הנושאים החמים
הנושאים החמים
יענקי R
ספר יהלום - עימוד נוצץ ברמה אחרת
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
פרסום וקופי
עימוד ספרים
צילום מקצועי
עריכה תורנית
עריכה והפקת סרטים
לא השקעתי המון. כלומר, בכלל לא. מחוסר זמן קונקרטי.
אבל לא נעים לעמוד ככה מהצד כשכולם בלחץ מהדד-ליין הירוק. אז קשקשתי כמה מילים, שיהיה. מקסימום נגנוז לתקיית המגירה המאובקת, עדי לא אדע.
נזרקתי על המיטה באפיסת כוחות. עייף, מותש, מרוט.
אחרי עוד יום עבודה קשה ומלכלך, ביקשתי רק כוס מים, מקלחת ושינה.
את הראשונים קיבלתי די מהר, אבל האחרון בושש מלבוא.
המחשבות הטורדניות על קשיי הפרנסה, הנזיפה מהבוס... אוי, ריבונו של עולם, העלף שוין.
עד שהצלחתי לעצום את עיני מוחי ולקבל סוף-סוף את המתנה המיוחלת שמכונה משום-מה 'שינה'...
אני דווקא הייתי קורא לה בשם אחר, עם שורש ח.ד.ש, אבל העיקר שבסוף היא באה.
לא יודע כמה זמן זה נמשך, אבל זה עבר מאד מהר.
יד קטנה מנדנדת אותי בחוזק ילדותי.
'א-ב-א, א-ב-א...'
'אמממ....' ישנוני עמוק נשמע מכיווני.
'אא-בב-אא'.
'מוישי, בבקשה, תן לאבא לישון. תחזור למיטה, מחר אביא לך הפתעה'. זרקתי, והתהפכתי לצד הקיר, מתכרבל בשמיכת הצמר הישנה, שירשנו מהסבתא-רבה של השוויגער.
'לא, אבא, לא!'
'עקשן הילד', השתחל לו ההרהור באמצע חלום שחור על מלט לבן.
מלחמת 'טיטול-אמצע-הלילה' הוותיקה חזרה אלי עכשיו בבומרנג, עם תוספת של 10 קילו.
להרים אותו? לא להרים אותו. שיעמוד ויבכה עד שיעיר את אמא שלו?
נזכרתי במעשה הנדוש, שנגמר בערך ככה: 'יצר טוב ויצר רע - תמשיכו להתווכח, אני ממשיך לישון. כשתגמרו תעירו אותי'.
כנראה המחשבה האחרונה נמשכה יותר משניה וחצי, כי הצעקה הבא הכמעט הפילה אותי מהמיטה.
'א-ב-א!!!'
זה לא דמיון, זה אמיתי. אין לי כח.
פקחתי רבע עין ימנית וראיתי את ידיו הקטנות מושטות לעברי, מתחננות גם הפעם: 'רק הלילה'.
טוב נו, ערב פורים עכשיו.
'קח, בני. ז'תומרת, בוא'.
- - -
לילה טוב.
-----
נתתי.
לשלוח? עדיף שלא?
מה שתגידו.
אבל לא נעים לעמוד ככה מהצד כשכולם בלחץ מהדד-ליין הירוק. אז קשקשתי כמה מילים, שיהיה. מקסימום נגנוז לתקיית המגירה המאובקת, עדי לא אדע.
בס"ד
כל הפושט - קוראים לו
כל הפושט - קוראים לו
נזרקתי על המיטה באפיסת כוחות. עייף, מותש, מרוט.
אחרי עוד יום עבודה קשה ומלכלך, ביקשתי רק כוס מים, מקלחת ושינה.
את הראשונים קיבלתי די מהר, אבל האחרון בושש מלבוא.
המחשבות הטורדניות על קשיי הפרנסה, הנזיפה מהבוס... אוי, ריבונו של עולם, העלף שוין.
עד שהצלחתי לעצום את עיני מוחי ולקבל סוף-סוף את המתנה המיוחלת שמכונה משום-מה 'שינה'...
אני דווקא הייתי קורא לה בשם אחר, עם שורש ח.ד.ש, אבל העיקר שבסוף היא באה.
לא יודע כמה זמן זה נמשך, אבל זה עבר מאד מהר.
יד קטנה מנדנדת אותי בחוזק ילדותי.
'א-ב-א, א-ב-א...'
'אמממ....' ישנוני עמוק נשמע מכיווני.
'אא-בב-אא'.
'מוישי, בבקשה, תן לאבא לישון. תחזור למיטה, מחר אביא לך הפתעה'. זרקתי, והתהפכתי לצד הקיר, מתכרבל בשמיכת הצמר הישנה, שירשנו מהסבתא-רבה של השוויגער.
'לא, אבא, לא!'
'עקשן הילד', השתחל לו ההרהור באמצע חלום שחור על מלט לבן.
מלחמת 'טיטול-אמצע-הלילה' הוותיקה חזרה אלי עכשיו בבומרנג, עם תוספת של 10 קילו.
להרים אותו? לא להרים אותו. שיעמוד ויבכה עד שיעיר את אמא שלו?
נזכרתי במעשה הנדוש, שנגמר בערך ככה: 'יצר טוב ויצר רע - תמשיכו להתווכח, אני ממשיך לישון. כשתגמרו תעירו אותי'.
כנראה המחשבה האחרונה נמשכה יותר משניה וחצי, כי הצעקה הבא הכמעט הפילה אותי מהמיטה.
'א-ב-א!!!'
זה לא דמיון, זה אמיתי. אין לי כח.
פקחתי רבע עין ימנית וראיתי את ידיו הקטנות מושטות לעברי, מתחננות גם הפעם: 'רק הלילה'.
טוב נו, ערב פורים עכשיו.
'קח, בני. ז'תומרת, בוא'.
- - -
לילה טוב.
-----
נתתי.
לשלוח? עדיף שלא?
מה שתגידו.
