דרוש מידע מה עושים כשהילד מנסה לעצבן בכוח ובד"כ מצליח..

[בואו בשלום]

יש לנו בעיה קשה עם הילד בן 6 וחצי
שאנחנו כבר שמים לב שזה באופן שיטתי חוזר על עצמו,
בממוצע פעמים או 3 בשבוע שהוא פשוט מנסה בכל הכח לעצבן אתנו ,
זה מתחיל בלבקש משהו שלא הגיוני ולחפש על מה לריב איתנו ולצרוח בכל העוצמות ויש לו עוצמות, לבעוט במה שבדרכו,
ואם לא נתייחס אז זה באיום שהוא יעשה דברים שהוא יודע שיעצבנו אותנו,
ואם לא נתייחס פשוט יתחיל לשבור דברים כדי להכעיס,
וזה לא רק אם לא נתייחס, אלא שבכל הצורות שניסינו הבעיה חוזרת על עצמה..
ולא שיש לו איזה שהיא בעיה שאנחנו יודעם ממנה.

מה עושים??? טיפול רגשי? או שחשבתי על גרפולגיה אולי יגלו לנו איזה משהו שמציק לו וגורם לו להתנהג ככה ??
או שיש איזה עצה אחרת??
תודה רבה מראש למי שיכול לעזור לנו...

 

[השקעות R הון]

הוא צורך צומי מעל הממוצע.
תגבירו את כמות הצומי ב500%
והבעייה תפטר בעזרת ה'

 

[דוב ס]

הוא צורך צומי מעל הממוצע.
תגבירו את כמות הצומי ב500%
והבעייה תפטר בעזרת ה'

זה השקעה נכונה...
עם אחוזי תשואה ממש גבוהים!!!

 

[בשעות הפנאי]

הוא פשוט רוצה קשר איתכם!
הוא למד שככה הוא יקבל אותו... הוא יצרח, ואז יסתכלו וידברו ויתייחסו.
אבל אם הוא יתנהג כמו מלאך, פחות יסתכלו עליו.
כל ילד נואש לקשר עם ההורים שלו. ואם אין צורה אחרת, אז הוא מוכן אפילו לקבל מהם עונשים, העיקר שיהיו איתו בקשר!
אם הוא בא ומפריע לכם באמצע שיחה, אז שתדעו, אין לו שום עניין לעצבן אתכם... הוא בסך הכל רוצה שתפסיקו להיות עם עצמכם ותסתכלו עליו...

דרך אגב, לא קורה כלום אם הוא צורח... חוץ מקצת בושות מהשכנים....
אם יראה שלא מתייחסים לצרחות, וממשיכים לענות לו רגוע, הוא יפסיק עם זה (זה תהליך ארוך, כי בתחילה הוא בוודאי יגביר את המינון והטונים.. הוא הרי התרגל שככה מקשיבים לו...)

אבל להרשות לו לשבור דברים, בשום פנים ואופן לא.
'אצלינו בבית לא שוברים דברים'!

 

[בואו בשלום]

זה נשמע פשוט מידי,
אבל גם באמצע שאנו נותנים לו צומי כמו לשחק איתו, שזה לדעתי צומי מאוד כיף לילד
הוא כמה פעמים פתאום התחיל את אתו המהלך שזה בהתחלה להחליט על צורת משחק שונה ולא הגיונית ממה שהתחלנו, (למרות שבהתחלה היתיעצו איתו במה לשחק) וכשלא מסכימים ולא משנה באיזה עדינות נסביר לו שזה לא שייך, אז מתחיל הסיפור והוא יכול להפוך את זה לצומי של עצבים...

 

[בשעות הפנאי]

זה נשמע פשוט מידי,
אבל גם באמצע שאנו נותנים לו צומי כמו לשחק איתו, שזה לדעתי צומי מאוד כיף לילד
הוא כמה פעמים פתאום התחיל את אתו המהלך שזה בהתחלה להחליט על צורת משחק שונה ולא הגיונית ממה שהתחלנו, (למרות שבהתחלה היתיעצו איתו במה לשחק) וכשלא מסכימים ולא משנה באיזה עדינות נסביר לו שזה לא שייך, אז מתחיל הסיפור והוא יכול להפוך את זה לצומי של עצבים...

למה לא להסכים לשנות את המשחק כמו שהוא רוצה?
מה הבעיה לעשות מה שהוא רוצה?
אם המטרה היא לשמח אותו, אז למה לא לעשות מה שמשמח אותו?

אולי הוא בוחן את האהבה שלכם?

מאד יכול להיות שהוא עורך מבדקים כאלו.

(לפעמים זה באמת יכול להעיד על הפרעות קשב מסויימות, צריך לבדוק אם יש עוד תסמינים)

 

[מתייעצת]

מזדהה ועוקבת...

 

[בואו בשלום]

הוא פשוט רוצה קשר איתכם!
הוא למד שככה הוא יקבל אותו... הוא יצרח, ואז יסתכלו וידברו ויתייחסו.
אבל אם הוא יתנהג כמו מלאך, פחות יסתכלו עליו.
כל ילד נואש לקשר עם ההורים שלו. ואם אין צורה אחרת, אז הוא מוכן אפילו לקבל מהם עונשים, העיקר שיהיו איתו בקשר!
אם הוא בא ומפריע לכם באמצע שיחה, אז שתדעו, אין לו שום עניין לעצבן אתכם... הוא בסך הכל רוצה שתפסיקו להיות עם עצמכם ותסתכלו עליו...

דרך אגב, לא קורה כלום אם הוא צורח... חוץ מקצת בושות מהשכנים....
אם יראה שלא מתייחסים לצרחות, וממשיכים לענות לו רגוע, הוא יפסיק עם זה (זה תהליך ארוך, כי בתחילה הוא בוודאי יגביר את המינון והטונים.. הוא הרי התרגל שככה מקשיבים לו...)

אבל להרשות לו לשבור דברים, בשום פנים ואופן לא.
'אצלינו בבית לא שוברים דברים'!

אבל כשהוא רואה שלא מקשיבים לו צעד הבא בתור זה לשבור דברים,
מה גם שלהיות רגוע בדיוק בזמנים שהוא מחליט לתת לנו את המשימה הזאת זה לא תמיד מציאותי..

 

[בואו בשלום]

למה לא להסכים לשנות את המשחק כמו שהוא רוצה?
מה הבעיה לעשות מה שהוא רוצה?
אם המטרה היא לשמח אותו, אז למה לא לעשות מה שמשמח אותו?

אולי הוא בוחן את האהבה שלכם?

לפעמים הוא מציע דברים לא מציאותיים, שאין היגיון שזה מה שהוא רוצה, הוא רוצה רק עצבים!

 

[בשעות הפנאי]

אבל כשהוא רואה שלא מקשיבים לו צעד הבא בתור זה לשבור דברים,
מה גם שלהיות רגוע בדיוק בזמנים שהוא מחליט לתת לנו את המשימה הזאת זה לא תמיד מציאותי..

זה בדיוק.
כשהוא רואה שלא מקשיבים לצרחות, אז הוא עובר לשלב הבא, לשבור דברים.
אולי ככה יקשיבו לו.

אכן, להתחיל להיות רגוע כשנשברים דברים, זה לא הזמן.
צריך לחשוב על זה קודם.

הטיעון המרכזי הוא שאם הוא יקבל אהבה וצומי בכמויות לפני שזה קורה, באופן קבוע, ולאורך זמן, עד שהוא ישתכנע שאתם באמת איתו, יפחת לו הצורך לעשות דרמות, הוא לא יצטרך למשוך ממכם התייחסות באלימות. ואז הוא יפסיק עם זה.

 

[בשעות הפנאי]

לפעמים הוא מציע דברים לא מציאותיים, שאין היגיון שזה מה שהוא רוצה, הוא רוצה רק עצבים!

וזו שוב הוכחה שלא מעניין אותו באמת שינוי צורת המשחק, אלא זה כלי לקבל משהו אחר.

 

[החכמה צודקת]

יש לי אח כזה
ואמא שלי התייעצה עם מחת הורים בגישת שפר וראתה שיפור מדהים.
כמובן אחרי שעבדה על עצמה המון המון
הרעיון באופן מאד שטוח זה שלא יצליח לעצבן אתכם בכלל!!
קל להגיד וקשה בטירוף לקיים.

 

[ניאגרה]

משחק זה סוג אחד של תשומת לב, הילד זקוק לאהבה! נשיקות חיבוקים מחמאות
ולומר לו כמה אהבים אותו
בזמנים הטובים שלו- לתת לו הרבה תשומת לב
בזמנים שהוא מתנהג ככה- פשוט לומר לו פעם אחת: בצורה כזו אני לא יכולה לשמוע אותך, אם תבוא בצורה יפה אני אשמח לשמוע
וזהו- מאז להתעלםםם, זה ממש קשה אבל זה מה שיוביל אותו להבין באיזה דרך הוא מקבל תשומת לב
ואגב- חובה להגיב בצורה חד משמעית על התנהגות פרועה, אם הוא שבר משהו/התנהג באלימות/התחצף- הוא יקבל עונש- אבל לא באותו רגע כי אז הוא לא מספיק קשוב
כשתיגמר הסערה- להזכיר לו שככה לא מתנהגים ולהגדיר עונש מותאם למעשה

 

[בואו בשלום]

הטיעון המרכזי הוא שאם הוא יקבל אהבה וצומי בכמויות לפני שזה קורה, באופן קבוע, ולאורך זמן, עד שהוא ישתכנע שאתם באמת איתו, יפחת לו הצורך לעשות דרמות, הוא לא יצטרך למשוך ממכם התייחסות באלימות. ואז הוא יפסיק עם זה.

איזה אהבה וצומי בכמויות באופן קבוע, ולאורך זמן, אפשר לתת לילד?

 

[ניאגרה]

איזה אהבה וצומי בכמויות באופן קבוע, ולאורך זמן, אפשר לתת לילד?

לתת לו זמן איכות קבוע פעם ביום- רק שלו, להקשיב לו, להתעניין בו
מצד שני- לספר לו כמה אתם מאושרים להיות ההורים שלו וכמה אתם אוהבים אותו

 

[musicismylove]

הוא צורך צומי מעל הממוצע.
תגבירו את כמות הצומי ב500%
והבעייה תפטר בעזרת ה'

זה השקעה נכונה...
עם אחוזי תשואה ממש גבוהים!!!

זו חשיבה גברית...
קצת זבנג וגמרנו.

אני מתעסקת עם הגיל הזה, אני קצת מכירה.
רוצה לומר לך שקשה לתת עצות כל כך מרחוק,
לקרוא 15 או אפילו 40 שורות זה ממש מעט כדי להכיר ולאבחן.
כן יכולה לספר לך מנסיוני שבדרך כלל התנהגות כזו היא מעגלית,
שימי לב שהוא נכנס ללופ, כל כמה זמן ההתנהגות חוזרת על עצמה.
בואי תנסי רגע לחשוב, ברגע האמת כשהעסק מתחיל להתגלגל וברור לך שהוא לא ביקש משהו תמים,
איך הוא הכי היה רוצה שתגיבי? האם הוא מנסה להביא אותך לסרוב וממילא יש לו הצדקה ל'שבור את הכלים'?
האם הוא מתפרע סביב הגבולות? נצמד אליהן, שאגב זה תהליך אופייני במידה מסויימת בגיל הזה, הזהות מתפתחת וכדי להכיר את עצמו הוא חייב להרגיש את הגבולות.
האם הוא מנסה לראות אם תבואי לקראתו? הוא רוצה שתרצי אותו? (פתח בר')
מה את חושבת שיקרה אם כשהוא מתחיל להתחמם את תופסת אותו חזק, ברוגע ולא בכעס, אבל חזק וברור ומודיעה לו,
אין בבית שלנו התנהגות כזו, זה לא מתאים,
אם אתה מרגיש שאתה צריך להרגע אתה יכול ללכת לחדר.
אתה בשום אופן לא שובר דברים, אתה לא צועק, אתה מדבר בדרך ארץ וכבוד.
אתה ילד חכם וגדול ואם משהו מעצבן אותך אנחנו יכולים לדבר על זה ולנסות יחד להרגע.

אני מנסה לדמיין לאן זה יכול להתפתח,
קרה לי שעבדתי עם ילד במסגרת כיתתית והוא המשיך וניסה אותי,
העיף לי את הטלפון לפח והלאה...
הסתכלתי עליו מאוד ברוגע ואמרתי לו, אתה יודע שאם אתה רוצה לדבר אתה מוזמן.
אבל שפה כזו אני לא מבינה. אני לא אוכל להתייחס אליך כך.
אם אתה רוצה לדבר אתה יודע איך.

אני בכוון או שבכלל לא?

 

[יבנה המקדש]

אם העצות הנ"ל לא מוכיחות את עצמן,
כדאי מאוד להתייעץ עם דמות מוכרת מעולם הטיפול בילדים
(כמו הגב' הילדסהיימר מפ"ת, דמות עתירת ידע ונסיון עצום)
שווה.

 

[בשעות הפנאי]

זו חשיבה גברית...
קצת זבנג וגמרנו.

אני מתעסקת עם הגיל הזה, אני קצת מכירה.
רוצה לומר לך שקשה לתת עצות כל כך מרחוק,
לקרוא 15 או אפילו 40 שורות זה ממש מעט כדי להכיר ולאבחן.
כן יכולה לספר לך מנסיוני שבדרך כלל התנהגות כזו היא מעגלית,
שימי לב שהוא נכנס ללופ, כל כמה זמן ההתנהגות חוזרת על עצמה.
בואי תנסי רגע לחשוב, ברגע האמת כשהעסק מתחיל להתגלגל וברור לך שהוא לא ביקש משהו תמים,
איך הוא הכי היה רוצה שתגיבי? האם הוא מנסה להביא אותך לסרוב וממילא יש לו הצדקה ל'שבור את הכלים'?
האם הוא מתפרע סביב הגבולות? נצמד אליהן, שאגב זה תהליך אופייני במידה מסויימת בגיל הזה, הזהות מתפתחת וכדי להכיר את עצמו הוא חייב להרגיש את הגבולות.
האם הוא מנסה לראות אם תבואי לקראתו? הוא רוצה שתרצי אותו? (פתח בר')
מה את חושבת שיקרה אם כשהוא מתחיל להתחמם את תופסת אותו חזק, ברוגע ולא בכעס, אבל חזק וברור ומודיעה לו,
אין בבית שלנו התנהגות כזו, זה לא מתאים,
אם אתה מרגיש שאתה צריך להרגע אתה יכול ללכת לחדר.
אתה בשום אופן לא שובר דברים, אתה לא צועק, אתה מדבר בדרך ארץ וכבוד.
אתה ילד חכם וגדול ואם משהו מעצבן אותך אנחנו יכולים לדבר על זה ולנסות יחד להרגע.

אני מנסה לדמיין לאן זה יכול להתפתח,
קרה לי שעבדתי עם ילד במסגרת כיתתית והוא המשיך וניסה אותי,
העיף לי את הטלפון לפח והלאה...
הסתכלתי עליו מאוד ברוגע ואמרתי לו, אתה יודע שאם אתה רוצה לדבר אתה מוזמן.
אבל שפה כזו אני לא מבינה. אני לא אוכל להתייחס אליך כך.
אם אתה רוצה לדבר אתה יודע איך.

אני בכוון או שבכלל לא?

כל מה שכתבת, ויפה כתבת, זה איך להגיב בשעת מעשה.

אבל עדיין, למה הוא עושה את זה? מה מציק לו?
וזה קורה, בגלל הצורך שלו באהבה וכמפורט לעיל

 

[musicismylove]

אם העצות הנ"ל לא מוכיחות את עצמן,
כדאי מאוד להתייעץ עם דמות מוכרת מעולם הטיפול בילדים
(כמו הגב' הילדסהיימר מפ"ת, דמות עתירת ידע ונסיון עצום)
שווה.

מסכימה לחלוטין. תמיד כדאי מישהו שמכיר באופן אישי ויכול לתת כלים.

 

[musicismylove]

כל מה שכתבת, ויפה כתבת, זה איך להגיב בשעת מעשה.

אבל עדיין, למה הוא עושה את זה? מה מציק לו?
וזה קורה, בגלל הצורך שלו באהבה וכמפורט לעיל

זו שאלה ממש טובה ולא תמיד נכון לפתור כאלה שאלות.
לפעמים מתגלים דברים ולפעמים לא.
אני כרגע מניחה ותה בצד, במיוחד שאני לא מכירה את הילד.
אני רק חושבת שכרגע הוא וההורים שלו במצוקה והוא חייב עזרה התנהגותית.
הוא חייב ללמוד לשלוט בעצמו, לבקש עזרה, להרגיע את עצמו, לנסות להכיר בצורך שלו,
ואגב עם כל הכבוד לאנשי הטיפול והייעוץ (שגם אני בתחום) אין כמו מענה אמיתי שהורה נותן לילד שלו, כל עוד זה מענה נכון ומותאם.
לפעמים סביב הקשר דברים נפתרים.