לי בטבעי יש קיצוניות יתר באופן כללי, ובפרט לכל דבר שבקדושה כמו כל הצדיקים האחרים כאן.
דווקא הקורונה גרמה לי לחשוב על הדברים קצת אחרת, מה שהקב"ה רוצה זו אחדות.
"אין מלך בלא עם"!
"חבור עצבים אפריים הנח לו..."
שמעתם?
גם אם כולנו נעבוד עבודה זרה - אחת משלושת מצוות חמורות בתורה אבל ביחד, המלך - אבא שלנו יניח לנו.
ואתם מפרידים את העם היקר שלנו, בגלל משהו שהוא חוקות הגויים???
זה גם מה שוביל אותי לכתוב את ההודעה הזו:
דווקא הקורונה גרמה לי לחשוב על הדברים קצת אחרת, מה שהקב"ה רוצה זו אחדות.
"אין מלך בלא עם"!
"חבור עצבים אפריים הנח לו..."
שמעתם?
גם אם כולנו נעבוד עבודה זרה - אחת משלושת מצוות חמורות בתורה אבל ביחד, המלך - אבא שלנו יניח לנו.
ואתם מפרידים את העם היקר שלנו, בגלל משהו שהוא חוקות הגויים???
זה גם מה שוביל אותי לכתוב את ההודעה הזו:
היה פעם מלך ששיכל הרבה בנים במלחמה מול מדינת אויב.
ביקש המלך מבניו שיכבדו את זכר אחיהם בדרך המסורתית העלאת שמותיהם של בניו לפניו תוך הכרה בתוקף מלכותו.
קבוצת בנים אחת הקפידה עד מאד למלא אחר רצונו של אביהם המלך.
אולם היו בנים שסרבו למלא אחר רצונו של אביהם והם קבעו שתקיעת שופר לזכר הנופלים פעם בשנה כמנהג המדינות השכנות הינו מנהג נאה יותר!
המלך לא ידע את נפשו, מצד אחד הם מכבדים את זכר בניו-אחיהם, מאידך גיסא בניו אינם מכבדים את רצונו...
שנה אחת עלתה יוזמה בקרב האחים הסוררים, "בואו נאחד כוחות, שתי דקות לפני תקיעת שופר המסורתית שלנו, נמלא גם אחר רצונו של אבינו המלך ונזכיר לפניו את כוחו הגדול ואת בניו הנופלים".
הרצים יצאו דחופים אל אחיהם הנסיכים והיוזמה תפסה תאוצה, רוב הנסיכים התרגשו עד מאד ממעשי אחיהם הסוררים והסכימו לשתף פעולה ברצון לכבודו של המלך.
אולם היו כמה נסיכים שהתנגדו לכך בתוקף "אין זה רצונו של אבא, רצונו הוא כי יפסק זה המנהג
היוזמה הטריה צללה לתהום באותה מידה שהמריאה, וגם באותה שנה, דאב ליבו של המלך, בראותו את בניו הסוררים מכבדים את זכר בניו הנופלים אך לא בדרך הנכונה...