"מחוספס"

[אושר]

זה אמנם שייך לשבת שעברה, אבל האם מישהו יודע ממתי ניתנה לתואר הזה המשמעות המקובלת היום של ההיפך מחָלָק? בכל המפרשים שיש לי בחומש "מקראות גדולות", החל ברש"י (שאם הבנתי אותו כראוי - הפרוש שלו הוא "נתון בקופסא" או כתרגום אונקלוס: חשוף, גלוי), עבור אבן עזרא ("כמו עגול") ורשב"ם ("מפוזר") ורמב"ן ("על דעת אונקלוס") וכלה בתרגום יונתן בן עוזיאל: "דקיק מסרגל", ו"פירוש יונתן" מבאר: "כל דבר שנעשה כסדר כמו שרטוט הסופר קרוי סרגול" - מה שאומר ההיפך הגמור מהמחוספס של ימינו. מניין או ממתי צמח העיוות?

 

[עדיאל]

שוה אשכול בפני עצמו, מילים בעברית שמשמעותן הפוכה מלשון הקודש.
פעם הייתה לי רשימה כזאת, ואינה תח"י, אולי אזכר בהמשך.
הרשימה, אגב, די ארוכה

 

[געוואלדיג]

ירקרק ואדמדם כנראה עמדו בראש הרשימה ההיא.

 

[עדיאל]

כמובן,
אחריהם, הסילוף הנורא למילה חשמל, שמשעותו קודש

 

[אברהם]

ירקרק ואדמדם כנראה עמדו בראש הרשימה ההיא.

ירקרק ואדמדם זה לא סילוף

זו מחלוקת רש"י וראב"ע

רש"י:
ירקרק - ירוק שבירוקים, אדמדם - אדום שבאדומים

ראב"ע:
ירקרק. מגזרת ירק כי העין כמוהו וזה כפול לחסרון וכן שחרחר' ויש אומרים הפך הדבר

 

[אברהם]

לגבי המילה מחוספס -
המילה הזו היא מילה יחידאית המופיעה פעם אחת בתנ"ך, ולכן קשה מאד לדעת את משמעותה.
מי שיעיין בפרשנים יראה שכל אחד מפרש אותה בצורה שונה.
וגם הגמ' שואלת מה פירוש המילה הזו ומתרצת בדרך הרמז.

הרשב"ם מפרש שמשמעות המילה מחוספס היא 'מפוזר', ויכול להיות שמכאן נובע הפירוש המקובל בימינו למילה זו, שבדבר שהוא גס, לא חלק, יש בליטות שמפוזרות על פני כל שטחו.

 

[אפכא מסתברא]

אם בסברות עסקינן, אני סברתי לתומי שהמחדש של המשמעות "לא חלק" היה בקי בכתובים, שכן רש"י מביא את הפסוק "מחשוף הלבן", שהוא ממעשה יעקב, שפיצל במקלות. חשיפת הלבן היתה קטעים-קטעים, וע"י כן נעשו המקלות מחוספסים, דהיינו בלתי חלקים...

 

[אושר]

אולי יש כאן מישהו שיכול לעשות חיפוש ב"אוצר החכמה" לפלח את הספרות התורנית לפי תקופות ולראות באיזו משמעות זה הופיע. (בספרות התורנית המודרנית זה מן הסתם מופיע במשמעות המדוברת היום, לפי השערתי. השאלה היא ממתי זה התחיל. לי אין תכנת "אוצר החכמה" כמו כן אין לי מושג איך עורכים בה חיפוש. )

 

[חיטובים]

במילון קדרי נאמר שמחוספס הוא מלשון 'חספניתא' =קשקשת בארמית. דבר לא חלק, בעל בליטות וחריצים.

לגבי המילה חשמל, בפסוק נאמר 'ומתוכה כעין החשמל', 'וארא כעין חשמל', ומבואר שהכוונה לניצוץ-זיקוק וכד', שהנביא ראה כמותו במראה הנבואה. כך שאין כאן סילוף אלא אולי פירוש לא מדוייק.

