דיון מי אמר פנטזיה ולא קיבל?

[דיונון]

אני הייתי מחליף סמל
זה לא שרשרת צלב?

זה מסמל 'נקבה'.
אני עדיין תוהה על משמעות הסמל בתוך המשפט.

 

[יונה ספיר]

זהו סמלה של ונוס, מעין מראה.
ולכן משמש היום כסמל לנקבה.
סמל הזכר הוא סמלו של מרס.

 

[-חיה-]

אוף בא לי שיהיה לי כבר ספר כתוב ביד
מי ישמע, רק חמש מאות עמודים לכתוב פלוס מינוס

בעז"ה. בדרך.

בסדרה החדשה?
יאיי!

 

[ניק 70107]

זה מסמל 'נקבה'.
אני עדיין תוהה על משמעות הסמל בתוך המשפט.

האמת ששמתי סמל שונה, ועכשיו אני רואה שהתחלף לי...

 

[ניק 70107]

אפשר דוגמיות?

בשמחה..

אם אשכחך
כראות לא משקפיים פוסעת עולם
עיגולים זוהרים הצבע מרצד
דמותך לא פנים כי אלפי מנסרות
קשתות באור הגשם

*

כשאליפז הרים עלינו חרב ומשך ידו
בוחר ליטלנו ערום וחוסר
כל, עד שנראה את בת דמותנו משתקפת
באר ונגול האבן מעל ליבנו
וגם אחרי כן שבע שנים נעבוד

*

אי-קרון
משהו נאבד
כשיש דברים חשובים יותר
סולם הסדר נופל
אולי נחבר את השברים למשהו אחר:
משהו טפל

 

[יונה ספיר]

רק חמש מאות עמודים לכתוב פלוס מינוס

ואז את מוחקת אותם, וכותבת שוב.
ומוחקת גם אותם, וכותבת שוב.
ומוחקת בשלישית...........
ומתחילה מבראשית.

 

[-חיה-]

ואז את מוחקת אותם, וכותבת שוב.
ומוחקת גם אותם, וכותבת שוב.
ומוחקת בשלישית...........
ומתחילה מבראשית.

אין באמצע את השלב שמתייאשים ומבטיחים שיותר לא נוגעים במקלדת? ואז לא נוגעים בקובץ וורד שלושה חודשים ורק קוראים את זה עוד הפעם כי מוצאים את זה על המחשב, וכמובן מוסיפים עוד חצי עמוד כי זה קורץ?

וברצינות, אני חולמת לכתוב ספר יום אחד, אבל זה נשמע כל כך מתיש וארוך עד שאני חוששת להתחיל ולהפסיק אחרי שלוש פרקים.
יש לך טיפ למתחילים איך להתמיד בכתיבה ולא לזנוח אותה אחרי חודשיים?

 

[מרים יעל]

בד"כ יש הסבר הגיוני לסירוב

בלת''ק מכאן.
מהנסיון שלי לפחות, כל ההוצאות דחו אותי מלבד דני ספרים, אז חשוב לשמוע את הסיבה לדחיה לפני שמתייאשים סופית. אצלי הסיבה הייתה 'הציבור לא בשל לקומיקס לנוער עם דמויות נשיות'. ואני מאד שמחה שבעלי התעקש לפנות לדני בערוצים לא רשמיים עד שהם הבחינו ביחודיות של הספר ובעובדה שכן יכול להיות לו קהל, ורצו בכל אופן להדפיס אותו. וב''ה 1:0 מכר יפה מאד, על שני חלקיו! אפילו שיש ציור של נערה על הכריכה... ואפילו שהז'אנר הוא דרמה פסיכולוגית.... ואפילו שקהל היעד קטן... ואפילו באור החיים, ובסטימצקי ובצומת. וכן ירבה ואני רק רוצה לחזק את ידי כל הכותבים שחוששים מלכתוב סיפור מסוים או בסוגה מסוימת מחשש של אי אהדה. אני באמת מאמינה שאם הסיפור טוב והספר טוב, ועם קצת עבודת שיווק חכמה, הוא יתקבל באהדה רבה. ז'אנר הוא רק ז'אנר, מה זה משנה? העיקר התוכן והביצוע. למחזר חומרים ולהישאר בגבולות הנוחות זה הכי קל אבל זו הדרך הכי קצרה להישאר גנרי ומשעמם, ולא למכור כלום בכל מקרה... קחו את הסיכון, תעבדו חכם ובעז''ה תצליחו!
ממני, יוצרת הקומיקס לנוער הראשונה בציבור
עריכה: אה, אחרי 'קופסה שחורה',אז גם קומיקס פנטזיה ה-שני אני חושבת? אממ אולי יותר, אני רק מכירה את של מנחם תעיזי ז''ל. בכל מקרה, הבנתם את העיקרון

 

[מרים יעל]

אין לי פרימיום. גם לא ספר מוכן.
אבל אני רוצה להתכונן לכשיהיה לי אחד כזה. ולראות אם שווה לי להשקיע בו.
מה אומרים?
שווה?
יש סיכוי שיקבלו סיפור שלי?

