דיון מי אמר פנטזיה ולא קיבל?

[הגיבן (ת)]

הארי פוטר מאד מחובר לעולם שלנו. הוא מתרחש באנגליה של היום, והדמויות בעלות רגשות ומחשבות ממש כמו של הקורא. ההבדל היחיד הוא שבאזורים מסוימים יש חוקים מסוימים, זה הכל. במקום לנסוע באוטובוס משתגרים דרך האח, וכמו שבאוטובוס אפשר בטעות לרדת בתחנה הלא נכונה, אפשר גם לצאת באח הלא נכון. כשבונים עולם עם חוקים ברורים, שיש השלכות לשבירה שלהם- זה לא באמת שונה מהמציאות שלנו, ואין בעיה להתחבר אליו.

אולי זה מנותק מהעולם החרדי. באמת יהיה מוזר לראות פנטזיה חרדית שרואה בזה את הארכיטיפ לז'אנר.

 

[R.E.Y]

4. בהמשך לקודם
לשמור על עקביות החוקים!
ככה אפשר לא לשנות הרבה, אבל לשנות המון, רק עם הפועל יוצא של אותם חוקים והמסתעף.
למשל:
האם המסע בזמן עוברים עם אותם בגדים? איך הבגדים שלי מתקבלים הזמן האחר? כמה פעמים כמעט עלו עליי בגלל השוני בבגדים? איך מסתכלים עלי חברתי בגלל השוני בבגדים?
ואם הבגדים התחלפים - מה עם מה שהיה לי בכיס? נעלם? אז איך אני מעביר חפצים מעולם לעולם? וכמה אני חרד כל המסע שלעולם לא יחזור אליי החפץ? או נעלם? כמה בעיות, חשדות, הגבלות, הזדמנויות יוצרים מהחפץ הזה שהעברתי?
ואם אני נותן יד למישהו - אני יכול להעביר אותו איתי? ואם הוא לא ישמור על סודיות? האם אדם האויבים יכול גם?
האם אני שולט במסעות? האם זה תלוי ברצוני? בחפץ מסוים? בזמן? במקום? באיש?
אז מה קורה אם נאבד לי החפץ/אני לא יכול להגיע למקום/ישנתי ונגמר לי הזמן? אני תקוע לנצח בזמן אחר?
מה קורה לזמן כשאני בזמן האחר - האם הוא ממשיך, עוצר? אני חוזר לאותה שניה? או ששמו לב שנעלמתי?
האם מאמינים לי, כשאני מספר?
זה היה כמה מהדילמות הידועות על מסע בזמן, כל ספר מתמודד את זה אחרת בתתי חוקים אחרים וזה היופי.
מנסיוני, זה הרבה יותר מחבר את הקורא. הופך את הספר ליחידה אחת, ולא אוסף המצאות.

מסכימה עם מה שכתבת, נראה לי ממש נכון,
בסדרת הספרים של שרי וולך, 'החוקרים' היא מקפידה על כל הכללים האלה עד שברור לך איך בדיוק נכנסים למנהרה ומה אומרים ומה הולך לקרות.
וזאת סדרה ממש אהובה (עליי)

 

[רוח פרצים]

כל זה לא קשור לפנטזיה אלא לאליגוריה.

אני לא מסכימה. אדם מוסרי, יכתוב בהכרח סיפור עם מסרים. אפילו ללא שימת לב,
לא משנה באיזה ז'אנר.
אז נכון שאליגוריה, כל מהותה הוא המסר. אבל גם פנטזיה או שאר הזאנרים, יכולים להיות עם מסרים מאלפים.

 

[רוח פרצים]

כמו תמיד
תלוי.
בכתיבה בעיקר.

כולם בעד איסתרק, הרוב לא בעד ליהי נאאר.
ובספרות הכללית, אין הרבה רע להגיד על הארי פוטר, אין טוב להגיד על שיר של אש ושל קרח.


1. לגמרי בחירה של הסופר האם וכמה אלימות, האם וכמה מוזרות (גם בשמות),
עד כמה העולם ההוא יהיה מנותק מהעולם שלנו, או יהיו לו נקודות הקשה.

2. המון תלוי עד כמה הדמויות בנויות אמינות ועקביות באופי,
עד כמה אפשר להזדהות עם הגיבור,
בצורה שהעולם הפנימי שלו עובד ואין הוא מדבר את עצמו.

