שיר מירונצח

[בונבוניירה פיקנטית]

אֵשׁ מִתַּמֶּרֶת
עָשָׁן מֵחַלּוֹן
וּמִלֵּב
שֶׁכּוֹסֵף
גַּעְגּוּעִים

לֶהָבָה שֶׁבּוֹעֶרֶת
בְּלַהַט, רָצוֹן
לְהִתְקָרֵב
לְצִיּוֹן
עִלּוּיִים


אֶל כָּל הַשְּׁבִילִים
הָעוֹלוֹת בַּצָּפוֹן
לְדַרְכֵי
מֵרוֹן
הַשּׁוֹמֵמָה

וְשִׁבְרֵי לַפִּידִים
כְּמֶחֱוַת עִלָּפוֹן
עַלֵי
חָזוֹן
הַתְּקוּמָה


רַק קְלִידֵי מַנְגִּינָה
וּשְׁיָרֵי הָאוֹרוֹת
מְמַלְּאִים
בַּתָּו צְלִיל
מַלְאָכִי

הוֹוֹ - עֶרְגָּה מְתוּקָה
וְתִקְרַת מְעָרוֹת
שֶׁל רֶבּ שִׁמְעֶ'ן
בְּתוֹכִי

 

[7שבע7]

שיר שהחלט מעורר ערגה...
חריזה ומקצב יפים וזורמים.

הסיום (הבית האחרון) קצת צורם, לדעתי, כי המקצב של הבתים נשבר.
וזה:

הַשְּׁבִילִים
הָעוֹלוֹת

שגיאת לשון? (זכר ונקבה) או שלא הבנתי?

מוצלח מאוד!