מהצד שלי, אחותי עושה אצלה, ואמרתי לה בתחינה שתעשה טובה ולא תביא כסאות מגמח רחוק אלא מהשכנים, כי אין לנו כח להתחיל להחזיר למרחקים ולסחוב.

הייתי לא מזמן אצל אחותי כדי להכין את העמסיבה, וסידרתי אחרינו. (הבאתי לה אורז וכולם אכלו ונפל על הרצפה). היא אמרה לי שהיא לא אוהבת שאנשים בלחץ להשאיר נקי, כי מקסימום היא יכולה לטאטא, וזה לא קשה לה.
כמובן לא הקשבתי לעצותיה, לקחתי מטאטא וסידרתי, כי היא לא אמורה להישאר עם בלגן.

 

[גלבוע]

הם לא נהנים, והם יכולים בזמן הזה לישון בבית בשקט עם בייביסיטר.

בייביסיטר בחנוכה?


היא במפגש המשפחתי

 

[elibeli]

מציעה לשקול לא להביא לארועים האלו את הקטנים בגילאי 0-3.
הם לא נהנים, והם יכולים בזמן הזה לישון בבית בשקט עם בייביסיטר.
זה מפנה את האמהות לקצת עזרה ושליטה על הנעשה.
הם בד"כ אלו שמסתובבים עם פיצה בכל הבית ומתיזים את הטרופית בכל פינה.
כשאין תינוקות אפשר לארגן את הילדים הגדולים יותר לתכנית בלי הפרעות.

יודעת שלא מתאים לכל אחד, גם אצלינו זה לא תמיד מתקבל, אני באופן אישי עושה כך בעצמי והארועים הרבה יותר נעימים לי, אני ממש נהנית ולא יוצאת עם נקיפות מצפון כלפי בעלת הבית.

בגדול אני מסכימה עם זה.
על אף שלא תמיד זה מעשי. אני גרה במקום שאין בייביסיטר כמעט בכלל. ובחנוכה זה עוד יותר קשה.

אני הייתי ממליצה (לא תמיד שואלים אותי ) לאו דוקא בחנוכה.. המרחק, הפקקים והדלקת נרות שיש לה זמן מסוים. וכו' (אני גרה במרחק של כשעתיים מחמותי. מדליקים בצאת הכוכבים, צריכים לשבת ליד הנרות עוד חצי שעה, מגיעים אליה לא לפני 20:30 אם לא היו פקקים וכל הערב מזמזם לי איזה זבוב מאחורי האוזן שהבנים לומדים מחר והם לא רוצים לאחר כי יש פעילות... ולא לדבר על מי שעובדת בעצמה למחרת...)
לעומת זה יש גם את השאלה מתי יפגשו... וזה מאד חשוב. נראה לי שלפתרון לא יגיעו אף פעם..
בסוכות- אין סוכה גדולה לאף אחד.
בפסח- לא כולם מקפידים על אותם דברים
ולהפגש רק בבין הזמנים אב זה מידי קצת
בשמחות- בקושי מספיקים להחליף מילה כי יש גם את כל הדודות, הבנות דודות וכו'


אני גם אשמח לשמוע עוד רעיונות.

 

[מלפפון]

יודעת שלא מתאים לכל אחד, גם אצלינו זה לא תמיד מתקבל, אני באופן אישי עושה כך בעצמי והארועים הרבה יותר נעימים לי, אני ממש נהנית ולא יוצאת עם נקיפות מצפון כלפי בעלת הבית.

אני תמיד מגיעה עם הילדים לכל מקום.
קשה לי להשאיר אותם, ואני לא מסוגלת ליהנות בלעדיהם.
רק לאחרונה התחלתי להרשות לעצמי לצאת לאירועים קרובים לבד.
בלי שאף אחד מושך לי בחצאית, או מיבב מהעגלה שארים אותו. בלי לקפל את העגלה באוטו, ולפתוח אותה שוב, אחרי שהלבשתי שלושה עוללים וגם את עצמי.
אבל מסיבות חנוכה? אני באה בשביל הילדים אם לא יהיו שם, אני יכולה להישאר בבית בעצמי.

