אני בדיוק קוראת את הקטע הזה בבלוג של רן סגל. (הבלוג כבר לא מתעדכן, אבל יש בו תכנים מעניינים ששווה לקרוא.)
איך מתמודדים עם מתחרים נמוכי מחיר?
הדיון בקהילת המעצבים עוסק בזה שאנחנו צריכים ״לחנך את השוק״. להסביר וללמד אותו את הערך של עיצוב טוב – ״כמו שהם מבינים שם באירופה!״. אני בעד. אבל צריך להבין משהו: לחנך שוק זה משהו שלוקח המון המון זמן לעשות ונורא יקר לעשות אותו. למה? כי צריך להסביר שוב ושוב ושוב (מה שנקרא ״לשטוף את המוח״) של המוני אנשים לאורך זמן. תשאלו כל תאגיד ענק שרוצה להשיק מוצר חדש ועכשיו צריך לחנך את השוק לאכול בריא או לא להשתמש בשקיות בסופר. זה קשה, יקר ולוקח זמן.
מיכאל הנגר האמנותי באמת שיכול לנסות ולשכנע אותי בייתרונות של נגרות איכותית לשולחן האוכל שלי, ויכול להיות שיש טעם בטיעונים שלו, אבל כדי שאני אשנה את התפיסה (והתקציב שלי) מהיסוד, זה יהיה קשה מאד.
אז אני בעד שננסה לעשות את זה, אבל בואו נהיה ריאליים – זה לא תהליך שקורה ביום.
ובנתיים?
בינתיים אפילו שקופיקס מוכרים קפה להמונים ב-5 שקלים, התור בבראסרי לא נהיה קצר יותר.
יש מספיק אנשים שרוצים להשקיע בחווית קפה ואוכל איכותית ולא צריכים שיחנכו אותם כדי להבין למה לשלם 15 שקל על קפה.
אם אתם רוצים להיות הבראסרי של העיצוב, ולהגיש עיצוב איכותי ויקר וללקוחות שלכם – אני בעד. ואתם לא צריכים לשנוא את המתחרים הזולים שלכם, כי הם לא ממש מתחרים שלכם, גם אם אתם מוכרים את אותו המוצר.
אתם לא מדמיינים לקוח בבראסרי מתווכח עם המלצר ומסביר לו ש-200 מטר צפונה יש סניף של קופיקס שמוכרים בו קפה ב-5 שקלים נכון?
ולמה? כי זה ברור לכל מי שנכנס לבראסרי מה הוא עומד לקנות, וכמה זה עומד לעלות לו. אם אתם רוצים להיות הבראסרי של העיצוב, תתקשרו את זה ללקוחות שלכם: באיך שאתם נראים, באיך שהאתר שלכם נראה, באיך שהמשרד שלכם נראה, באיך שהצעות המחיר שלכם נראות – ואז לא יהיו בלבולים. מי שיגיע אליכם ידע בדיוק מה הוא מקבל וכמה זה עולה.
שימו לב אבל – אם אתם הייתם מגיעים לדרום העיר לדוכן פלאפל שבור ואז היו מבקשים מכם 59 ש״ח למנת פלאפל, הייתם מרימים גבה ושואלים איך זה יכול להיות שבדוכן ליד מוכרים מנה ב-13 ש״ח?
אם הלקוחות שלכם מבולבלים, יכול להיות שאתם לא מתקשרים נכון את מי אתם, מה אתם מוכרים וכמה זה עולה. או שאתם מתפשרים. בבראסרי לא מתפשרים.