תודה על ההצעה
הילדים שלי ישמחו לקרוא סיפורים על העתיד, איך העולם יתנהל עם רובוטים וכו
והנה הסיפור, שלא באמת יוכל להתרחש כי המשיח יגיע עוד קודם. (מתנצלת מראש אם ישנן בעיות בעריכה או בהגהה, פשוט ניסיתי להזדרז כמה שיותר).
אשמח לקבל עוד בקשות, ובלי נדר אשתדל להעלות בהקדם האפשרי.
בס"ד
אלי ישב על הכורסא הממוחשבת, עיניו עצומות ורגליו מונפות אל על ומונחות על ההדום הצמוד.
"א- לי, א- לי" קולה המתכתי של הכורסא נשמע והקפיץ את אלי ממקומו. "כ...ן, מה?" הוא שאל בבהלה מנומנמת.
"אתה ישן כבר יותר מעשר דקות" נזפה בו הכורסא, "במקום להכין שיעורי בית. אמא לא מרשה לך להמתין יותר מעשר דקות מסיום ארוחת הצהרים ועד להכנת שיעורי הבית".
"מי אמר לך?" התכעס אלי. "חיים עדכן אותי אתמול" דווחה לו הכורסא בקול יבש. "כעת, קום.". הכורסא התיישרה ובין רגע הפכה מחמימה ופרוותית לקרה ונוקשה. צבעה הלך והתכהה.
אלי התרומם במהירות, יודע שאם לא יעשה זאת תצמיח הכורסא קוצים מתכתיים בתוך שניות ספורות.
"רק שתדעי לך" אמר בטון נזוף תוך שהוא משפשף את עיניו, "שהיום אמא אמרה לי שהיא מרשה לי לנוח רבע שעה בגלל המבחן הקשה שהיה לי היום".
"מעדכנת את המערכת" דווחה הכורסא, לא פוסקת מלהתכהות.
"אז אני יכול לחזור לשבת?" שאל אלי בהקלה.
"לא. עדכון תוכנה יכול לקחת בין 4 ל6 דקות. לך להכין שיעורי בית לפני שתצמיח הרצפה קוצים.".
"את מעצבנת!" רטן אלי ורקע ברגלו, הרצפה החלה לעקצץ מתחתיו.
"בסדר, בסדר, אני הולך.". וחיש הוא מהר לעבר המסדרון המוביל לחדרו. בארוחת הערב הוא יבקש מאמא שתגיד לחיים לא לעדכן מערכות על דעת עצמו. אם אמא הייתה מפעילה את העדכון, הכורסא הייתה הרבה יותר סלחנית.
. . .
"לא הפעלתי שום עדכון!" התגונן חיים למול האשמותיו של אלי, "אולי אמא הפעילה והתוכנה לזיהוי קולות התבלבלה?".
"ממתי תוכנות מתבלבלות?!" התעצבן אלי, "אבל בסדר, אם אתה אומר שזה לא אתה אני מאמין לך. אבל צריך לשאול את אמא מה קרה, אולי המתקן הראשי נפל או משהו. אתה לא מבין איך הכורסא התנהגה!".
אבל בארוחת הערב גם אמא לא ידעה להסביר את המתרחש.
"לא, לא קרה כלום למערכת, וגם אני לא עדכנתי אותה" ענתה בקצת תמיהה לשאלתו של אלי: "אמרתי לך שאני סומכת עליך שאתה ילד מספיק גדול כדי לשמוע בקולי גם כשאין מערכת שתזכיר לך".
"היא לא רק הזכירה לי!" דמעות של עלבון נצצו בעיניו של אלי, "היא הצמיחה לי קוצים מתחת לרגליים!".
"מוזר" התמיהה בפניה של אמא גדלה: "אבא ואני ביטלנו את אפשרות הקוצים ברצפה מאז שאלישבע נולדה".
באותו הרגע נתר הטוסטר והקפיץ מתוכו שתי פרוסות טוסט לצלחותיהם של אלי וחיים.
חיים הביט בטוסט שבצלחתו. "הזמנו לחם עם חמאה ודבש" מלמל בשקט.
הדברים הלכו ונהיו מוזרים מרגע לרגע.
דלת המטבח נכנסה ואבא נכנס בצעד מהיר ולחוץ. "מישהו ראה את הכובע שלי? אני כמעט מאחר למעריב".
"הרובוט- אפי לא הניח לך ליד המיטה?" התפלאה אמא.
צחוק מתכתי נשמע לפתע בכל רחבי הבית והבהיר להם שמשהו גדול מאד השתבש.
. . .
לקראת הערב המצב התבהר.