3. לא צריך להמציא המון יצורים והמון חידושים.
אפשר לשנות לא הרבה דברים, אפילו פרט מרכזי אחד, אבל שכל המסתעף ממנו (הרבה מאוד שינויים מלהיבים) יהיה הגיוני בהגיון הפנימי של הספר.
הרבה ספרי פנטזיה בעולם החילוני הם ספרי נוער, קלים מאוד לקריאה, שעובדים כך
איך?
שלא מעמיסים על הקורא בלי סוף. משאירים נקודות אחיזה.
בחלקם העולם הטכנולוגי הוא העולם המודרני שלנו, ולא עולם עתיק או מקביל.
בחלקם יש בית ספר, גם אם אחר עם חוקי אחרים.
בחלקם השמות נשארו מודרנים
בחלקם הבגדים.
זה נקרא פנטזיה אורבנית.
אפשר לכתוב פנטזיה אפית מענינת ולא מכבידה, אבל צריך יותר שימת לב והשקעה (וכשרון).

4. בהמשך לקודם
לשמור על עקביות החוקים!
ככה אפשר לא לשנות הרבה, אבל לשנות המון, רק עם הפועל יוצא של אותם חוקים והמסתעף.
למשל:
האם המסע בזמן עוברים עם אותם בגדים? איך הבגדים שלי מתקבלים הזמן האחר? כמה פעמים כמעט עלו עליי בגלל השוני בבגדים? איך מסתכלים עלי חברתי בגלל השוני בבגדים?
ואם הבגדים התחלפים - מה עם מה שהיה לי בכיס? נעלם? אז איך אני מעביר חפצים מעולם לעולם? וכמה אני חרד כל המסע שלעולם לא יחזור אליי החפץ? או נעלם? כמה בעיות, חשדות, הגבלות, הזדמנויות יוצרים מהחפץ הזה שהעברתי?
ואם אני נותן יד למישהו - אני יכול להעביר אותו איתי? ואם הוא לא ישמור על סודיות? האם אדם האויבים יכול גם?
האם אני שולט במסעות? האם זה תלוי ברצוני? בחפץ מסוים? בזמן? במקום? באיש?
אז מה קורה אם נאבד לי החפץ/אני לא יכול להגיע למקום/ישנתי ונגמר לי הזמן? אני תקוע לנצח בזמן אחר?
מה קורה לזמן כשאני בזמן האחר - האם הוא ממשיך, עוצר? אני חוזר לאותה שניה? או ששמו לב שנעלמתי?
האם מאמינים לי, כשאני מספר?
זה היה כמה מהדילמות הידועות על מסע בזמן, כל ספר מתמודד את זה אחרת בתתי חוקים אחרים וזה היופי.
מנסיוני, זה הרבה יותר מחבר את הקורא. הופך את הספר ליחידה אחת, ולא אוסף המצאות.

5. יש מהלך מובנית בד"כ לספרי פנטזיה
בד"כ הגיבור הוא צעיר, שצריך איך שהוא להתנתק מהוריו,
ואז הוא פוגש דמות בוגרת שמגלה לו את האמת של עצמו ומדריכה אותו.
חפשו בויקיפדיה לי זה חסום.


6.ותמיד. תמיד, צריך להיות רגש, שיחבר את הקורא לעולם המוזר ההוא.
לא חייבים להתמוסס בדמעות, אבל אי אפשר להתחבר לתצוגת אומנות של יצורים חמודים ככל שיהיו.
והדילמות, תמיד יהיו אנושיות. מוכרות לנו. הטריגרים היו אחרים, הנפש, אותה נפש.


וסיכום, אני חושבת לי,
שככל שתיה השקעה בדמויות, בעלילה מענינת ותפורה היטב, הספר היה מוצלח יותר.
פה יבחן הסופר, האם הוא יותר באמת להוציא תחת ידיו יצירת אומנות,
ולא רק להלהיב עם שמות אנשים ערים ויצורים איש לא ידעם.
אותו כנ"ל על ספרי מתח, צריך קצת יותר מאקדח, שב"כ, הרוג אנונימי ובית משפט
כדי להחזיק קורא שאינו זכר בין הגילאים 15-35

וואי,
ממש נהניתי לכתוב את זה!

וואו. תודה על הסיוע המטורף ושימת הלב לפרטים בכתיבת סיפור כל כך מסובך.
מרגע לרגע, כשאני רואה את ההיענות המטורפת לאשכול שהכותרת שלו כוללת את המילה פנטזיה, זה גורם לי להבין מצד אחד כמה הציבור נזקק לספר טוב כזה, ומצד שני, כמה אני רוצה להיות זו שכותבת אותו.
תודה לכם על החשק המטורף שנתתם לי, ומקווה שזה נתן חשק לעוד סופרות לכתוב בזאנר.
מי שרוצה להיעזר בי בתור "אחות לצרה" בכתיבה של פנטזיה או לתת עצות, להעיר הערות, הארות או סופרות ותיקות שרוצות לעזור לי עם עצות לכתיבה כמו שצריך,
אשמח מאד שתפנו אליי באישי. אשמח מאד.

