שיתוף - לביקורת מונולוג חורפי / י.מ.י.

[כותב השורות]

מונולוג חורפי / י.מ.י.


העננים ירדו נמוך נמוך,
העניינים הלכו והסתבכו,
אמש הייתי מטייל בהרים,
גם הם כמו גורדי השחקים -
כוסו בעבים.

ערפל סמיך נח על העמק,
הצליח להסתיר, לטשטש,
להלבין את הצבוע,
להעלים את הידוע,
איבדתי כיוון, מזרח? מערב?
לא מצאתי את עצמי בסבך.

אדי הקור עלו באפי,
מקפיאים כל זיק מחשבה,
אפילו שמשות הרכב המכוסות באדים,
לא יכלו להעביר לי את התחושה -
איך אני נראה?

ראשונות, היו עיני,
לחזות בהבזק המאיר שהיכה בי פתאום,
נעשיתי מואר ומובך, לא הייתי מוכן.
רק נמהר.

כשרגע אחרי...
אוזני רעדו מקול הרעם,
שומעות בבירור את המציאות הקשה.
איך סונוורתי? איך הלכתי שולל בעקבות הברק.

זיכרונות שמחה הגשם השוטף,
לא הותירו את עיני יבשה,
עמדתי כך תחת סככה מרעישה -
מקולות של טיפות וברד.

אני רטוב, שיני נוקשות,
רגלי רועדות מקור ומפחד,
מוחי עסוק בלחפש מחסה,
ליבי קפוא מלרצות לנסות.

ואני מה אני?
ומעייני? נובע רק מרמור וכעס.
הן נחלי אכזב מזה עידן,
ומראשי לא ייזלו מי דעה,
אף לא טיפת הגיון...
לייחל,
לקוות,
ולשאול -

מתי תצא השמש?
מתי?

 

[הזדמנות]

זה קצת כמו ללכת בתוך תמונת נוף עם ההרים האפופים ערפל