הנושאים החמים
הנושאים החמים
מישהו כמוני - מיה קינן.
ספר מעולה, סיפורים סיפורים, מבית היוצר של מיה קינן.
ברובם התפרסמו במוספי סיפורים של יתד נאמן, קצת מאכזב.
מאוד מאוד קינן, מאמינה שאם הייתי קוראת אותו בלי שם, היה לוקח רגע להבין שזה היא.
לטוב ולמוטב.
לטוב,
כי היא פשוט כותבת טוב. ברמה, סיפורים טובים אחד אחד.
בלי שגיאות, כל מילה מחושבנת, כל הגיה נרשמת.
פוגעים בדיוק בלב ליבו שלי העניין.
משופשפים.
מתקתקים, ובעניין, up to date.
חלקם מחנכים, (מכתבים מהקבר)
וחלקם מלאי נקיפות מצפון. (נובהרדוקר מניו יורק)
חלקם מעודדים, (שאלה קשה),
וחלקם מחזקים. (המכולתניק מארקנסו)
חלקם דמיוניים, (ממלכת ירושלים)
וחלקם מציאותיים להחריד. (הקרון האחרון)
חלקם משלבים את שתיהם. (סוד הצמצום)
כולם כבדים.
גיבורים מושלמים, איפיונים מושלמים, בחירות מושלמות ונקיפות מצפון מושלמות.
תיאורי רקע מעולים.
ולמוטב,
כי היא פשוט כותבת טוב. ברמה, סיפורים טובים אחד אחד.
בלי שגיאות, כל מילה מחושבנת, כל הגיה נרשמת.
פוגעים בדיוק בלב ליבו שלי העניין.
משופשפים.
מתקתקים, ובעניין, up to date.
חלקם מחנכים, (סוד הצמצום, מכתבים מהקבר)
וחלקם מלאי נקיפות מצפון. (נובהרדוקר מניו יורק)
חלקם מעודדים, (שאלה קשה)
וחלקם מחזקים. (המכולתניק מארקנסו)
חלקם דמיוניים, (ממלכת ירושלים)
וחלקם מציאותיים להחריד. (הקרון האחרון)
חלקם משלבים את שתיהם.
כולם כבדים.
גיבורים מושלמים, איפיונים מושלמים, בחירות מושלמות ונקיפות מצפון מושלמות.
תיאורי רקע מעולים.
אבל לפעמים זה פשוט מידי הרבה.
האמת, שתמיד זה מידי הרבה.
מידי הרבה אחיזת ראש, מידי הרבה שלמות.
מידי הרבה תיאורים טובים.
מידי הרבה חינוך.
מידי הרבה דרישות.
ומידי הרבה נקיפות מצפון.
נכון שכיהודים דתיים, אנחנו שואפים למקסימום, או לפחות רוצים לשאוף למקסימום.
אבל לפעמים זה קצת מלאה.
ובספר הזה זה בולט מאוד. מידי בולט.
הוא כל כולו מוסר, והסיפורים הדמיוניים בסוף בעיקר.
כבד. מאוד מאוד כבד.
מילא ספר שזה מטרתו, והוא מלא בהמון אקשן ורקע חוץ מזה.
ולדעתי, בספרים הראשונים שלה, כל זה היה טבעי יותר, עכשיו הרגיש קצת מאולץ.
לא ארחיב בעניין, כי זה הורחב באין ספור במות פה, לאחרונה.
אבל הספר כולו היה מסר, ללא עלילה משנית.
המסר היה העלילה.
היה נסבל יחסית, כי הכתיבה טובה. מאוד.
והמסרים טובים. אין אפס.
דבר נוסף שהכביד היה התיאורים הארוכים אחרי כל ציטוט.
נכון, זוהי צורת הכתיבה שלה, אבל הפעם זה הילאה קצת.
("בדיוק. מה קרה" מאשר חנני, מתלבט אם להכין לעצמו קפה שחור. שתי סוכות פרק הערב, אחת אצל חמותו ואחת אצל הוריו, ובלי כוס קפה לא יצליח לפרק גם את זו שלו. מצד שני, בהתחשב בשעה, אולי נכון יותר להשאיר את העבודה הזו למחר? - חנני - שאלה קשה.)
תכלס,
הסיפורים שהכי אהבתי,
שאלה קשה - סיפור על בחור לא חכם, ובחור נוסף שלא מרגיש. האינטרקציה בין שניהם, והאינטרקציה עם אלוקים.
כתם - סיפור על יהודי שאביו היה נאצי, וכילד קטן הוא זרק אוכל לתוך המחנות, כל חייו פחד שיגלו את זהותו של אביו.
תודה מיה קינן. היה מלמד לקרוא.