 

[nori]

אני תמיד מגיעה עם הילדים לכל מקום.
קשה לי להשאיר אותם, ואני לא מסוגלת ליהנות בלעדיהם.
רק לאחרונה התחלתי להרשות לעצמי לצאת לאירועים קרובים לבד.
בלי שאף אחד מושך לי בחצאית, או מיבב מהעגלה שארים אותו. בלי לקפל את העגלה באוטו, ולפתוח אותה שוב, אחרי שהלבשתי שלושה עוללים וגם את עצמי.
אבל מסיבות חנוכה? אני באה בשביל הילדים אם לא יהיו שם, אני יכולה להישאר בבית בעצמי.

יש לי ילדים גם בגילאי 3++...
אני לא סובלת להיות עם קטנים בארועים המוניים. קשה לי עם חלוקת הקשב. קשה לי עם אובדן שליטה. קשה לי כשאני לא עוזרת. קשה לי לעזור עם תינוק על הידיים. קשה לי כשהם מיבבים מעיפות. שונאת להחליף טיטול מחוץ לבית. ואני מתקשה לסחוב תבנית בגשם + תינוק על הידיים. קשה לי לאכול מרק כשיש עלי שתי זאטוטים שאין להם מקום אחר לשבת, קשה לי גם לא לאכול את המרק..
בקיצור כל אחד והקשיים שלו וגם להפך, ההנאות שלו.... אני בהחלט נהנית להפגש עם בני משפחה ולא משנה באיזה ארוע וקונסטלציה, אם הילדים שמתלוים אלי נהנים גם מה טוב. אבל מי שלא נהנה לפחות שלא יפריע לאחרים...

 

[bracha]

מה שלמדנו - במשפחה שלי.
א'. מתחילים מוקדם מסיימים מוקדם.
ב. אין פשטידות וכאלה - או אוכל קנוי, (פלאפל, בייגל'ס וכד') או דברים שקל לסחוב.
ג. תוכנית קלילה מאד, וקצרה מאד.
ד. לא מושיבים את כולם סביב שולחן אחד כי אז תמיד יהיו כאלה שאין להם מקום - בר וכסאות הכי נוח.

 

[מלפפון]

. לא מושיבים את כולם סביב שולחן אחד כי אז תמיד חלק אין להם מקום. בר וכסאות. הכי נוח.

רעיון.

 

[bracha]

מדובר בשתי משפחות. משני הצדדים.
אני אפילו לא צריכה לומר, כי זה ברור.
אם אני מנדבת את הבית, כולם נושאים בעול.

להביא חד פעמי שנגמר וכאלו, ממש לא אכפת לי.
בפעם הקודמת עשינו אצל גיסתי (שבע ברכות), והיא הביאה מעצמהכל מיני חומרים וכאלו שהיו צריכים, אז אמרתי לה שנשאיר לה את האוכל שכלל עופות והכל. כדי שלפחות את הנ"ל היא תחסוך במקום לבשל למחרת.
וכמובן עזרנו להחזיר את הכסאות לשכנים.

בינתיים, מהצד שלי, אחותי עושה אצלה, ואמרתי לה בתחינה שתעשה טובה ולא תביא כסאות מגמח רחוק אלא מהשכנים, כי אין לנו כח להתחיל להחזיר למרחקים ולסחוב.

הייתי לא מזמן אצל אחותי כדי להכין את העמסיבה, וסידרתי אחרינו. (הבאתי לה אורז וכולם אכלו ונפל על הרצפה). היא אמרה לי שהיא לא אוהבת שאנשים בלחץ להשאיר נקי, כי מקסימום היא יכולה לטאטא, וזה לא קשה לה.
כמובן לא הקשבתי לעצותיה, לקחתי מטאטא וסידרתי, כי היא לא אמורה להישאר עם בלגן.

משהו ששמתי לב.
בית שמרגישים בו נוח לפתוח ארונות בשביל לקחת כפית.
ירגישו גם נוח לקחת מטאטא ולנקות...
וכן להיפך...

 

[במבה נוגט]

ב. אין פשטידות וכאלה - או אוכל קנוי, (פלאפל, בייגל'ס וכד') או דברים שקל לסחוב.