קודם כל, אם את/ה מתלבטים אם לכתוב בכלל מחשש שזה לא יהיה רווחי, אל תכתבו. זה אמור להיות ממש ברור לכם שאתם רוצים לכתוב את הסיפור בכל מחיר, כך לדעתי לפחות. ספרים במגזר החרדי זה לא מקפצה להצלחה כלכלית, בד''כ אתה מכסה את ההוצאות וזה יפה מאד. אלא אם אתה יונה ספיר או משהו אז מנקודת ההנחה הזאת אמורים לצאת.
יש לי סיפור, זה בוער בי, אני לא מצליח לשכוח מזה. שלחתי תקציר לחברים, והם התעניינו והיו מרותקים לשמוע. כתבתי דראפט, וההתלהבות שלי רק גברה. אז מה עוצר אותי?? קצת ביקורת ציבורית? אכתוב בשם עט. שלא ימכור? אז לא ימכור, העיקר ניסיתי. שההוצאה לאור תדחה אותי? אז מה, דוחים את כולם, אנסה אחת אחרת.
בעיני, אני חושבת שהעובדה שאתה שוקל אם זה שווה או לא היא זו שעוצרת אותך, ולא הציבור או אי קבלה של ז'אנר זה או אחר.
אם אתה רוצה, כתבתי מאמר כאן בפרוג שנקרא 'איך להוציא ספר (שאף אחד לא רוצה) לאור' ושם נתתי טיפים לגבי זה. הרבה הצלחה!

 

[היהלומן]

סיפור יפה מאד, ואפשר לשלב בו מסר עוצמתי מאד, אם ידרש...

מסר עוצמתי תמיד נדרש.
לקרוא סיפור בלי מסר, הוא כמו נשנוש בין הארוחות, בלי תועלת, ורק מעמיס את האדם.
אגב, לכאורה, לגברים זה שאלה של ביטול תורה.

בעיניי, כל המטרה של הספרות החרדית לסוגיה ולדורותיה, הוא רק למצוא דרך נוספת להכניס מסרים בצורה מושכת ונעימה, במקביל לחינוך הישיר.
לא בדקתי את זה, אבל לדעתי כשמישהו ישאל גדול בישראל אם להוציא ספר קריאה, הרי שהתשובה תהיה שרק אם יש בכך תועלת.

ולעצם הציטוט. לשמחתי לא קראתי מעולם ספר קריאה שלא נכתב על ידי סופר ירא שמים (אבי מורי שליט"א תמיד דאג לבדוק כל ספר לפני הקריאה, ואני חב לו הכרת הטוב עמוקה על כך), ולכן לא קראתי מעולם ספר פנטזיה אמיתי.
ממה שנחשפתי מעט כאן בפרוג, זה נשמע ז'אנר מאוד מעניין שיכול לעניין רבים רבים מהציבור.
אגב, במשחבה שניה, אני כן נזכר בספר פנטזיה שקראתי, לוחמי התמורות של הרב ארז משה דורון, והספר הזה לקח אותי לעולם אחר במשך כמה שבועות.
(ויותר מזה, חולל בי מהפך מחשבתי ביחס לכמה נושאים באידישקייט!)
ולכן, אני משוכנע שספר כזה (עם מסר עוצמתי! שנדרש!) יצליח מאוד בציבור.

ועוד הוספה קטנטנה, דווקא בגלל אי הישירות של הסיפור, התועלת החינוכית שלו תגדל הרבה יותר, וממילא המחנכים יסתכלו עליו בעין טובה.
כלומר: כשמספרים סיפור על בחור בישיבה או נערה בסמינר שלא מתנהגים יפה לחבר/ה או לא מצייתים לצוות החינוכי וכדומה, הרי אף שזה סיפור אבל המסר די ישיר.
כשהסיפור הוא בעולם אחר ושונה, הקורא לא נמצא במגננה, ומקבל אל תוכו את כל הנאמר.
(וזה גם תמרור אזהרה להתנהג הרבה יותר, כי אנו יכולים להשפיע בעקיפין על נפשו של הקורא)

מקווה שהועלתי.