 

[ליליאן]

מי שרוצה להיעזר בי בתור "אחות לצרה" בכתיבה של פנטזיה או לתת עצות, להעיר הערות, הארות או סופרות ותיקות שרוצות לעזור לי עם עצות לכתיבה כמו שצריך,
אשמח מאד שתפנו אליי באישי. אשמח מאד.

יכולה לפנות
aphasia.tbi
gmail

 

[הגיבן (ת)]

אני לא מסכימה. אדם מוסרי, יכתוב בהכרח סיפור עם מסרים. אפילו ללא שימת לב,
לא משנה באיזה ז'אנר.
אז נכון שאליגוריה, כל מהותה הוא המסר. אבל גם פנטזיה או שאר הזאנרים, יכולים להיות עם מסרים מאלפים.

אליגוריה נובע מהמחשבה שסיפור יכול ואף חובה עליו לשנות את הקוראים (במילים אחרות, ללמד). הסיפור הוא תופעת לוואי הכרחית.
לעומת זאת סיפור נובע מהרצון לשתף ולרגש את הקוראים (במילים אחרות חוויה אנושית). תופעת לוואי הכרחית היא שיתוף בערכים.

 

[בובה בובה]

אליגוריה נובע מהמחשבה שסיפור יכול ואף חובה עליו לשנות את הקוראים (במילים אחרות, ללמד). הסיפור הוא תופעת לוואי הכרחית.
לעומת זאת סיפור נובע מהרצון לשתף ולרגש את הקוראים (במילים אחרות חוויה אנושית). תופעת לוואי הכרחית היא שיתוף בערכים.

הגדרה יפהפיה!
התחברתי.

 

[הגיבן (ת)]

הגדרה יפהפיה!
התחברתי.

לקחתי מהאנציקלופדיה לפנטזיה, אפרופו

 

[בובה בובה]

לקחתי מהאנציקלופדיה לפנטזיה, אפרופו

צריך לדעת את מי או מה לצטט

 

[רוח פרצים]

יכולה לפנות
aphasia.tbi
gmail

בתור מה?

 

[סמדר אלחנתי]

מי שרוצה להיעזר בי בתור "אחות לצרה" בכתיבה של פנטזיה או לתת עצות, להעיר הערות, הארות או סופרות ותיקות שרוצות לעזור לי עם עצות לכתיבה כמו שצריך,
אשמח מאד שתפנו אליי באישי. אשמח מאד.

אני גם כותבת פנטזיה.
אשמח להתכתב עם עוד מישהי על הנושא, לשתף בחומרים שאני לומדת, ולשתף...
SMADAR103

 

[היהלומן]

באמצע כל ההתכתבויות והדיונים, נחשפתי השבוע לפרסומת על ספר פנטזיה חדש לציבור החרדי!
אינני יודע עד כמה הוא עונה על ההגדרה הזו, אבל למיטב זכרוני כך טענה הפרסומת של 'אור החיים' (ומי יחלוק על ספרא?)
מדובר על מדינה שבה אסור להיכשל והחוק הקבוע החוק על כישלון הינו מאסר.
לספר קוראים נידונה לכישלון והוא נכתב על ידי סופרת בשם בתיה ענה
אני מצרף את הפרק הראשון של הספר אותו הורדתי באתר של אור החיים. והציבור יכריע אם מקומו באשכול הזה או לא. (אני אישית לא קראתי עדיין)

 

[-חיה-]

באמצע כל ההתכתבויות והדיונים, נחשפתי השבוע לפרסומת על ספר פנטזיה חדש לציבור החרדי!
אינני יודע עד כמה הוא עונה על ההגדרה הזו, אבל למיטב זכרוני כך טענה הפרסומת של 'אור החיים' (ומי יחלוק על ספרא?)
מדובר על מדינה שבה אסור להיכשל והחוק הקבוע החוק על כישלון הינו מאסר.
לספר קוראים נידונה לכישלון והוא נכתב על ידי סופרת בשם בתיה ענה
אני מצרף את הפרק הראשון של הספר אותו הורדתי באתר של אור החיים. והציבור יכריע אם מקומו באשכול הזה או לא. (אני אישית לא קראתי עדיין)

@בתיה ענה
זה הספר הרביעי שלה, דווקא הקודמים יותר עונים על ההגדרה פנטזיה מאשר זה הנוכחי.
היו קודם עולם חרש (עולם שבו כולם חרשים), עולם נכה (שבו כולם נכים), על אוטומט (סגנון שונה שבו הספר מתחלק ל2 שחלק אחד הוא עולם של תוכנות מחשב עם רגשות).

