(רק על הקטעים על הרקע של גדעון וגם הקטעים של השוטרים אבידן ובארי).
מעניין, התחלתי לקרוא שוב בשבת האחרונה, בעיקר בעקבות
@שרהלה לנציצקי שכתבה שקראת לאט ובנחת וגרמה לי לחשוב על זה...
אני דווקא דילגתי על הקטעים עם פדהאל לחלוטין, ונשארתי רק עם קטעים קצרים מהגיבורים הישנים ויוזבד ושאול (שכתובים מאד יפה ואמין, חבל רק שהמסר ברור מידי, היה מיותר לדעתי. המסר מספיק יפה וברור גם אם לא היה מודגש מידי פעם בדוגמאות בנות ימינו...)
לא הספקתי לקרוא הרבה אבל מתכננת להמשיך בעז"ה, ועכשיו אחרי מה שכתבת, נראה לי שאתחיל מהתחלה ואקרא גם את הקטעים של פדהאל.
לדעתי נקודת הפתיחה של הספר הייתה יכולה להיות מוצלחת יותר אם הוא היה מתחיל תקופה קצרה לפני ההתחלה והיינו שותפים ללבטים שלו ומבינים את ההקרבה העצומה שלו (יחד עם הסיפור המשפחתי).
ממש מסכימה איתך. גם הפאנפיק המעולה שלך על פדהאל גרם לי עוד יותר לראות כמה הייתה נחוצה היכרות מוקדמת יותר עם פדהאל.
אני גם קראתי קודם את מהללאל ודווקא בגלל זה ההסתכלות שלי על יוסף הייתה הרבה יותר נחרצת באיסתרק, ידעתי שהוא עומד מאחורי הכל.
אולי זה תלוי בגיל, בכל אופן הייתי ילדה בת שתיים עשרה : ) והגיוני מאד שזה זיכרון שנחרט לי חזק.
בכל אופן, אני עדיין חושבת שמיה עשתה עבודה טובה בספרים איסתרק ובמהללאל בהצגה של שני צדדים. לפחות בניסיון להציג שני צדדים.
בעיני הרבה מהיופי הוא הרמזים.
קחי לדוגמא את השיח של יוסף עם לאה על השידוך עבור שלוואן.
שיחה קצרה מאד ומלאה סאבטקסט. הפעולות שלו כל כך רנדומליות וכל כך סמליות לתכונות נסתרות באישיות שלו: שולח רק את קצה זרתו לעבר קערת החמאה, המפית שהוגשה וקופלה בדייקנות סימטרית כל כך, צורת השיח שלו עם לאה וצורת ההקשבה שלה אליו...
נבל שיש בו טוב ורע ותכונות כל כך מהפנטות ובו זמנית מעוררות זעזוע - הוא יצירת אומנות בעיני. וזה משהו שקצת פוספס בפדהאל.
יש יותר מידי קביעות, יותר מידי מוחלטות ויותר מידי אנשים מושלמים. (דוגמא: הערצתו של נאיתן ובעצם של כל באי הארמון לאיסתרק. היה לי ממש קשה לקרוא את זה, מודה).
יותר מידי דיאלוגים בין גיבורים שמטרתם לשכנע באמיתות ונכונות של מסר גם במחיר אמינות. דוגמא? שאול אומר ליוזבד שכולם יודעים שבאי ביתו של אותו הרב מנהלים אותו והוא לא יודע מה קורה וכו' - אני באמת שואלת בשביל מה? למה היה צריך דוגמא שנראית כל כך לקוחה מימינו, זה הרגיש לי לא אמין לתקופה, ניסיון שכתוב כדי להתאים את המסר. ושוב, בעיני המסר היה חזק מספיק בשביל לוותר על זה.
הייתה חסרה לי המחשבה העצמית, התובנות, הרגע הזה שאני מרימה עיניים מהספר וחושבת רגע על המשמעות של מה שקראתי... (לא שלא קרה, אבל קרה הרבה הרבה פחות).
ועוד משהו מוזר מהקריאה החלקית החוזרת שלי בפדהאל, מצאתי שם קטע שמאד אהבתי שנאמר מפיו של אביהוד (כן, כן).
אני מניחה שמיה הסתפקה בכך שהציגה את אביהוד כדמות חסרת ערכים כדי לא להתמקד עליו ברצינות, כלומר אני מניחה שהיא חשבה שמספיק לנו לדעת שאביהוד מייצג ערכים שליליים כדי שנבין שכל מה שיוצא לה מהפה מסולף.
אבל משום מה לא הסכמתי עם זה בקטע ההוא (אולי עוד מעט אעלה אותו) והוא היה כנה מאד ויפה, וקצת העמיד הרבה דברים אחרים בספר בסימן שאלה לא קטן, וקצת עצוב לי שהיא לא האמינה בו מספיק בשביל לתת לו לדבר קצת יותר ואולי להפוך את המסרים האחרים שלה לחזקים הרבה יותר בסופו של דבר.
עכשיו תורי להתנצל אם חפרתי : )
הנושאים החמים
הנושאים החמים
בחידונים האלו הציון המירבי הוא 70 נקודות.
forms.gle
