ערב טוב. קודם כל-
אנחנו ממש משפחה גדולה וכמעט לכולם יש מיזופוניה.
- למרות שמיזו' זאת הפרעה נוירולוגית, יש לה ככל הנראה צד נרכש- לפעמים נראה לי שהמח שלי רק מחפש מה עוד עלול "לגרד" לו, כלומר אם כתבה פה מישהי שרעש גרירת המטאטא מפריע לה- אוטומטית המח שלי נדרך, ופעם הבאה שאטאטא- אקשיב לרעש הזה, לאו דווקא שיעצבן אותי, אבל נפתחה חזית נוספת במאבק... ז"א: במידה מסוימת המודעות(ו' שרוקה) עלולה להחמיר את ההתמודדות... עובדה: כפי שעולה ממחקרים מקיפים- חומרת ההפרעה גוברת עם השנים... האם יתכן שהמח שלנו פשוט בחן גירויים נוספים?
ומכאן- למסקנה: במקרה שלאחד מבני המשפחה יש מיזופוניה- הוא יהיה המוזר, אך אם כבר יש בבית שני מיזופוניים- הילד הבא כבר יעמיד את המח שלו במבחן מתמיד- האם הרעש הזה מטריד אתי? והרעש הזה?- ואם יש לו נטיה בסיסית לקושי בתחום( או: במקרה שמיזופוניה זו אכן הפרעה ששורשיה רגשיים: אם יש לו קשיים רגשיים כלשהם)- עכ"פ: הוא עלול לפתח בקלות רבה יותר מהילד הממוצע מיזופוניה...
אם מותר לשאול..
את מתעסקת באופן מקצועי בנושא הזה ?
- עדיין לא.
אין לי מיזופוניה וזה גם מפריע לי
- כמובן שכשמדובר בקולות וברקים גם ה"נורמלים" כבר חשים אי נוחות... (לא נורא, פעם הבאה כשמישהו ירגיש רע לידך מסיבה כזאת- קצת אמפתיה...
)
בדר"כ אצלי זה עובד ככה: יש לי דחף עצום לנער את לוגם המרק/ מנשנש הקרוטונים/מלחש התהילים/
(מקנח )... ובמבט חטוף נראה שרק אני שמתי לב בכלל... השאר שקועים איש איש בעניניו, ורק אני בשביתה עד שההוא ירגיע... ואז! יום אחד בנסיעה באוטובוס איזה מיסטר מקנח את האף במין חויה משותפת של כל הנוסעים... ופתאום בחורונת שני ספסלים אחרי נעה באי נוחות, סבא'לה נחמד לוחש לתוך השרוול שלו- עצמו: "הדור הצעיר"... ובא לי לצרוח "יוהו! סוף סוף התנרמלתם!"... הרי בסוף אנחנו הנורמלים, הם פשוט הרוב...
אני כשיש הרצאה וצריך שקט דממה באולם,
כל חתיכת רעש מוציאה אותי מדעתי.
למה כשמסתיימת ההרצאה פחות מפריע לי?
קשור למיזופונ'?
- לא "מאן דאמר", אבל נראה יותר לשייך להפרעת קשב... יש מצב??
טוב, מחילה על האריכות אבל אחרי שבוע וחצי בלי אפשרות לכתוב( בכ"א משתמש חדש), קראתי כל מילה ומילה שלכם( ברתק!!!) אז סה"כ סגרנו חשבון... מה גם שבאמת חקרתי לעומק את הנושא... ניסוי קטן: לכו תשאלו פרופסור לפיזיקה האם כדורי סנוקר יוצרים התנגשות אלסטית... נראה אתכם "שורדים כדי לספר"...