הנושאים החמים
הנושאים החמים
בין הזמנים אב.
נופש בעיירה פריפריאלית מנומנמת, גדושת 'עמך' למיניהם.
נכנס להתפלל מנחה באחד מבתי הכנסת המזוהים על פי ה'מגן דוד' שבפתחיהם. שליח הציבור מנעים בקולו בנוסח שלא שמעתי אי פעם, הצבור שמוט על הספסלים, מי בנמנומו ומי באייפונו.
נשאר לאחר התפילה ללמוד משהו, למלא את הנשמה. בית הכנסת חשוך למחצה, אני לבדי, מלבד טיפוס שנראה 'צדיק' אמיתי, מסוגף, צנום, פאות ארוכות וזקן מדובלל.
לפתע מופיע בפתח זקן מקומט, בורר כיפה מהסלסילה שבפתח ומניח על ראשו.
בלי שהיות, נוטל סידור ונעמד ל'עמידה', לאחר שסיים ברכת 'מחיה המתים' הוא פונה אלי ושואל 'אומרים את זה?' כשהוא מצביע על ה'קדושה'...
אני גוער בו 'שה! לא מדברים באמצע התפילה! לא, לא אומרים את זה, את זה אומרים רק בציבור'. הוא, נעבאך, לא שומע טוב, וזקוק שאני אסביר לו כמה פעמים...
לאחר גמר ה'תפילה' הוא נזכר. 'היי! אני צריך להניח תפילין!'... תכף ומיד הוא שואל אותי 'תוכל לעזור לי להניח את התפילין?'
אין לי שום נסיון בהנחת תפילין של עדות המזרח, ולאחר שטעמתי את נודניקיותו, סירבתי בנימוס 'לא, אני לא יודע איך מניחים'.
הזקן לא התייאש, הוא גילה בפינה הרחוקה את אותו 'צדיק'. 'היי, אתה שם, תוכל לעזור לי? אני צריך להניח תפילין!' היהודי כמובן ננער מתלמודו, ונפנה בסבר פנים יפות לעזור לו לגלגל את התפילין סביב זרועו וראשו. נבוך, הוא פונה אלי 'אתה יודע איך מגלגלים אצלם את התפילין, מבחוץ לפנים או להפך?!' אני מחוה לו בתנועת 'אין לי מושג', וחוזר ללימודי, כשמזוית העין אני עוקב אחר הזוג המעניין.
לאחר שהסתיימה סאגת התפילין, הצדיק מתעניין אצל הזקן על חייו, ועל הרגשתו, כשהוא בתורו שמח לפרט לו את כל סאת צרותיו, איך שהרופא הרשע ההוא לא הסכים לתת לו את המרשם, ושאשתו עושה לו את המוות בבית, וכן הלאה.
כשסוף סוף הסתיימו הסיפורים וכל המסתעף, נזכר הצדיק שיש גם צורך ללמד זכות על עם ישראל. כשבוודאי עולים בראשו סיפורי רבי לוי יצחק מברדיטשוב, נפנה הוא אל הזקן 'בכמה כסף אתה מוכן למכור את המצווה של הנחת התפילין?!', אוזניי התחדדו כדי לשמוע את תשובת הזקן.
'למכור?! למה למכור?! קח בחינם! אתה יהודי כל כך טוב, אני מוכן לתת לך בחינם את זכות המצווה'!
נופש בעיירה פריפריאלית מנומנמת, גדושת 'עמך' למיניהם.
נכנס להתפלל מנחה באחד מבתי הכנסת המזוהים על פי ה'מגן דוד' שבפתחיהם. שליח הציבור מנעים בקולו בנוסח שלא שמעתי אי פעם, הצבור שמוט על הספסלים, מי בנמנומו ומי באייפונו.
נשאר לאחר התפילה ללמוד משהו, למלא את הנשמה. בית הכנסת חשוך למחצה, אני לבדי, מלבד טיפוס שנראה 'צדיק' אמיתי, מסוגף, צנום, פאות ארוכות וזקן מדובלל.
לפתע מופיע בפתח זקן מקומט, בורר כיפה מהסלסילה שבפתח ומניח על ראשו.
בלי שהיות, נוטל סידור ונעמד ל'עמידה', לאחר שסיים ברכת 'מחיה המתים' הוא פונה אלי ושואל 'אומרים את זה?' כשהוא מצביע על ה'קדושה'...
אני גוער בו 'שה! לא מדברים באמצע התפילה! לא, לא אומרים את זה, את זה אומרים רק בציבור'. הוא, נעבאך, לא שומע טוב, וזקוק שאני אסביר לו כמה פעמים...
לאחר גמר ה'תפילה' הוא נזכר. 'היי! אני צריך להניח תפילין!'... תכף ומיד הוא שואל אותי 'תוכל לעזור לי להניח את התפילין?'
אין לי שום נסיון בהנחת תפילין של עדות המזרח, ולאחר שטעמתי את נודניקיותו, סירבתי בנימוס 'לא, אני לא יודע איך מניחים'.
הזקן לא התייאש, הוא גילה בפינה הרחוקה את אותו 'צדיק'. 'היי, אתה שם, תוכל לעזור לי? אני צריך להניח תפילין!' היהודי כמובן ננער מתלמודו, ונפנה בסבר פנים יפות לעזור לו לגלגל את התפילין סביב זרועו וראשו. נבוך, הוא פונה אלי 'אתה יודע איך מגלגלים אצלם את התפילין, מבחוץ לפנים או להפך?!' אני מחוה לו בתנועת 'אין לי מושג', וחוזר ללימודי, כשמזוית העין אני עוקב אחר הזוג המעניין.
לאחר שהסתיימה סאגת התפילין, הצדיק מתעניין אצל הזקן על חייו, ועל הרגשתו, כשהוא בתורו שמח לפרט לו את כל סאת צרותיו, איך שהרופא הרשע ההוא לא הסכים לתת לו את המרשם, ושאשתו עושה לו את המוות בבית, וכן הלאה.
כשסוף סוף הסתיימו הסיפורים וכל המסתעף, נזכר הצדיק שיש גם צורך ללמד זכות על עם ישראל. כשבוודאי עולים בראשו סיפורי רבי לוי יצחק מברדיטשוב, נפנה הוא אל הזקן 'בכמה כסף אתה מוכן למכור את המצווה של הנחת התפילין?!', אוזניי התחדדו כדי לשמוע את תשובת הזקן.
'למכור?! למה למכור?! קח בחינם! אתה יהודי כל כך טוב, אני מוכן לתת לך בחינם את זכות המצווה'!
