שיר מה לך, צמרת

[שיבת ציון]

מה לך, צמרת

מי היא זו
המנופפת מגבהים
בטוחה בצדקתה
בסנוורה למרחוק

מי היא זו
אליה נוהים
מוכנים לרמוס
ולדהות, ולשחוק

ומה לך, צמרת
מלהראות את יופיך
מלהתגאות בגובהך
מלנצוץ מעליך?

ומה לך, צמרת
מלשכוח אייך,
הלצח תשגי
בהבלי דמיונותיך?

ואותם נוהרים
בטיפוסם עליך
שוכחים תנועה ורוח
ומי יזכור שלכת?

והלא ממך,
ממרום קומת עליך,
היש להתקדם עוד
או שמא רק ללכת?

וענפייך הדקים,
היחזיקו ערך?
או יטפסו בעליונות
ויקרסו מקל שבקלים?

והמונים בך מחזיקים
בסופה של דרך
מה תעני לתוהים,
ולדומעים, לשואלים?

ועת תבוא סופה
תצניח ראשך

יודעת את,
כי ישאר בסופה
טמון באדמה, שורשך.