מכתב שחיכה להם ליד דלת הבית, בניגוד מוחלט לפיתוחי הטכנולוגיה המאפשרים תקשורת מהירה ונוחה יותר, דווח כך:
"תושבים יקרים.
המערכת השתגעה.
נראה כי מישהו חיצוני השתלט עליה ומגיע באפשרותה לכלל הבתים בישראל.
המערכת מצותתת לשיחות פרטיות ומנהלת מעקבים שלא נדרשה אליהם בכל חדרי הבית. היא מקבלת החלטות על דעת עצמה או על דעת הגורם החיצוני שחדר אליה, ומפעילה לעצמה עדכוני תוכנה ככל העולה על רוחו של אותו חודר אלמוני.
את המכתב הזה שלחנו בדרך הפשוטה ביותר שיכלנו. לא העברנו מסר דרך התקשורת הכלל- מערכתית ואפילו לא נעזרנו בשירותיו של שום רובוט שהוא כדי להעביר את המכתב.
כל זאת- מהסיבה הפשוטה שאין לדעת מה תעשה המערכת הרובוטית עם המסר, כיצד תשנה אותו, ומה תעביר מתוכו.
אין לסמוך על המערכת כלל!
כל התושבים מתבקשים להתנתק במידת האפשר מכל קשר למערכת הרובוטית. יש לשהות אך ורק במטבח השבתי. את הסלון וחדרי השינה יש להעביר למצב שבת- אם כי לא בטוח שהמערכת אכן תשמע להוראתכם.
לתמיכה וקבלת ציוד מנותק ובטוח לשימוש, וכן למחסה ולינה לאלו שלא הצליחו לנתק את המערכת מהסלון ומהחדרים- נא לפנות בהליכה רגלית (אך ורק בשבילים המנותקים מהמערכת הרובוטית, המיועדים לשבת!) לשכונת הקידמה, רחוב אבן דרך, פינת דרך רובוט. אנא הביאו עמכם כמה שיותר מן הציוד המנותק שברשותכם, שלא ייווצר מחסור בחפצים מנותקים.
בברכה,
נתן לוינגר
יושב ראש מכון
"רב- מערכתי בע"מ"."
אמא קראה את המכתב שוב. ושוב. ושוב.
"נראה שהנזק רב מערכתי" חיווה אבא את דעתו בהומור.
"כלל מערכתי" תקנה אמא ולא חייכה בכלל.
הדקות הבאות עברו עליהם בניסיונות חוזרים ונשנים לנתק את הסלון והחדרים מהמערכת. כל ניסיון גרר אחריו השחרה של קיר או חפץ נוסף וצחוק מתכתי מהדהד בכל רחבי הבית.
"אין ברירה" נאנחה אמא בתום רבע שעה של ניסיונות. "נצטרך ללכת לכתובת ההיא שרשומה במכתב. כל אחד ייקח כיסא אחד מהמטבח של שבת, יותר מזה אי אפשר לסחוב בהליכה רגלית על לשכונת הקידמה, ואת אלישבע אבא ירכיב על הכתפיים.".
אלי הביט בבלבול דרך החלון של המטבח של שבת על סלון הבית שלהם. רב הקירות כבר היו שחורים, הרצפה בחלקה הייתה מלאת קוצים ובאופן כללי הכל היה נראה מוזר.
הוא הרים כיסא לבן וחגיגי ויצא בעקבות אמא וחיים אל החצר. אבא החזיק את הדלת פתוחה עד שכולם יצאו ורק אז יצא גם הוא עם אלישבע.
הדלת נסגרה אחריהם וקול מתכתי נשמע: "הבית ננעל. אין כניסות ויציאות".
אמא נשמה בהקלה. "איזו השגחה פרטית, כולנו כבר בחוץ.".
. . .
האולם הרחב היה מלא כמעט עד אפס מקום.
אלי הצטנף בפינה ליד אבא וחיים. אמא ואלישבע היו בצד הנשים.
מכל החלונות נראו רובוטים מעופפים וצוחקים את אותו צחוק מתכתי. "איזה פחד!" ילל אלי.
אבא שמע אותו והתקרב אליו עוד יותר, מניח יד על כתפו: "פחד?" שאל בחיוך, "למה פחד?".
"כי... כי..." לאלי היה קשה לדבר, "כי איזה מישהו מוזר השתלט על המערכת ואף אחד לא יודע מה הוא רוצה לעשות, והמערכת וכל הרובוטים עושים את מה שהוא אומר להם ו..." הוא התנשף ונעצר.
"אף אחד לא יודע מה הוא רוצה לעשות?" חזר אבא וחייך שוב: "דווקא יש אחד שיודע, אתה יודע מי?".
אלי הביט בו בעיניים שואלות.