 

[אושר]

מי ה"בעל מחבר" של מילון קדרי?

 

[חיטובים]

מנחם צבי קדרי

 

[אושר]

מנחם צבי קדרי

מי? מה? מתי? היכן?
הלנו הוא אם לצרינו?

 

[תרצה]

אני שמעתי שהשיבוש של חשמל הגיע מתרגום השבעים שתרגמו ליוונית "אלקטרי". ומכאן לאלקטרונים ולאלקטרומגנטיקה היוצרת את מה שקוראים לו אצלינו חשמל - הדרך לא ארוכה...

 

[חיטובים]

מי? מה? מתי? היכן?
הלנו הוא אם לצרינו?

דומני שיש אצל כמה אנשים כאן גישה שכל מי שאינו ממחננו הריהו לצרינו, כלומר בעל אינטרס לסלף ולזייף ולעוות וכו' וכו'.

בעת שרוב ואולי כל האנשים המדוברים, וגם הרשעים הגמורים שבהם, לא היו בעלי רצון לסלף אלא פשוט סילפו לעתים מחוסר הבנה - דבר שיכול לקרות גם למישהו 'משלנו'. כמה אנשים יש, לדעתכם, שישקיעו עמל חיים במטרה לסלף ולזייף? הרי צריך להיות אדם עם אובססיה מטורפת וכמויות של שנאה בשביל לעשות כזה דבר.

ולא זו בלבד אלא שבד"כ - לא נעים לומר אבל זו האמת - מדובר על אנשים בעלי ידע רב מאוד, הרבה הרבה יותר מהמתקיפים אותם. כמובן אינם מנועי הטעות.

לגופו של ענין, קדרי הוא אדם דתי, פרופ' בבר אילן, ומוכר כמומחה מן המעלה הראשונה בתחומו. הוא משתמש גם הרבה במפרשי המקרא הידועים רש"י ראב"ע רלב"ג וכו'.

------------------

אכן מקור השימוש במילה 'חשמל' הוא מהשבעים, שתרגמו אותה Electron, הגם שלא ברור בדיוק למה הכוונה. במילון קדרי נאמר שאולי זו מתכת נוצצת.
וכשהחליטו הגויים להשתמש במילה הלועזית לחשמל, התבקש להשתמש במילה העברית המקבילה.

 

[דניאל נ]

מהגמרא ביומא ( דף ע"ה ) נראה שפירוש המילה מחוספס הוא : נימוח
כי גם לרב יוחנן וגם לריש לקיש ההבדל אם הוא נמס ונימוח על כף היד (נוטריקון המילה מחוספס ) או ברמ"ח איברים ( מחוספס בלי ו' בגמ' 248 )
אולם לפי שניהם המשמעות היא : נמס ונימוח .

 

[עדיאל]

מילים שאולי ה/שורש אותו דבר, אך העברית שינתה את מהות המילה מחיובי לשלילי.
1. פורקן - בלשה"ק: ישועה, הצלה, נס. בעברית: הוללות וריקנות.
2. גרעון - בלשה"ק: מפחית את החוב שלו. בעברית: מגדיל את החוב שלו.
3. מחדל - בלשה"ק: חודל מעשות דבר כלשהו. בעברית: כשלון.

שלא לדבר על חילול מילים כמו "אנכי" שיש לו משמעות טמירה (בזוה"ק נוט': אנא נפשי כתבית יהבית"). כאשר בכל הדורות הקפידו שלא להשתמש בתיבה זו לדברי חול, אלא 'אני'. וכיום נפרץ הדבר.

 

[אברהם]

לגבי מחדל - ודאי שאתה צודק שהשימוש במילה הזו ככשלון הוא דבר חדש, אך היכן מצינו שהמילה "מחדל" (אני לא מדבר על "יחדל" או על חדל, אלא על "מחדל" דייקא) כהימנעות מעשיית פעולה כלשהי.