 

[בובה בובה]

ועוד הוספה קטנטנה, דווקא בגלל אי הישירות של הסיפור, התועלת החינוכית שלו תגדל הרבה יותר, וממילא המחנכים יסתכלו עליו בעין טובה.
כלומר: כשמספרים סיפור על בחור בישיבה או נערה בסמינר שלא מתנהגים יפה לחבר/ה או לא מצייתים לצוות החינוכי וכדומה, הרי אף שזה סיפור אבל המסר די ישיר.
כשהסיפור הוא בעולם אחר ושונה, הקורא לא נמצא במגננה, ומקבל אל תוכו את כל הנאמר.
(וזה גם תמרור אזהרה להתנהג הרבה יותר, כי אנו יכולים להשפיע בעקיפין על נפשו של הקורא)

כל זה לא קשור לפנטזיה אלא לאליגוריה.

 

[ליליאן]

כמו תמיד
תלוי.
בכתיבה בעיקר.

כולם בעד איסתרק, הרוב לא בעד ליהי נאאר.
ובספרות הכללית, אין הרבה רע להגיד על הארי פוטר, אין טוב להגיד על שיר של אש ושל קרח.


1. לגמרי בחירה של הסופר האם וכמה אלימות, האם וכמה מוזרות (גם בשמות),
עד כמה העולם ההוא יהיה מנותק מהעולם שלנו, או יהיו לו נקודות הקשה.

2. המון תלוי עד כמה הדמויות בנויות אמינות ועקביות באופי,
עד כמה אפשר להזדהות עם הגיבור,
בצורה שהעולם הפנימי שלו עובד ואין הוא מדבר את עצמו.

3. לא צריך להמציא המון יצורים והמון חידושים.
אפשר לשנות לא הרבה דברים, אפילו פרט מרכזי אחד, אבל שכל המסתעף ממנו (הרבה מאוד שינויים מלהיבים) יהיה הגיוני בהגיון הפנימי של הספר.
הרבה ספרי פנטזיה בעולם החילוני הם ספרי נוער, קלים מאוד לקריאה, שעובדים כך
איך?
שלא מעמיסים על הקורא בלי סוף. משאירים נקודות אחיזה.
בחלקם העולם הטכנולוגי הוא העולם המודרני שלנו, ולא עולם עתיק או מקביל.
בחלקם יש בית ספר, גם אם אחר עם חוקי אחרים.
בחלקם השמות נשארו מודרנים
בחלקם הבגדים.
זה נקרא פנטזיה אורבנית.
אפשר לכתוב פנטזיה אפית מענינת ולא מכבידה, אבל צריך יותר שימת לב והשקעה (וכשרון).

4. בהמשך לקודם
לשמור על עקביות החוקים!
ככה אפשר לא לשנות הרבה, אבל לשנות המון, רק עם הפועל יוצא של אותם חוקים והמסתעף.
למשל:
האם המסע בזמן עוברים עם אותם בגדים? איך הבגדים שלי מתקבלים הזמן האחר? כמה פעמים כמעט עלו עליי בגלל השוני בבגדים? איך מסתכלים עלי חברתי בגלל השוני בבגדים?
ואם הבגדים התחלפים - מה עם מה שהיה לי בכיס? נעלם? אז איך אני מעביר חפצים מעולם לעולם? וכמה אני חרד כל המסע שלעולם לא יחזור אליי החפץ? או נעלם? כמה בעיות, חשדות, הגבלות, הזדמנויות יוצרים מהחפץ הזה שהעברתי?
ואם אני נותן יד למישהו - אני יכול להעביר אותו איתי? ואם הוא לא ישמור על סודיות? האם אדם האויבים יכול גם?
האם אני שולט במסעות? האם זה תלוי ברצוני? בחפץ מסוים? בזמן? במקום? באיש?
אז מה קורה אם נאבד לי החפץ/אני לא יכול להגיע למקום/ישנתי ונגמר לי הזמן? אני תקוע לנצח בזמן אחר?
מה קורה לזמן כשאני בזמן האחר - האם הוא ממשיך, עוצר? אני חוזר לאותה שניה? או ששמו לב שנעלמתי?
האם מאמינים לי, כשאני מספר?
זה היה כמה מהדילמות הידועות על מסע בזמן, כל ספר מתמודד את זה אחרת בתתי חוקים אחרים וזה היופי.
מנסיוני, זה הרבה יותר מחבר את הקורא. הופך את הספר ליחידה אחת, ולא אוסף המצאות.

5. יש מהלך מובנית בד"כ לספרי פנטזיה
בד"כ הגיבור הוא צעיר, שצריך איך שהוא להתנתק מהוריו,
ואז הוא פוגש דמות בוגרת שמגלה לו את האמת של עצמו ומדריכה אותו.
חפשו בויקיפדיה לי זה חסום.


6.ותמיד. תמיד, צריך להיות רגש, שיחבר את הקורא לעולם המוזר ההוא.
לא חייבים להתמוסס בדמעות, אבל אי אפשר להתחבר לתצוגת אומנות של יצורים חמודים ככל שיהיו.
והדילמות, תמיד יהיו אנושיות. מוכרות לנו. הטריגרים היו אחרים, הנפש, אותה נפש.