את יכולה לתת דוגמא לתפריט לא קנוי?

 

[noas]

מי שיכול לבכות שיש אירועים כאלו בחנוכה
כניראה לא מכיר את הצד השני
שאין משפחה שמזמינה
או שאין משפחה בכלל
ויש כאלו משפחות
ואז הילדים יושבים בבית מדוכאים שאף אחד לא מזמין אותם למסיבת חנוכה
וגם ההורים או אחד מהם מתוסכלים מהעניין
היה בבתוך המשפחה סיפור כזה השבוע
תחשבו על זה שיש גם כאלו משפחות
ותודו על המשפחות הגדולות והאוהבות שיש לכם

 

[המימד הנוסף]

מה שלמדנו - במשפחה שלי.
א'. מתחילים מוקדם מסיימים מוקדם.
ב. אין פשטידות וכאלה - או אוכל קנוי, (פלאפל, בייגל'ס וכד') או דברים שקל לסחוב.
ג. תוכנית קלילה מאד, וקצרה מאד.
ד. לא מושיבים את כולם סביב שולחן אחד כי אז תמיד יהיו כאלה שאין להם מקום - בר וכסאות הכי נוח.

תענוג לקרא, ממש לעניין

 

[bracha]

את יכולה לתת דוגמא לתפריט לא קנוי?

מה שעשינו הרבה שנים:
טוסטים כמו בחנות.

על השולחן צלחות עם גבינות שמנת, גבינות צהובה, זיתים, פטריות, גמבה, עגבניה, חמאה, רוטב פיצה וכו'.
קונים גבטות או בגטים או בייגל'ס.
מי שיכול מביא טוסטר. (צריך שיהיו כמובן כמה טוסטרים).

כל אחד מכין לו את הטוסט הנחשק...

אם מאד רוצים אפשר להכין סלט או שניים.
הכיף בזה, שמי ממש בדיאטה, יכול להכין לו לחמניה או טוסט דיאטטי...

עוד רעיון:
פיתה פלאפל - אחד מכין פלאפל, אחד צ'יפס, אחד סלט וכו'.
דברים שקל לארוז ולסחוב, ולא צריך להסחב עם תבניות שנוטות להתהפך.

עוד?
שווארמה בלאפה / פיתה / בגט.
למי שלא אכפת לו בשרי.

 

[מלפפון]

מי שיכול לבכות שיש אירועים כאלו בחנוכה
כניראה לא מכיר את הצד השני
שאין משפחה שמזמינה
או שאין משפחה בכלל
ויש כאלו משפחות
ואז הילדים יושבים בבית מדוכאים שאף אחד לא מזמין אותם למסיבת חנוכה
וגם ההורים או אחד מהם מתוסכלים מהעניין
היה בבתוך המשפחה סיפור כזה השבוע
תחשבו על זה שיש גם כאלו משפחות
ותודו על המשפחות הגדולות והאוהבות שיש לכם

נכון.
אבל רוצה להביא עוד צד:
שבוע שעבר אמרתי לבעלי שהשנה אין לי בעיה ללכת לערבי לביבות.
(לעומת שנה שעברה שהעדפתי להישאר בבית מכל מיני סיבות ותנאים).
אמרתי לו שמי שיזמין אותנו, אלך בכיף.
והוא ענה לי: את רוצה ערבי לביבות? תזמיני!

וזה שינה לי את המחשבה. אם אין למי ללכת, אפשר להזמין.
תמיד יהיה מי שירצה וישמח לבוא ולחגוג יחד.
נכון, לא תמיד יש כח להתחיל להזמין ולארח, אבל מי שעושה את זה מתוך רצון לשמח אחרים,
ודאי ישמח ויהיה לו נחמד בעצמו.

 

[רחלי ר]

מרוב בלאגן ובלבול
כמה שנים לא עשינו מסיבת חנוכה בכלל.
יש אצלנו עוד קטע בנוסף למה שציינו למעלה, שאמא שלי לחוצה ממפגשים המוניים, ותמיד היא יוצאת עם נקיפות מצפון: לזה לא מספיק התייחסתי, זה רצה משהו ולא שמתי לב... בקיצור, אובר מחשבנת ומנסה להיות בסדר לכולם, פשוט ברבות השנים החלטנו שאפחד לא יעשה טובה, כולם יוצאים מבואסים, נסיעות, פקקים, גשם וכו'.