ספר מעולה, סיפורים סיפורים, מבית היוצר של מיה קינן.
ברובם התפרסמו במוספי סיפורים של יתד נאמן, קצת מאכזב.
מאוד מאוד קינן, מאמינה שאם הייתי קוראת אותו בלי שם, היה לוקח רגע להבין שזה היא.
לטוב ולמוטב.
לטוב,
כי היא פשוט כותבת טוב. ברמה, סיפורים טובים אחד אחד.
בלי שגיאות, כל מילה מחושבנת, כל הגיה נרשמת.
פוגעים בדיוק בלב ליבו שלי העניין.
משופשפים.
מתקתקים, ובעניין, up to date.
חלקם מחנכים, (מכתבים מהקבר)
וחלקם מלאי נקיפות מצפון. (נובהרדוקר מניו יורק)
חלקם מעודדים, (שאלה קשה),
וחלקם מחזקים. (המכולתניק מארקנסו)
חלקם דמיוניים, (ממלכת ירושלים)
וחלקם מציאותיים להחריד. (הקרון האחרון)
חלקם משלבים את שתיהם. (סוד הצמצום)
כולם כבדים.
גיבורים מושלמים, איפיונים מושלמים, בחירות מושלמות ונקיפות מצפון מושלמות.
תיאורי רקע מעולים.
ולמוטב,
כי היא פשוט כותבת טוב. ברמה, סיפורים טובים אחד אחד.
בלי שגיאות, כל מילה מחושבנת, כל הגיה נרשמת.
פוגעים בדיוק בלב ליבו שלי העניין.
משופשפים.
מתקתקים, ובעניין, up to date.
חלקם מחנכים, (סוד הצמצום, מכתבים מהקבר)
וחלקם מלאי נקיפות מצפון. (נובהרדוקר מניו יורק)
חלקם מעודדים, (שאלה קשה)
וחלקם מחזקים. (המכולתניק מארקנסו)
חלקם דמיוניים, (ממלכת ירושלים)
וחלקם מציאותיים להחריד. (הקרון האחרון)
חלקם משלבים את שתיהם.
כולם כבדים.
גיבורים מושלמים, איפיונים מושלמים, בחירות מושלמות ונקיפות מצפון מושלמות.
תיאורי רקע מעולים.
אבל לפעמים זה פשוט מידי הרבה.
האמת, שתמיד זה מידי הרבה.
מידי הרבה אחיזת ראש, מידי הרבה שלמות.
מידי הרבה תיאורים טובים.
מידי הרבה חינוך.
מידי הרבה דרישות.
ומידי הרבה נקיפות מצפון.
נכון שכיהודים דתיים, אנחנו שואפים למקסימום, או לפחות רוצים לשאוף למקסימום.
אבל לפעמים זה קצת מלאה.
ובספר הזה זה בולט מאוד. מידי בולט.
הוא כל כולו מוסר, והסיפורים הדמיוניים בסוף בעיקר.
כבד. מאוד מאוד כבד.
מילא ספר שזה מטרתו, והוא מלא בהמון אקשן ורקע חוץ מזה.
ולדעתי, בספרים הראשונים שלה, כל זה היה טבעי יותר, עכשיו הרגיש קצת מאולץ.
לא ארחיב בעניין, כי זה הורחב באין ספור במות פה, לאחרונה.
אבל הספר כולו היה מסר, ללא עלילה משנית.
המסר היה העלילה.
היה נסבל יחסית, כי הכתיבה טובה. מאוד.
והמסרים טובים. אין אפס.
דבר נוסף שהכביד היה התיאורים הארוכים אחרי כל ציטוט.
נכון, זוהי צורת הכתיבה שלה, אבל הפעם זה הילאה קצת.
("בדיוק. מה קרה" מאשר חנני, מתלבט אם להכין לעצמו קפה שחור. שתי סוכות פרק הערב, אחת אצל חמותו ואחת אצל הוריו, ובלי כוס קפה לא יצליח לפרק גם את זו שלו. מצד שני, בהתחשב בשעה, אולי נכון יותר להשאיר את העבודה הזו למחר? - חנני - שאלה קשה.)
תכלס,
הסיפורים שהכי אהבתי,
שאלה קשה - סיפור על בחור לא חכם, ובחור נוסף שלא מרגיש. האינטרקציה בין שניהם, והאינטרקציה עם אלוקים.
כתם - סיפור על יהודי שאביו היה נאצי, וכילד קטן הוא זרק אוכל לתוך המחנות, כל חייו פחד שיגלו את זהותו של אביו.
תודה מיה קינן. היה מלמד לקרוא.
נערך לאחרונה ב:
