נראה אולי אני אעלה בהמשך משהו.
שמעתי משל מדהים שמראה לנו כמה אין לנו מושג ולו חצי מושג שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובתנו
מסופר על בן שהיה לו פצע ענק עם מלא מוגלה. אבא שלו לקח אותו לייעוץ רפואי מה לעשות?
אז הרופא אמר לאבא שזה יכול לזהם את כל הגוף ולכן צריכים כל יום כמה פעמים ביום לשטוף את זה היטב עם אלכוהול.
וזה מה שהאבא עשה.
בזמן שהאבא מנקה את הפצע הילד נאנק מכאבים וצורח ששורף לו
והאבא לא מסוגל להישאר אדיש לצרחות של הילד אבל הוא יודע שברגע שהוא לא ינקה לו הוא יזיק לילד.
אז נכון כואב ואפילו מאוד מאוד כואב.
ושורף מאוד מאוד
אבל כדי שיהיה לך טוב זה מה שצריך לעשות
הנמשל ברור לכולנו. מי אנחנו הקטנים שנבין במושגים עליונים כ"כ?!
לא מנסים להבין ולא רוצים להבין.
פשוט רוצים כוח לקבל את זה באמונה שלימה ולהבין שגם זה לטובה!!
כתוב באדון עולם בתפילת שחרית:
"וצור
חבלי בעת צרה"
שואלים מזה חבלי?
והתשובה היא: שלפני ביאת המשיח אנחנו כמו אנשים שהולכים על חוט דק שחייבים להיאחז חזק חזק בחבל כדי לא ליפול
החבל שלנו זה האמונה! היא נותנת לנו את הכוח לא ליפול!
היא מחזיקה אותנו!
אז דווקא בחבל החזק הזה, באמונה החזקה אנחנו נאחז כדי שח"ו לא ניפול
דווקא זה יכול לנחם אותנו הידיעה הזאת שאנחנו יודעים שאוטוטו ומשיח כבר כאן ויהיה תחיית המתים.
רק ד' רוצה מאתנו שנחזיק מעמד עוד קצת!
וזהו!!
ד' יעזור וישלח לנו את את הכוחות לאמונה.
ואת הנחמה הגדולה בקרוב!
וממש ממש בקרוב ניגאל בגאולה שלמה ואמיתית ויהיה תחיית המתים!!