וסיכום, אני חושבת לי,
שככל שתיה השקעה בדמויות, בעלילה מענינת ותפורה היטב, הספר היה מוצלח יותר.
פה יבחן הסופר, האם הוא יותר באמת להוציא תחת ידיו יצירת אומנות,
ולא רק להלהיב עם שמות אנשים ערים ויצורים איש לא ידעם.
אותו כנ"ל על ספרי מתח, צריך קצת יותר מאקדח, שב"כ, הרוג אנונימי ובית משפט
כדי להחזיק קורא שאינו זכר בין הגילאים 15-35

וואי,
ממש נהניתי לכתוב את זה!

 

[ליליאן]

תוספת.
לא התייחסתי ישירות לשאלה 'יהודית או לא'.
אבל כן עניתי אליה -
השאלה איך כותבים.
כמה מרחיקים את העולם, החיצוני או הפנימי,
ואיזה דילמות יש לגיבור.

 

[משולש ברמודה]

בכללי מסכימה עם מה שכתבת למעט הנקודות האלו:

כולם בעד איסתרק, הרוב לא בעד ליהי נאאר.

איסתרק אינו פנטזיה.

ובספרות הכללית, אין הרבה רע להגיד על הארי פוטר, אין טוב להגיד על שיר של אש ושל קרח.

בספרות הכללית יש הרבה רע להגיד על הארי פוטר, רק תחפשי, בדיוק כמו על כל יצירה מפורסמת.
מהכיוון השני יש גם הרבה טוב לומר על שיר של אש וקרח. לא מתעלמת שזאת סדרת ספרים מלאה ברוע, אלימות ועוד שאר דברים שאין כאן המקום לפרטם, אבל בעולם הכללי זה לא מוריד מהאיכות. וביקורת תמיד תהיה לשני הכיוונים.

אותו כנ"ל על ספרי מתח, צריך קצת יותר מאקדח, שב"כ, הרוג אנונימי ובית משפט
כדי להחזיק קורא שאינו זכר בין הגילאים 15-35

מוחה בשמם של הגברים בגילאים האלו למה לזלזל באינטלגנציה?

 

[ליליאן]

.

 

[נודד]

@יונה ספיר סליחה על הנדנוד, אבל מאוד יעזור לי לקבל פרטי קשר של הוצאות ספרים.
אם מישהו אחר קיבל את הפרטים... כנ"ל.

 

[הגיבן (ת)]

אממ אולי יותר

יותר..
יש קומיקס על מסע בזמן אל בית המקדש, וחבורות ילדים עם המצאות מוזרות, ועיבוד שעשו לסדרה של שרי וולך (גם על מסע בזמן). יש גם סדרה של מוטי הלר אני חושבת, וכמובן עולם הקומיקס האמריקאי החרדי, כולל מגזינים של עולמינו. בעצם אולי זה פסודו מדע בדיוני.

מעבר לזה, אני מסכימה עם מה שכתבת. הרבה פעמים השאלות האלה נובעות מפחד טבעי של סופר, עדיף להימנע מלשקוע בהם, ולכתוב. אם זה משהו שחשוב לך.

 

[הגיבן (ת)]

מקווה שהועלתי.

זה יפה מאוד מה שנאמר כאן. אוסיף את נקודת מבטי עבור מי שלא מעוניין לכתוב אליגוריה: להחליף את המילה "מסר" במילה "מטרה". מטרה טובה. הרי לסיפור יש תועלת בזכות עצמו (ובד"כ גם מסר שנולד מאליו).

 

[המלמד מבני ברק]

@ליליאן קטע כתוב מאוד יפה.
הארי פוטר די מנותק מהעולם שלנו וגם אין לו הרבה נקודות הקשה, אז למה אותו הציבור יותר אהב?

 

[מרים יעל]

@ליליאן קטע כתוב מאוד יפה.
הארי פוטר די מנותק מהעולם שלנו וגם אין לו הרבה נקודות הקשה, אז למה אותו הציבור יותר אהב?

הארי פוטר מאד מחובר לעולם שלנו. הוא מתרחש באנגליה של היום, והדמויות בעלות רגשות ומחשבות ממש כמו של הקורא. ההבדל היחיד הוא שבאזורים מסוימים יש חוקים מסוימים, זה הכל. במקום לנסוע באוטובוס משתגרים דרך האח, וכמו שבאוטובוס אפשר בטעות לרדת בתחנה הלא נכונה, אפשר גם לצאת באח הלא נכון. כשבונים עולם עם חוקים ברורים, שיש השלכות לשבירה שלהם- זה לא באמת שונה מהמציאות שלנו, ואין בעיה להתחבר אליו.