לגבי המילה "אנכי" אינני מבין מאיפה הבאת את דבריך
אדם הראשון השתמש במילה הזו "וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי"
הרוצח הראשון השתמש במילה הזו "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי"
שרה אמנו השתמשה במילה הזו
הגר השתמשה במילה הזו
ועוד הרבה
זה שלא השתמשו במילה הזו במשך הדורות, לא מעיד על כלום, כמו שלא השתמשו במילה "עצים" אלא במילה "אילנות" וכמו עוד הרבה מילים שבלשון חז"ל שונות מלשון המקרא.

ויש עוד מילה שעיוותו את משמעותה וסילפו אותה, ואתה משתמש בסילוף הזה די הרבה, והיא המילה "עברית" שבעבר שימשה כשם נרדף ללשון הקודש וכיום מתייחסת דווקא לשפתם של בן יהודה וחבריו

 

[לענ"ד]

מילים שאולי ה/שורש אותו דבר, אך העברית שינתה את מהות המילה מחיובי לשלילי.
1. פורקן - בלשה"ק: ישועה, הצלה, נס. בעברית: הוללות וריקנות.
2. גרעון - בלשה"ק: מפחית את החוב שלו. בעברית: מגדיל את החוב שלו.
3. מחדל - בלשה"ק: חודל מעשות דבר כלשהו. בעברית: כשלון.

שלא לדבר על חילול מילים כמו "אנכי" שיש לו משמעות טמירה (בזוה"ק נוט': אנא נפשי כתבית יהבית"). כאשר בכל הדורות הקפידו שלא להשתמש בתיבה זו לדברי חול, אלא 'אני'. וכיום נפרץ הדבר.

פורקן = מלשון פדות יציאה ממצב של שעבוד תחת רשות אחרת מה שנקרא בימינו שחרור, ומכאן למילה פורקן יצרים הדריך לא רחוקה, כנ"ל לגבי המילה למצוא פורקן ב..

גרעון: בלשון הקודש ההתייחסות היא לעצם הפעולה שהיא, מלשון חיסור והפחתה, עד כמה שזכור לי לאו דווקא לגבי חוב אלא בכל דבר שיש בו משום חיסור והפחתה.
אגב מאותו שורש של המילה גרוע גריעות
העברית לעומת זאת מתייחסת לתוצאה - כשאתה מגדיל את החוב אתה גורע מההכנסות שלך

 

[שמח לעזור]

דומני שיש אצל כמה אנשים כאן גישה שכל מי שאינו ממחננו הריהו לצרינו, כלומר בעל אינטרס לסלף ולזייף ולעוות וכו' וכו'.

אתה צודק, זו גם גישתי.
אבל אתקן את הנוסח: לא בעל אינטרס, בעל חולשה.
אם הוא היה משתדל שהמשקפיים שלו היו מכוילות בדיוק למציאות, אזי הוא היה משלנו, ואם משקפיו עם בעיה, מי ערב לאמת מידתו?
זה גם לא גורף, אבל טעון בדיקה שבעתיים. בורות ניכרת בין בהשיטין, אבל בעיה זו הרבה פחות, ולכן ה"אלרגיה" לאנשים כאלו.

 

[נוי]

דומני שיש אצל כמה אנשים כאן גישה שכל מי שאינו ממחננו הריהו לצרינו, כלומר בעל אינטרס לסלף ולזייף ולעוות וכו' וכו'.

.

כל יהודי חכם, מוכשר ובקי ככל שיהיה, כל עוד לא מכוון לאמיתה של תורה הרי הוא לצרינו.
גדולי ישראל עמלי התורה שיגעו בה והתפללו ללמוד את תורת ה' תורת אמת, ולא את תורת המצב רוח העמקני שלהם, עליהם נסמוך בכל הנוגע לברור אמיתי.
אבל מי אני הקטנה שאנסה בהודעה קטנה להבהיר השקפות עולם? לא נותר לי אלא לייחל להתגשמות הפסוק:"העם ההולכים בחושך ראו אור גדול"...
בברכת גאולה שלמה מהרה.