Tweenset
משתמש סופר מקצוען
מנהל קבוצה
פרסום וקופי
מוזיקה ונגינה
הנדסת תוכנה
צילום מקצועי
D I G I T A L
•
התיאור שלך העלה לי דמעות לעיניים.אני מתרגשת, מתרגשת. משהו זז לי בלב, קופץ מאושר ובוכה משמחה.
האשכול מתפתח בצעדי ענק, אני צריכה לרוץ אחר הזנב שלו במהירות, והזנב בורח, בורח, בורח. יש לו הרבה חוליות כסופות ומאירות, של תרומות מלב יהודי פתוח. וכל חוליה שמצטרפת, גורמת לשמחה אדירה בשמים: גם מצווה, גם כלה שזוכה להכנס לחופתה עם קצת פחות דאגות, גם אב של כלה שהגב שלו קצת יותר זקוף והלב קצת יותר קל.
אני חושבת על הכלה. מי יודע איך הלך לה בשידוכים? היה לה קשה, מן הסתם. סוגית ה"כסף מנלן" העיקה, העיבה על הכל, החשיכה את האופק שגם כך קודר, והורידה הרבה שידוכים טובים. ונכון שתגידו שיש "באשערט" ונכון שתגידו שהכל בעיתו ובזמנו, אבל כשהדרך עד אליו רצופה בלאוים, זה כל כך מעיק וקשה וכואב. ובטח היו גם הצעות משפילות ומעליבות, כי 'במילא אבא שלה, מה הוא כבר יכול לתת'. וה'לא' הזה השפיע מן הסתם על האוירה הכללית. לא הרבה, רק מעט. ושידוכים טובים שירדו, כאבו בלב.
תחשבו על אבא שלה. מישהו ידוע ומוכר, שפתאום יש לו כסף לקנות או לשכור בגדים נאים לילדים הצעירים. הילדות תגענה לאולם, תרקודנה עם השמלות הפורחות "כמו כלה" ותרגשנה בעננים. מישהי תסרק אותן בחן, והן תראינה נסיכות לערב אחד. הבנים יזכו לחליפה יפה, ויראו "אחים של הכלה". תחשבו על איך בני הדודים רואים אותם, חינניים, מחייכים, יפים. זה עושה כל כך טוב בלב.
תחשבו על החתן שמקבל את המתנות הכי בסיסיות, ולא מתבייש מהחברים. הוא יכול לספר שעבר על הסוגיה האחרונה בגמרא בערב, ממש לפני שישן.
תחשבו על אמא של הכלה, שיכולה לקנות עוד חלוק לבת שלה ליומיום, מספיק גרביים, פאה איכותית שתחזיק כמה שנים (רק אחת! באמת! יש כאלו שקונות מינימום שלוש!), והיא לא צריכה לחשב מה בא על חשבון מה.
תחשבו, ותתרגשו.
יש להם אור בפנים.
ואני מאחלת לאב הבת, שיזכה לתת, ולתת, ולתת.
העולם הזה הוא כמו גלגל, עכשיו אתה בתחתית, מכאן אפשר רק לעלות. אבל הגלגל גדול וענק ועצום, והעליה תתמשך ותתמשך ותתמשך עד אין קץ.
ולכל מי שתרם, תזכו תמיד להיות בצד שנותן בשמחה.
אני א יודעת למה בדיוק הכסף ילך. מה שבטוח - שכל תוספת, אפילו קטנה שנראית לנו שולית עושה הרבה מאד הבדל!
אז החתן לא יקבל חנוכיה מכסף, או מגילה, או קופסא מהודרת לאתרוג.
כאן מדובר בש"ס!!! זה אולי לא פרט חובה, אבל כמה מבייש זה לא לתת ש"ס!
אז עכשיו הוא יוכל לתת ש"ס, ולכסות כמה הוצאות, וזה לא בקטנה. ערב החתונה עולה כמה עשרות אלפים, מתוכם 15,000 ש"ח (ואני מאמינה שאנחנו מסוגלים להגיע ליותר) הם לא מבוטלים כלל.
ומעבר לכך - עצם העובדה שמישהו התאמץ כדי לחסוך לך מאין להביא, ולגלגל - נותנת תחושה טובה בלב הרבה יותר מערך הכסף שניתן.
ומהתיאורים שלכם פה, אפשר לקבל קצה קצהו של חשיבות העניין מהמובא בתפילה "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם.. והכנסת כלה"
היה לאחרונה סיפור שהתפרסם על אחד שהיה מכניס אורחים לביתו, והגיע אליו מישהו מוזנח ומלוכלך, שלא התרחץ הרבה זמן ומצבו היה מאד מאד ירוד. הבנאדם הכניס אותו הביתה, דאג לו לבגדים נקיים, מקלחת, אוכל, כל מה שצריך.
הוא חי אצלו כמה שנים, עד שיום אחד הרגיש לא טוב, וקיצו קרב. בעל הבית אמר לו "עד עכשיו לא ביקשתי ממך כלום, אבל עכשיו אני מבקש ממך, שתבוא אח"כ ותספר לי מה ראית בעולם האמת"
אותו אחד הסכים, ואחרי כמה ימים נפטר.
לאחר כמה ימים, הגיע אליו בחלום וסיפר לו כך:
"דע לך, שקיבלתי "מנה" על כך שהסכמתי לבוא אליך, אבל בגלל שאתה גמלת איתי חסד, ובגלל שהבטחתי לך נתנו לי לקיים את ההבטחה. והדבר היחיד שמותר לי לספר לך, זה שכל מצווה שאדם עושה נחשבת לו לפי כמה נתכוון לעשותה לשם שמים. אך רק מצוות חסד - גם אם אדם עשה אותה בשביל 'מה יגידו', ושכולם יתפעלו מהמצוות ומהחסד שהוא גומל עם זולת, ובקושי בקושי לשם שמיים - בשמיים מחשיבים לו אותה כאילו עשאה 100% לשם שמיים, והוא מקבל שכר כאילו היתה בכוונה שלמה!"
רבותי, זה לא סיפור ישן, זה ממש מהדור שלנו.
גם אם תרמתם כדי שיראו ב"פרוג" כמה תרמתם, וגם אם תרמתם לשם שמים - קיבלנו זריקת עידוד עצומה בדורנו, שזה נחשב לשם שמים ומקבלים על כך שכר כאילו המצווה היתה 100% עם כוונה אמיתית.
מסתבר שמצוות חסד היא השקעה טובה מאד.. (למבינים בהשקעות )
נערך לאחרונה ב: