שיתוף - לביקורת מעז יצא...

[Sara led]

יושב מכווץ בלי אוויר על רצפה, ידיים אזוקות
רוצה לצאת
לראות אור
להמשיך לקטוף בננות במטעים
להתכתב עם צ’וקו על הקשיש העשיר שלו
לעדכן את אשתו שהמעטפה השמנה בדרך עם ג’וקו
ושתבדוק שהוא לא הוריד לעצמו כמה שטרות.
הוא פצוע, כואב לו והדם קרוש.
רעב, צמא, ההפצצות מסביב עושות לו הרגשה של סוף.
לא מבין מה רוצים ממנו האכזריים האלו שחדרו לחייו.
שמע סביבו שמע ישראל והשם ייקום דמם
שמע שזכו למות, להיפצע, להתרסק, להישרף כיהודים
והוא, מה אשם?
לא הכיר יהודים לפני שבא לעבוד כאן
נפצע סתם נשבה סתםם סובל לחינםם.
"הי, בוא"
חמאסניק נכנס לחדר גורר אותו החוצה.
****
ראש הממשלה נעמד לפני המצלמות, הכתבים תוקעים מקרופונים
ואווירה חגיגית עומדת בקהל.
משפחות החטופים עומדות נרגשות, מקוות שאהוביהן בין חמישים ושתיים החטופים שמשתחררים היום.
המדינה וויתרה כל כך הרבה למען הרגע הזה, וויתורים שהקהל הישראלי היה מתקומם אילו ידע.
ראש הממשלה מברבר משהו על ההתרגשות הגדולה והמאמצים הכבירים ותרומתו הגדולה, לא שוכח לתת קרדיטים לכל חבריו וידידיו מנהיגי העולם.

הרגע הגדול מגיע
חבורת השבויים מתקדמת מרחוק באיטיות.
המתח בשיאו
המשפחות מתחילות להבין מה קורה ופורצות בבכי ובליל של דיבורים
רק העיתונאים נשארים ללא מילים.
הלך על הראיונות
הם לא יודעים לראיין בתיילאנדית

 

[Sara led]

יותר מאשמח לביקורת

 

[יהורם]

מדהים.
יפהפה.
עצוב.

 

[ניהול קהילת כתיבה]

יפה מאוד.
נקווה שלא יקחו רעיונות מכאן...

יותר מאשמח לביקורת

בקריאה ראשונה סברתי שהיה עדיף להעלים בקטע הראשון את זהות נשוא הקטע ("והוא, מה אשם? לא הכיר יהודים לפני שבא לעבוד כאן") ולגלות זאת רק בסוף.

בקריאה נוספת כבר מתלבט מה עדיף. יש מעלות וחסרונות בשתי האפשרויות.
בצורת ההעלמה, אמנם יש טוויסט והפתעה אבל זה טריק זול שמוצה בלי סוף (וכאן בפורום בפרט...)
בצורה הנוכחית, שידוע מראש על מי מדובר, הקורא מבין מה קורה ותוהה לאן זה הולך, כמו שזה מובל יפה אל: ראש הממשלה, המשפחות ולבסוף העיתונאים והראיונות...

מעניין.


בקטנה:
ושתיים = ושניים
וויתרה, וויתורים = ויתרה, ויתורים
בתיילאנדית = בתאילנדית