שיר מעשה בבניין

קוביד · 23/7/21

1) ברחוב הסתוונית ניצב לו בנין,
אפור הוא, דהוי, כך ללא עניין,
נושא בקרבו משפחות משפחות,
סובל רוב צער, סופג אנחות.

2) הן לדוגמא כך תמצאו כבר במבט ראשון
ללא כל מצמוץ והרחבת האישון
משפחת כהן וטפליה חמישה עשר
בעוני ובמחסור, ופירוט הלא למצער.

3) ומולם, כן שם, אחורי הדלת החומה
יסכה האלמנה, כה בודדת, שוממה,
בעלה נטשה לפני עשרות בשנים,
המספר המדויק, לזקנים פתרונים.

4) בקומה העליונה מר ציפרשטיין הישיש,
מנין שנותיו, דומה לא ידע איש,
ידוע חולי, מכאוביו רבים,
גופו כה כבד, איבריו מיוסרים.

5) גם משפחת פישמן ובנותיה תריסר,
שערן מאפיר, כמעט שנשר,
החברות כבר מברמצות את השלישי במספר,
והן יושבות ומבכות את גורלן המר.

6) והזוג הצעיר שכבר לא כל כך צעיר,
מחכים לפרי בטן זה שנים למכביר,
הדממה שם בבית צועקת, מחרישה,
עד אנא, לעזרתנו חושה.

7) אצל עזרא ממול השלום בית עייף,
כמו זוג יונים הכל מעופף,
הילדים אף הם שותפים למהומה,
רצונם לשחק ב"אבא ואמא".

8) וכך...
כל דלת וסיפורה
כל משפחה,
ותלאותיה...

9) עד...
שיום אחד בבוקר סתמי,
מתדפק על פיתחם אדם אלמוני
באמתחתו, הוא אומר, הצעה מגרה
להתנגד לה לא תוכלו מהרה.

10) יצרור נא כל שכן צרותיו בידו,
יכניס שם כל אשר חווה מאודו,
יצא מהבנין ישליך שם צרורו,
ינטוש שם כל מרורו.

11) וכך תערמו עמרים עמרים,
חבילות תהיינה שם כמספר הדיירים,
וכשיבוא כל אחד לשוב למעונו,
יבחר לו חבילה אחת של שכנו.

12) שמעו זאת כולם הנהנו בראשם,
לצרותיהם הרבות, הן זהו המרשם,
פנה כל אחד מאושר לביתו,
לצרור את צרורו, לארוז אמתחתו.

13) ולעיתות ערב נאספו שם כולם,
מאושרים הם כפי שלא היו מעולם,
חבילותיהם על גבם ארוזות בקפידא,
עמוסות ללא שיעור ומידה.

14) מר ציפרשטיין נאנח מניח חבילתו,
נותן בה מבט, לא מסתיר שמחתו,
ויסכה האלמנה מתנהלת לאיטה,
ולאחר דקותיים, חבילתה כבר שמוטה.

15) לאחריהם אדון פישמן מגלגל אמתחתו,
נותן בעיטה, נוקם נקמתו,
וכך מתנהלת שיירה מזדחלת,
כשהצד השווה- חבילה כה צורבת.

16) הגיע הערב, הערימה כה גבוהה,
מלאה ייסורים, הוגדשה הסאה,
ושוב מופיע האלמוני המייעץ,
ניגש לחלוקה, בקולו הוא מאץ.

17) מתאספים הם כולם סביב החבילות,
בודקים ממשמשים ועיניהם שואלות,
החבילות נפתחות, מבטיהם נפגשים,
המבוכה גוברת ומלמולים נרגשים.

18) ואז...
בצעד כה תמוה...
מתנער כל אחד, מיישר מבטו,
זוקף את גיוו, מחייך חיוכו,
נוטל חבילתו ו...
נעלם!