כתבתי לא מזמן את הקטע הנ"ל. בעיקרון כל הזכויות שמורות, אבל שאלתך פשוט דגדגה לי והייתי חייבת.
מוקדש לך
.
יונה מחפשת מנוח/ כל הזכויות שמורות
"הפעם את חייבת לנוח". אומר העזר. "זה לא הולך להיות כמו פעם קודמת שבגלל שלא נחת בהתחלה, לא התאוששת גם בהמשך". יונה יושבת על כיסא בעיניים חצי עצומות ואומרת: "ברור. הפעם אני נחה".
והפעם הזו הגיעה מהר מתמיד. כבר בשבוע 38 נאלצה יונה לממש את ההבטחה שלה. לנוח.
בבית החולים אמרה לה האחות: "אנחנו ממליצים על מנוחה מושלמת של כחודש וחצי". ויונה עונה: "ברור. אנוח גם חודשיים".
החמות הגיעה לביקור והמליצה: "את חייבת לנוח. בואי אלינו מיד אחרי הברית. שקט אצלנו יחסית. חיים שלנו כבר בן 5. תשאירי את הילדים בבית עם מנחם, ותבואי לנוח". יונה שחשבה מלכתחילה על רעיון הפוך, לשלוח את הילדים לשוויגער ולהשאר בבית לנוח, כבר לא מעלה על דל שפתיה את האפשרות הנלוזה ואומרת לחמות: "ברור. חודשיים מעכשיו אני רק נחה".
יממה לאחר הברית היא מצאה את עצמה יושבת על ספת השוויגער במנוחה ומספרת סיפור לגיסה בן ה5. מהמטבח שומעת את החמות מהסה בטלפון את הילדים שהתקשרו לבקש את אמא: "אמא לא יכולה עכשיו. היא נחה. תנו לה שבוע והיא תחזור רעננה". איך שיונה שמעה את כמות הזמן הנדרש מילדיה להמתין בסבלנות, נשמט הספר מידיה, ופניה החווירו. החמות הגיעה במנוחה ואמרה בהאשמה: "ידעתי. אסור שהילדים יתקשרו. את חייבת מנוחה מושלמת. תביאי לי את הפלאפון שלך. אוציא לו את הסוללות ואחביא".
ב4 בלילה הידסה יחפה לסלון ונטלה חרש את הטלפון לידה. מהעבר השני נשמעה המולה. "אתם עדין לא ישנים"? שאלה את הבעל והתרפקה על הרעש. "לא. אסתי היתה צמאה ובכתה שהיא רוצה לשתות. בינתיים מיכל התעוררה מהבכי, ועכשיו גם יעל ואיתמר צמאים. כולם התעוררו ואנחנו מתקשים להירדם. אז כבר הלבשתי אותם לבוקר ועכשיו אני מכין את הסנדויצים בתיקים, כדי שאם נרדם כולנו ונקום מאוחר, נוכל רק ליטול ידיים ולרוץ החוצה. אבל בעצם מה אני מספר לך את זה? את צריכה לנוח. רגע, אני שומע קול בכי. אבל אף אחד מהילדים איננו בוכה".
-"אני רוצה הביתה". מיבבת יונה כאן אצל השויגער היא לבד ואין לה מנחם.
"אבל עוד לא נחת" אומר עכשיו מנחם.
-"אפילו" היא מגבירה את קול הבכי, וברגע האחרון בטרם השוויגער פותחת את דלת חדר השינה בבהלה היא מספיקה לומר: "תבוא עכשיו לקחת אותי".
והיא שבה הביתה ושוטפת לה כלים בכיף ומקפלת כביסה בניחותא, עד שהשכנה נכנסת.
"אני לא רוצה להפחיד אותך" היא אומרת. "אבל שמעתי שאם לא נחים אחרי הלידה זה עלול להתנקם".
"להתנקם, במה"? שואלת יונה בבהלה. והשכנה אומרת: "אני לא רוצה להפחיד אותך. את יכולה לדמיין לבד. אמרת פעם שיש לך דמיון מפותח, לא"? השכנה יוצאת כדי לא להפריע ליונה לדמיין ולראות בעיני רוחה את עצמה שוכבת במיטת בית החולים הלבנה, כשצינורות סובבים אותה. "לא" היא זעקה ונפלה על הכסא במטבח בדיוק כשהבעל הגיע.
"את לא נחה וזה מתנקם בך" הוא אומר. והיא עונה: "איפה אני? אני רואה לבן. אני בבית חולים"? והוא מזמין לה תור בקופת חולים.
הרופאה מחמירה מבט: "את לא נחה, נכון? את צריכה לישון מ9 בלילה עד 9 בבוקר". "ברור. עונה יונה. "אני ישנה מ9 בלילה וכל הבוקר. אני רק קמה ב12 ב3 וב6 כדי להאכיל את התינוק. וב7 כדי לארגן את הילדים בבוקר. חוץ מזה אני ישנה".
את מתחכמת" מציינת הרופאה ביבושת. "כשאני אומרת מנוחה אני מתכוונת למנוחה. לא עם חורים. את לא מסננת".
ויונה מקשיבה. מאז הלידה כבר למדה פרק ושניים בהלכות הסכמה. גם עכשיו לא התחכמה. הנהנה בראשה על כל מילה ויצאה מהחדר.
כשהגיעה הביתה קדמו אותה ארבעת המתוקים. מרוחים מכף רגל ועד ראש בשוקולד למריחה שהשאיר העזר בטעות על השיש. מקלחות בזק, ילדים במיטות עם קלטת, והעבודה המתישה הסתיימה. כעת החליטה להתרווח על הספה בניחותא ולשתות כוס שוקו, כשאז נשמעה דפיקה בדלת. הגיסה עומדת על המפתן. היא באה לעזור לה לנוח. נאנחת בשקט, ורצה למטבח כדי לחמם שוב את המים ולהכין לה כוס קפה. אחר מוציאה עוגה מהמקפיא ומגישה ל"עוזרת".
ביום יום הכל היה תקין. היתה לה מנוחה והשקט המבורך עשה לה את זה, אבל כשיצאה לגינה השקט הופר והמנוחה היתה ממנה והלאה. "את יוצאת לגינה"? שאלה השכנה בתמהון. "תראו מי כאן. תינוקת בת חודש, יולדת, ובגינה". קראה בקול רם. יונה החלה לאבד צבע, השכנות שמיהרו להתאסף סביבה מצאו מולן אישה חוורת למראה. היא החלה להתנצל: "יצאתי רק לכמה רגעים. בעלי בבית שוטף את הכלים, הילדים רצו לצאת ולא היה אף אחד שישמור עליהם.למען הרגיעה שלי הייתי חייבת לצאת".
השכנות לא קיבלו את ההתנצלות: "את לא יכולה לצאת מתי שבא לך. את יולדת. את צריכה לנוח. להשאר בבית. את חיוורת, הבגדים שלך מלאי פליטות, נראה שרזית בקילו מאז היותך בחודש תשיעי. את מתחילה לאבד ממשקלך. זה חוסר התחשבות בזולת לצאת כך רעננה החוצה כמו ציפור דרור משוחררת. חזרי לך הביתה, תנוחי, ותפסיקי להוציא לנו פה את העיניים".
למין אותו יום יונה יוצאת חרש לגינה הרחוקה. שם לא מכירים אותה ולא יודעים שילדה. שם היא מוצאת לעצמה סוף סוף מנוח מכל הסביבה שדואגת למנוחתה השלמה.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
