הנושאים החמים
הנושאים החמים
"וואלה אני השיבוצניק הכי טוב בכל הארץ, לא. בכל העולם!!" הבחור מחמיא לעצמו בלי סוף.
"ממש". נעמדתי מולו, מחייכת.
"מפטיח לך! וואלה מחמוד יעשה לך את העבודה הכי טובה, מדוייקת, יסודית, מהירה---"
אני צוחקת. קוטעת אותו. "עבודה ערבית, אולי".
"מה זה ערבית?! ערבית-ערבית!" הוא מבסוט.
"זה אומר עקומה, אתה יודע אדון מוחמד".
"מחמוד. קוראים לי מחמוד, ואני בחיים לא עשיתי משהו עקום".
"אה, אדון מחמוד. הינה הפוגות כאן". אני שולחת אליו את השקית בבעיטה. "תשתמש בזה אם אתה לא רוצה לפרק את כל מה שאתה עושה".
"תודה פטימה". הוא נוטל את השקית. "תאמיני לי, אם לא היית אומרת, לא הייתי שם אותן".
"הופה! אני לא פטימה, מחמוד, אני חני".
"אז חני, זה דומה לבת שלי חנוניה".
"אהמ". אני פולטת שיעול. "אז אתה ממשיך לרצף?"
"בוודאי, בוודאי. רק תכיני לי קפה שחור ותביאי לי מגבת, אם לא אני הופך לך פה לשלולית".
"ברור". אני ממהרת למטבח חוזרת עם כוס קפה שחור ושתי מגבות פנים. שיהיה.
"אללה יברך אותך". הוא נוטל את המגבות, מספיג את עצמו בתוכן.
"יאללה קח ת'כוס. אולי תעשה הפסקה".
"נראה לך? אני לא זז מפה עד שכל המבואה מרוצפת לך פה".
"אני מכירה אותך. תעשה שתי שורות ותתיאש".
"ככה את מדברת אלי? וואלה, זה לא טוב מחמוד עצבני. מחמוד יעשה ביגוע".
"לאחל לך בהצלחה?" אני כבל לא שומרת את הצחוק בבטן, הוא מתפרץ.
"וואלה, ממי, לא יפה לצחוק ככה על בעלך". הוא חוזר למבטא הרגיל שלו. "תביאי כוס מים, מה הבאת קפה?!"
אני רצה.
"ממש". נעמדתי מולו, מחייכת.
"מפטיח לך! וואלה מחמוד יעשה לך את העבודה הכי טובה, מדוייקת, יסודית, מהירה---"
אני צוחקת. קוטעת אותו. "עבודה ערבית, אולי".
"מה זה ערבית?! ערבית-ערבית!" הוא מבסוט.
"זה אומר עקומה, אתה יודע אדון מוחמד".
"מחמוד. קוראים לי מחמוד, ואני בחיים לא עשיתי משהו עקום".
"אה, אדון מחמוד. הינה הפוגות כאן". אני שולחת אליו את השקית בבעיטה. "תשתמש בזה אם אתה לא רוצה לפרק את כל מה שאתה עושה".
"תודה פטימה". הוא נוטל את השקית. "תאמיני לי, אם לא היית אומרת, לא הייתי שם אותן".
"הופה! אני לא פטימה, מחמוד, אני חני".
"אז חני, זה דומה לבת שלי חנוניה".
"אהמ". אני פולטת שיעול. "אז אתה ממשיך לרצף?"
"בוודאי, בוודאי. רק תכיני לי קפה שחור ותביאי לי מגבת, אם לא אני הופך לך פה לשלולית".
"ברור". אני ממהרת למטבח חוזרת עם כוס קפה שחור ושתי מגבות פנים. שיהיה.
"אללה יברך אותך". הוא נוטל את המגבות, מספיג את עצמו בתוכן.
"יאללה קח ת'כוס. אולי תעשה הפסקה".
"נראה לך? אני לא זז מפה עד שכל המבואה מרוצפת לך פה".
"אני מכירה אותך. תעשה שתי שורות ותתיאש".
"ככה את מדברת אלי? וואלה, זה לא טוב מחמוד עצבני. מחמוד יעשה ביגוע".
"לאחל לך בהצלחה?" אני כבל לא שומרת את הצחוק בבטן, הוא מתפרץ.
"וואלה, ממי, לא יפה לצחוק ככה על בעלך". הוא חוזר למבטא הרגיל שלו. "תביאי כוס מים, מה הבאת קפה?!"
אני רצה.