אבא הצביע למעלה. "אבא'לה שלנו. אבא'לה שאוהב אותנו. הוא יודע מה החודר האלמוני רוצה לעשות, הוא גם גרם לו לעשות את זה והוא מפעיל את הרובוטים בצורה הזאת".
"למה?" שאל אלי בלי קול.
"למה?" אבא לטף את ראשו של אלי, "למה- אנחנו לא יודעים. אנחנו לא צריכים לדעת. אנחנו רק יודעים שזה מאבא שאוהב אותנו, רק ממנו. והוא עושה הכל הכל- לטובתנו. גם אם אנחנו לא מבינים איך זה יכול להיות לטובתנו.".
אלי הקשיב בשקט. פתאום הוא הרגיש שהוא כבר לא כל כך מכווץ. פתאום נהיה לו קל יותר בלב.
הרי הכל בשליטה של אבא שאוהב אותו, בשליטה מלאה.
. . .
נתן לוינגר, יושב ראש מכון: "רב- מערכתי בע"מ", נכנס לאולם.
"נראה שגילינו את החודר האלמוני" קולו היה חזק ובשקט היחסי ששרר שמעו אותו היטב גם בלי הרמקול הרובוטי שנאסר לשימוש באופן זמני.
הוא טפס על סולם עץ פשוט והדליק את המקרן היחיד באזור שלא מחובר למערכת הכללית. תמונת מסך מלאה באותיות לועזיות ובמספרים הוקרנה על הקיר הקדמי.
"החודר פרץ בדרך כלשהי לאזור הפנימי של המכון והצליח לשנות את הסיסמה. לשמחתנו, הוא לא הכניס סיסמה מתוחכמת מדי, ומצאנו אותה בקלות.". נתן לוינגר הקיש את הספרות: 1,2,3,4 על המקלדת האווירית שריחפה בסמיכות למסך וחייך. מערך שלם של הוראות והקלטות נגלה על הקיר.
"זוהי ההקלטה של הצחוק המוזר שנשמע מפי הרובוטים בשעות האחרונות, לפני העיבוד לקול הרובוטי. זוהי ההקלטה המקורית, בקולו שלו.".
שקט מוחלט השתרר. כולם כרו אוזן בדריכות ונתן לוינגר לחץ על כפתור ההפעלה.
צחוק תינוקי נשפך אל האולם, הנוכחים הביטו זה בזה בהפתעה.
"מישהו מזהה?" חקר נתן לוינגר במצח מקומט.
כמה שניות המשיך השקט לשרור באולם, כל אחד נסה לחשוב ולהיזכר. לאחר מכן קם ר' מיכאל רוט ממקומו: "זה נשמע כמו מלי שלנו" אמר בהיסוס.
מבטי הלם הופנו לעברו.
"כעת אני נזכר" הוסיף "שהיום לפנות הצהריים, כאשר ישבתי לתכנן- כפי שהזמנת ממני, תפריט חדש למערכת הרובוטית שלכם, מלי הייתה לידי. לאחר שהכנסתי את הסיסמה שנתת לי קמתי לרגע והשארתי את מלי שם. כשחזרתי המערכת כבר לא נשמעה להוראותיי והחלה לעשות דברים מוזרים. לאחר כמה שעות קיבלנו את המכתב שלכם והבנתי שמישהו פרץ. ובכן, כנראה מלי שיחקה במקשים כשלא הייתי בסביבה. באמת בדיוק היא למדה להקליד למערכת הביתית: 1,2,3,4".
ר' מיכאל רוט סיים לדבר ולחישות של תדהמה החלו להישמע. מהר מאד הלחישות הפכו לדיבורים ולאנחות רווחה.
נתן לוינגר נותר רכון על המחשב דקה ארוכה, מתקן דברים שהשתבשו ובודק דברים אחרים. לאחר מכן התרומם בהקלה.
"תושבים יקרים" קרא לתוך המיקרופון הרובוטי שחזר לפעולה. "אתם מוזמנים להביט מהחלונות, הרובוטים הפסיקו לעופף וחזרו לתפקודם הרגיל. גם הבתים שלכם חזרו לקדמותם. מכון: 'רב- מערכתי בע"מ' מתנצל מעומק הלב על התקלה ומאחל המשך יום נעים. מערכת המטוסים הרובוטיים של 'רב- מערכתי בע"מ' תעמוד לשירותכם בחזרתכם לבתים. יום טוב, ושוב סליחה על עגמת הנפש.".
. . .
"כזה דבר קטן" פטפטו ביניהם האנשים ביציאה מהאולם, "כזה דבר קטן ואף אחד לא ידע מכלום".
אלי חייך לעצמו ושתק. אחד ידע, הוא יודע, אחד ידע ושלט ושולט בהכל.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