אך הגיסות הצעירות לא הסכימו להניח למצב ככה...
והחידוש שנוצר כמה שנים זה: מסיבה לנשים בלבד.
לצערנו, הנוכחות בבריתות ממש בקנטים..... בבר מצוות כבר יותר מגיעים, אבל עדיין....
כך שבחנוכה, כולנו נפגשות, לשעתיים של שקט, פטפוט קליל וכיפי, תוכנית בקטנה, ארוחה מושקעת כמו ששווה וכיף להכין לנשים בלבד (15 מנות ולא 80)
בקיצור, אירוע ברמה, מפגש רגוע וכיפי
לא אומרת שזה לכתחילה, במשפחת חמותי נפגשים פעמיים בחנוכה-פעם אצל חמותי ופעם אצל הסבא, ולא הייתי מוותרת לילדים על החוויה הזאת!!!
אבל בנוסף, ובכורח הנסיבות-זה פתרון מדהים למשפחה שלנו.

חנוכה שמח, מאחד ומקרב לבבות (ולא ההפך....)!

 

[יקירה כהן]

השנה החלטנו על אולם קטן ב400 שקל ואין כמו זה מתחלקים כולם אפשר לעשות לילדים יצירה מהשקל כי יש מקום כי קר בחוץ ואי אפשר להיות בחוץ

 

[מיכלי גרינשטיין]

חוית ילדות בלתי נשכחת.

חברה!!!
אל תעשקו מהילדים שלכם את הכיף המתוק הזה.

שנו מייד את זוית הראיה....

 

[פשוש]

חוית ילדות בלתי נשכחת.

חברה!!!
אל תעשקו מהילדים שלכם את הכיף המתוק הזה.

שנו מייד את זוית הראיה....

תלוי באיזה גיל.
הילדים הקטנים הם הראשונים שסובלים מהנסיעות הארוכות והבלתי נגמרות, מההמולה הגדולה, מהעייפות...
ומוקרמים ופשטידות גבינה? לא. תודה. הם לא אוהבים!

ושלא תבינו לא נכון, כשלא בחנוכה - אני מאד מאד אוהבת מפגשים משפחתיים וגם רואה בהם ערך, אבל זה לא שייך שכל עמ"י יתנייד בשעתיים הראשונות שאחרי הדלקת נרות בכל הארץ.... לפעמים בלווי מזג אוויר סוער וקר עם חבילות חמות בידיים....
ומי שלא התנסה, שלא ידבר....

 

[עץ שקד]

אנחנו עושים את המפגש אצל ההורים,אבל עוזבים את דירתם
רק לאחר שהבית מצוחצח כמו שקיבלנו אותו...

 

[יוכית]

מי שיכול לבכות שיש אירועים כאלו בחנוכה
כניראה לא מכיר את הצד השני
שאין משפחה שמזמינה
או שאין משפחה בכלל
ויש כאלו משפחות
ואז הילדים יושבים בבית מדוכאים שאף אחד לא מזמין אותם למסיבת חנוכה
וגם ההורים או אחד מהם מתוסכלים מהעניין
היה בבתוך המשפחה סיפור כזה השבוע
תחשבו על זה שיש גם כאלו משפחות
ותודו על המשפחות הגדולות והאוהבות שיש לכם

כל כך נכון
ויש גם מצבים שחולים בבית ואי אפשר להגיע לערב המשפחתי ואז קולטים כמה שזה כן חשוב ונותן המפגש הזה שנהגנו לקטר עליו
חוץ מזה שאין התחשבות הרבה פעמים במקומות עבודה למרות הילדים שבחופש
והלחץ להשיג כל יום סידור מחדש מעייף ממש
מתי עוד יש הזדמנויות להיפגש? להתאחד? להכיר פתאום את האחיינים/בני דודים שגדלו ולשייך שם לכל פרצוף כמעט לא מוכר?