ישראלים שצפו בפרישתו הבלתי נמנעת של ביידן נזכרו, אולי, במנחם בגין, שכהונתו שקעה אל תוך האפלה עד שהסתיימה בהכרזה "איני יכול עוד". ההשוואה עוד משחקת לטובתו של ראש הממשלה השישי, הוא השמיע את דבריו בישיבת הממשלה. הנשיא ה-46 עשה זאת בהודעת טוויטר, לא מסוגל לשאת הצהרה לעיתונאים. חולה, תשוש, אולי גם קוגניטיבית. כמו רוב ראשי הממשלה המקומיים, אבל לא כמו רוב הנשיאים, כהונתו מסתיימת בטרגדיה אישית. ההיסטוריה תזכור ממנה את הנשיא שלא הצליח לזכור.
ברגעים כאלו, גם הכרת הטוב היא חשובה: ביידן נשא את הנאום הצלול ביותר בעד ישראל בימים האפלים של אחרי שבעה באוקטובר. דבריו היו אור בחשכה גדולה.
תיזכר מכהונתו גם בגידת התקשורת הליברלית. זו שהתעלמה, לעגה והקטינה את האמת הברורה לכל אזרח העולם: לנשיא ארצות הברית יש בעיה הולכת ומחריפה, שמקשה עליו לכהן בתפקיד הקשה מכולם. ההיסטריה שבה נחלץ הניו יורק טיימס לשחוט את האתרוג שלו אחרי העימות לא הייתה מפגן של עיתונות חסרת פניות, אלא של טיוח מבוהל. עוד יתגלה בעתיד מי הסתיר.
קמלה האריס היא המועמדת הכמעט בלתי נמנעת. יש סיבה שבגינה לא זכתה בפריימריז הקודמים, ושלא המריאה, בלשון המעטה, בכהונתה כסגנית נשיא. היא פוליטיקאית אפורה בהרבה מהביוגרפיה הלכאורה אטרקטיבית שלה. היינו מצפים שהאישה הראשונה והשחורה הראשונה בתפקיד סגנית הנשיא תהיה מופת של השראה, אבל היא התגלתה כחסרת כריזמה. כל משימות הממשל השנואות, כמו ההגירה הבלתי חוקית, הוטלו עליה. כעת עליה לפעול בנסיבות חסרות תקדים, שוב – עם תקדים ישראלי: ציפי לבני, שרצה לראשות הממשלה כשראש ממשלה מטעם מפלגתה, אהוד אולמרט, עדיין מכהן. כמו שאמרה אז לבני: קשה לנהל קמפיין כשאתה לא בפוזיציה ולא באופוזיציה.
המרוויח הגדול מהעימות היה דונלד טראמפ. הוא עבר חודש חלומי, אם מתעלמים מכדור צלפים שחרך את אוזנו. השילוב של עימות מושלם, חוסר מורא אל מול קנה רובה, ועידה רפובליקנית ודמנציה של המתחרה הוביל אותו לעמדת שיא בסקרים בכל הקריירה הפוליטית שלו. מול האריס - זה סיפור חדש לחלוטין. הוא עדיין הפייבוריט, אבל יהיה לו קשה יותר. פגישתו הצפויה עם נתניהו תהיה הזדמנות לבחון אם הוא עדיין מבסס חלק מהקמפיין שלו על תמיכה בלתי מתפשרת בישראל. לבד מזאת, ספק אם מישהו באמריקה יתעניין בנאום בקונגרס.
לנו הישראלים מצפים חודשים קשים. התקופה שבין השמשות, בין ממשל יוצא לממשל נכנס, היא תמיד מורכבת. ב-1988 הכריז ממשל רייגן על הכרה באש"ף, ב-2016 נמנע אובמה מהטלת וטו על החלטה במועצת הביטחון נגד ההתנחלויות. דמדומי ממשל ביידן פוקדים את ישראל בתקופה מכריעה במלחמה, בחודשים האחרונים עשה הכול כדי לתקוע מקלות בגלגלי הפעולה ברפיח ולקדם עסקת חטופים. אז התמריץ היה גירוד של כמה קולות במישיגן, כעת הוא נקמה. ביידן אולי יימנע מכך בשלב הראשון כדי לא לפגוע ביורשת האריס, אבל בין יום הבחירות ב-5 בנובמבר ועד יום החילופין ב-21 בינואר צפויה תקופה נטולת שיקולים אלקטורליים והרת סכנות. לא ברור מי יקבל את ההחלטות, כנראה לא ביידן, אבל די בטוח שהן לא יהיו טובות לנו. מומלץ להדק חגורות.
הנושאים החמים
הודעות בדירוג שלילי לא ימחקו כמו באשכולות המלחמה, הדירוג ישמש רק ככלי סינון למשתמשי הפורום.
