שיר מושיבי עקרת הבית

[yonatanr]

נכנס כאברך חדש לכולל גדול

מתיישב ליד אברך חייכן ומאיר פנים,

אשר נראה מבוגר בכמה שנים.

הוא שמח לעזור בכל הנדרש,

ואף מאזין בתשומת לב לשלל גחמותיך.

באחד הימים משתף אותו באתגר ההתמודדות עם הילדים.

הוא מקשיב בעניין, וחיוכו אינו מועם כשהוא אומר

'אני לא מכיר את הדברים הללו'.

הלב נצבט. הנפש נעצבת. מסרבת להאמין.

היתכן? אברך בגיל כזה עדיין ללא...

---

שטף החיים עושה את שלו,

והצער אט אט מתעמעם,

אך בכל פעם מחדש הוא מתעורר,

כשמסביב האברכים

מביאים מדי שנה או שנתיים

'קידוש' לכולל, בשבח והודיה

והוא ניגש לאב הנרגש

ובפנים שמחות מאחל

שיזכה לחופה ולמעשים טובים לגדל

ואי אפשר להרגיש כלל

את מה שבלב פנימה מתחולל.

---

הנפש מתקשה להכיל

את התרחבותה הפתאומית

למשמע הבשורה המשמחת והמרגשת

על לידת בת ראשונה לאחר למעלה מעשור.

דמעה קטנה מבצבצת,

חיוך של אושר עולה

והעולם כולו

נראה יפה יותר.