שיתוף - לביקורת מן הפח אל הפחת, ומן הפחת למטפחת...

[שלחן עורך]

'ילדים!! דיי!! אני מתקשרת לאבא!!'

הכל החל בעוד אחר הצהרים שגרתי בבית משפחת שיינמן.

מוישי משך בקוקו של ציפי, כרגיל. וציפי הרימה את קולה לטון סופר סופרן בצווחה מחרידה... כרגיל.

גילי משכה ברגלי בנאמנות, תוך כדי קינוח פה ואף על החצאית שיצאה זה עתה מהמייבש הסחוט... כרגיל. ורותי, ביתי הבכורה 'האחראית של הבית' שקעה עמוק בעלילות הקומיקס, כרגיל.

שלום וחילי התעסקו בשלווה זה עם זה, והחליפו ביניהם מדבקות, רבנים, בעיטות, חוויות וצביטות... כרגיל.

ואני כבר לא יכולה יותר. כרגיל. בסך הכל אני רק רוצה קצת שקט, קצת רוגע, קצת נחת.

לחיצה ארוכה על מקש 2 מניבה 'אין קליטה'.

רצה ליד החלון, זה המקושקש בלורדים, ובטביעות אצבע מקסימות של שוקולד חלב עם עדשים... איזה מתוקים... העדשים כמובן... על הילדים נחשוב מחשבות טובות בהזדמנות אחרת...

בניסיון השלישי הצלחתי לתפוס שני קוים של קליטה, כנראה השכנה הנודניקית מלמטה סיימה עוד שיחה של הצעת שידוך...

לאחר 24 צלצולים אני מנתקת. פשוט אני שומעת זכוכית מתנפצת... אני ממש מקווה שזו המראה החדשה שהזמנו ביבוא אישי מנורבגיה, ולא האגרטל מקריסטל שקיבלתי לפני עשור מהשוויגער ועוד לא מצאתי לו מקום נורמאלי...

אספתי את השברים. כן. גם את שלי, וגם את של האגרטל. חלקם שמתי בפח... ורצתי שוב אל החלון, אני חייבת עזרה עכשיו!! S O S !!

חייגתי שוב ושוב ושוב. מצדי, שיחשוב שאני בחדר לידה, אפילו שלפני שעתיים כשהוא יצא עוד לא הייתי אפילו במצב...

הוא בטח קצת יילחץ כשהוא יראה 34 שיחות שלא נענו על המסך, אבל מגיע לו!! איך הוא משאיר אותי ככה לבד?!

לאחר חצי שעה ועשרים שניות של ניסיונות בלי סוף, גם לחייג, וגם לא לצאת משפיות... סוף סוף הוא עונה...

לא נעים לספר, אך עוד בטרם פצח הצדיק שלי את פיו, פתחתי אני לדודי את ליבי, ושפכתי ורוקנתי והוצאתי וגעלתי... על היום ועל מחר, על אתמול ועל שבוע שעבר, על הפח ששכח, ועל הפתק לגננת...

כשעצרתי רגע מדברי כדי לנשום לקראת המשפט הבא, שמעתי קול זר במבטא עוד יותר זר אומר בחשש 'וואלה גיברת, צריכה עזרה?'

ליבי עצר מלפעום.

איך הפלאפון של הצדיק שלי הגיע לבן בליעל זה?! מסכן... מה עובר עליו?! וזה עוד אחרי שאתמול קצת דיברתי אליו לא יפה, ושלשום בכלל... ועוד בטח לא נעים לו שהוא שכח את הפח... הוא שבוי? הוא חי? ישחררו תמורתו מחבלים?

מחשבות מפחידות מילאו את מוחי. כרגיל. כמו כל פעם שילד מתעכב שלוש דקות... אבל הפעם היתה גם סיבה טובה לחששות, וזה הלחיץ אותי מאוד...

'מצאתי את הבלאבון כאן בביסוסיה'...

'בסוסיא?! זה בדרום או בצפון?! מה הוא עושה שם?!'

'גיברת ,לא סוסיא, ביסוסיה. יעני קיוסק'.

וזהו.

עכשיו אני צריכה גם למצוא את בעלי בדרך אחרת, גם להבין מה הוא קנה בקיוסק, ולמה לא הספיק לו הסנדוויץ' שמרח לעצמו עם ממרח טונה... גם לנסות לחשוב על דרך להחזיר את הפלאפון מהישמעאלי המנומס, וגם לחבוש את ידיה של גילי שנחתכו מהזכוכיות לאחר שחיטטה בפח...

לא יודעת ממה להתחיל, אז בחרתי דבר ראשון לשתף אתכם בלבטי.

זהו. זה הרגיע אותי קצת. עכשיו אני יכולה לחשוב בשפיות וברוגע, מה באמת חיפש בעלי בקיוסק...

ובעצם, כל מה שצריך בשביל אהבה זה רק שיקרה משהו רע?....

 

[משולש ברמודה]

יפה מאד! ויש כאן כמה וכמה ביטויים טובים במיוחד.

 

[שלחן עורך]

יפה מאד! ויש כאן כמה וכמה ביטויים טובים במיוחד.

אכן. יצאו כאן בס"ד כמה וכמה מטבעות לשון חדשות.
אשמח להצבעה ספציפית יותר על דברים מוצלחים, ועל כאלה שלא...

 

[משולש ברמודה]

אכן. יצאו כאן בס"ד כמה וכמה מטבעות לשון חדשות.
אשמח להצבעה ספציפית יותר על דברים מוצלחים, ועל כאלה שלא...

אהבתי את אלו:

פתחתי אני לדודי את ליבי,

ושפכתי ורוקנתי והוצאתי וגעלתי

לא בטוחה ש'געלתי' זאת מילה תקנית.

 

[שלחן עורך]

לא בטוחה ש'געלתי' זאת מילה תקנית.

ג"א לא.

 

[שלחן עורך]

לא בטוחה ש'געלתי' זאת מילה תקנית.

ויקרא כו מד - -
לא מאסתים ולא געלתים.
געלתים ברבים, געלתיו ביחיד, געלתי אותו...