אני לא חושבת שנידונה לכישלון הוא פנטזי כי הוא מדבר על העולם שלנו שההבדל היחיד שיש מדינה נוספת שיש בה חוק שאסור להיכשל בה, זה לא משהו שלא יכול לקרות בעולם שלנו (לפי איך שזה מתואר בספר).

 

[פירי]

זה הספר הרביעי שלה, דווקא הקודמים עונים על ההגדרה פנטזיה מאשר זה הנוכחי.
היו קודם עולם חרש (עולם שבו כולם חרשים), עולם נכה (שבו כולם נכים), על אוטומט (סגנון שונה שבו הספר מתחלק ל2 שחלק אחד הוא עולם של תוכנות מחשב עם רגשות).

השלושה שציינת כאן הם אלגוריה, לא פנטזיה.
לא קראתי את האחרון, אבל ממה שהובא כאן נראה שגם הוא נכלל באותו ז'אנר.

 

[-חיה-]

השלושה שציינת כאן הם אלגוריה, לא פנטזיה.
לא קראתי את האחרון, אבל ממה שהובא כאן נראה שגם הוא נכלל באותו ז'אנר.

אפשר הסבר במילה מה זה אלגוריה ומה ההבדלים העיקריים בינה לבין פנטזיה?
פשוט לא סגורה על זה

 

[ניק 70107]

אפשר הסבר במילה מה זה אלגוריה ומה ההבדלים העיקריים בינה לבין פנטזיה?
פשוט לא סגורה על זה

אליגוריה זה ספר שבא במוצהר להמשיל משל כלשהו. או שהוא לא בא במוצהר אבל המשל זועק את עצמו מהספר.
לדוג עולם נכה מדבר על היפראקטיבים (ואפילו משתמשים במילה היפראקטיבים) וגם מי שלא יודע מה זה אליגוריה יגיד לך שהספר מדבר על היפראקטיבים וההתייחסות של החברה אליהם.
לעומת זאת פנטזיה זה כביכול עלילה בלי שום מסר ובלי נמשל. אביא דוג מהארי פוטר כי לא עולה לי פנטזיה חרדית, אבל בספר הנל אין שום משל ונמשל ברור מדי. אי אפשר להגיד "אה, קוסם זה בעצם יהודי ואוכל מוות זה אחד שירד מהדרך" כי זה פשוט לא מתכתב. נכון שיש מסר כללי של טוב ורע וכד אבל הספר לא מלביש תופעה מעולמנו בנמשל אלא מדבר מתוך העולם שלנו עצמו.
אליגוריה יכולה להיות פנטזית אם היא משתמשת בדברים דמיוניים - כמו למשל שלא יכול באמת להיות עולם שכולם בו נכים. אבל ההגדרה של הספר היא אליגוריה ולא פנטזיה.
מקווה שמובן מספיק

 

[-חיה-]

אליגוריה זה ספר שבא במוצהר להמשיל משל כלשהו. או שהוא לא בא במוצהר אבל המשל זועק את עצמו מהספר.
לדוג עולם נכה מדבר על היפראקטיבים (ואפילו משתמשים במילה היפראקטיבים) וגם מי שלא יודע מה זה אליגוריה יגיד לך שהספר מדבר על היפראקטיבים וההתייחסות של החברה אליהם.
לעומת זאת פנטזיה זה כביכול עלילה בלי שום מסר ובלי נמשל. אביא דוג מהארי פוטר כי לא עולה לי פנטזיה חרדית, אבל בספר הנל אין שום משל ונמשל ברור מדי. אי אפשר להגיד "אה, קוסם זה בעצם יהודי ואוכל מוות זה אחד שירד מהדרך" כי זה פשוט לא מתכתב. נכון שיש מסר כללי של טוב ורע וכד אבל הספר לא מלביש תופעה מעולמנו בנמשל אלא מדבר מתוך העולם שלנו עצמו.
אליגוריה יכולה להיות פנטזית אם היא משתמשת בדברים דמיוניים - כמו למשל שלא יכול באמת להיות עולם שכולם בו נכים. אבל ההגדרה של הספר היא אליגוריה ולא פנטזיה.
מקווה שמובן מספיק

מובן בהחלט
תודה!