בשו''ע יו''ד ס' ר''מ כתוב תבוא מארה על מי שמפרנס אביו ואמו מן הצדקה.
מקילים בזה שאין ברירה והמצב דחוק.
הכי טוב שלא מפרישים לצדקה או למעשר מיד, אלא נותנים ואז מנכים ממעשרות. וזה לכתחילה.
ציטוט מסולף לחלוטין! ולא מקילים בזה אלא הוא לכתחילה שבלכתחילה!
הורים קודמים לכולם!
באותו סעיף שהבאת רשום שכופין את הבן לפרנס את האב גם מהמעשרות והצדקות שלו, מה שרשמת מתייחס לבן שיש לו כסף מיותר ובכל זאת מתקמצן ומממן את אביו מצדקה עליו אמרו תבא מארה. (ואגב זה הרמ"א ולא השו"ע).
היו פה כמה שהביא את הציטוט הזה, פשוט מזעזע, מקווה מאוד שאין ילדים כאלו שההורים משלמים את המשכנתא שלהם ושל עוד כמה ילדים ומתרוצצים בין גמח"ים אבל הילד לא תומך בו שקל ממעשרות כי הוא שמע בפרוג שזה לא בסדר....
והנה הסעיף המלא בשו"ע:
זה שמאכילו ומשקהו, משל אב ואם, אם יש לו. ואם אין לאב, ויש לבן – כופין אותו, וזן אביו כפי מה שהוא יכול. ואם אין לבן, אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל את אביו.
הגה: ויש אומרים דאינו חייב ליתן לו, רק מה שמחוייב ליתן לצדקה (כן כתב הבית יוסף, דנראה כן מדברי הרי"ף והרא"ש, וכן כתב הר"ן פרק קמא דקידושין). ומכל מקום אם ידו משגת – תבוא מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו (הגהות מרדכי דב"ב ובהגהות פרק קמא דבבא מציעא ובחידושי אגודה). ואם יש לו בנים רבים – מחשבים לפי ממון שלהם, ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים – מחויבים העשירים לבד (תשובת מיימוני הלכות ממרים בשם מוהר"ם והביאה הבית יוסף)
אבל חייב לכבדו בגופו, אף על פי שמתוך כך בטל ממלאכתו, ויצטרך לחזר על הפתחים. ודוקא דאית לבן מזונות לאיתזוני ההוא יומא. אבל אי לית ליה – לא מיחייב לבטל ממלאכתו ולחזור על הפתחים.
והנה עוד סעיף מכמה סימנים אחר כך סי' רנא ס"ג:
הנותן לבניו ובנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהם כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה; וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם -- הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים.
ואפילו אינו בנו ולא אביו אלא קרובו -- צריך להקדימו לכל אדם. ואחיו מאביו קודם לאחיו מאמו. ועניי ביתו קודמין עניי עירו. ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת (כ"מ בסמ"ג וסמ"ק וטור)
תנא דבי אליהו תחילת פכ"ז:
אם יש לו לאדם מזונות בתוך ביתו ומבקש לעשות מהם צדקה כדי שיתפרנסו אחרים משלו כיצד יעשה - בתחילה יפרנס את אביו ואמו ואם הותיר יפרנס את אחיו ואחיותיו ואם הותיר יפרנס בני משפחתו ואם הותיר יפרנס בני שכונתו ואם הותיר יפרנס בני מבוי שלו. מכאן ואילך ירבה צדקה עם שאר בני ישראל, לכך נאמר אח"כ: ועניים מרודים תביא בית.