מעניין אותי..

[מילה בסלע]

אתן מזכירות לי ששלחתי אתמול מייל למשרד בבית הספר בנושא: "מקרה חרום"- פשוט שכחתי לשים דפים בצילום 24 שעות קודם השעור, ואצלנו זו גזירה שאין עליה תקנה: לא יצלמו לך את הדף אם לא שמת אותו לצילום יום מראש (צודקים, כמובן-) . אבל מה לעשות שהראש שלי רק במקרה מחובר לכתפיים, וידעתי שהמזכירה לא תתיחס ברצינות למייל מתחנן בענין הצילומים... אבל הכותרת "מקרה חרום" הריצה אותה למכונה במהירות הבזק...

 

[אסתי-בראון]

בדור שלנו, לאנשים יש אלפי חברים, והם בודדים.
אדם מזמין לחתונה מאות אנשים, אך בתכל'ס, עם כמה מהם יש לו קשר אישי עמוק וקרוב?
אשה מסתובבת בפרוג מוקפת במאות קולות, ונוצרת אשליה כאילו היא בתוך קהילה חיה ותוססת של חברות.
אפילו בתוך משפחה, הקשרים שיטחיים יחסית. כל אחד עסוק בבעיותיו, וקשה לו לרדת לבעיותיו של האחר, ולתת אוזן קשבת.
זאת מציאות, בלי לחפש אשמים כמובן. ובלי הכללות כ מ ו ב ן.
אבל זאת מציאות שמעוררת מצוקה.
בסופו של יום אדם חוזר הביתה ומרגיש בודד, כי כל החברים הרבים שלו לא מסוגלים לתת לו את מה שהוא באמת צריך. תמיכה, אמפתיה, התחושה של טובים השניים מן האחד. ההתחככות בתוך הרבה אנשים שעם כולם הקשר הוא שיטחי וחיצוני, יוצרת אשליה כאילו 'אני אדם שמוקף בהמון חברים', ויש פה הסחת דעת מהבעיות הפנימיות של האדם. ובהחלט, משך הזמן זה יוצר תסכול עמוק ולא מתחשק לי להרחיב ולפרט עוד.
שמעתי מרב שהלך ללוויה של נערה שסימה את חיה באופן טראגי. אבא שלה אמר לו בכאב: היו לה שלושת אלפים וכמה חברים בפייסבוק, אבל אף אחד מהם לא הגיע ללוויה...
פרוג הוא מרחב וירטואלי. לא עמוק ולא אמיתי (הגם שאני משוכנעת שהתפתחו כאן במשך השנים גם קשרים יותר פעילים וקרובים).
אני חושבת שאנשים מוצאים פה פורקן לצרכים חברתיים שלהם, רק שתמיד כדאי לזכור שזה לא במקום קשרים חברתיים אמיתיים, בונים ותורמים.
אל תוותרו על קשרים כאלה!

ואני לא מזלזלת הכוח הרבים.
אני אישית נעזרתי באיש את רעהו ובפורומים נוספים במקרים רבים. רק דוגמא אחת קטנה: שלחתי פעם משהו רגיש לעיר אחרת עם שליחה טובה שמצאתי בפרוג.
יש גם שאלות שאני יודעת שרק בפרוג אמצא להן תשובות, ועל כך באמת תודתי.

 

[bbr]

אני לא חושבת שזה סותר.
בנ"א לא צריך 3000 חברים קרובים, חברות זה לא דבר אבסולוטי, יש לי חברה אחת עם קשר מאוד מאוד עמוק ואיכותי, ועוד אחות עם קשר חזק וערכי, ועוד קצת בסביבה עם קשר יותר חזק ופחות, אבל זה לא סותר את זה שאני מקבלת הרבה תועלת מאשכולות בפרוג. לא נראה לי שיש פה מישהו שחושב שזה במקום קשר טוב בחברה או בזוגיות או עם בני משפחה.
זה נראה לי יותר כמו שכנים, נעזרים כשצריך, לפעמים קצת מתפלספים, לפעמים קצת מפטפטים, לפעמים מחליפים מתכונים, אבל זה לגמרי לא אומר שבמקביל יש לבנ"א חבר או שתיים עמוקים ואיכותיים.



נקודה נוספת שמפריעה לי באשכולות לאחרונה.
מה כל כך מפריע לכם שאשכול סוטה מנושא פתיחתו, מה, אנחנו רובוטים? מדברים רק על נושא מסוים וזהו הוא נסגר? גם כשאתם משוחחים עם אנשים אחרים, אתם מסיימים את השיחה ברגע שנגמר הדיון בנושא המקורי? אנשים זה דבר מורכב, וזה בסדר שמתחיל דיון בנושא אחד ונגמר בנושא אחר. תרגיעו...