שיתוף - לביקורת מה, אכפת לי?

[ריקי ג]

"מה אכפת לי!!", אמרה והביטה במבט מתריס.

אין לה מה להפסיד.

ומה כבר יעשו לה? יסלקו אותה מבית הספר? זו לא תהיה הפעם הראשונה וכנראה גם לא האחרונה....

"איזה כיף, יהיה לי יום חופש", חזרה פעם אחר פעם כשסנטרה זקוף. אך ברעד קל כמעט ולא מורגש בזווית פיה.

אמא אולי שוב תבכה, וזה החלק שהכי קשה לה להתרגל אליו.

ואבא...

הוא כבר מזמן נעלם. הלוואי שהיה יודע... הלוואי שהיה אכפת לו!

הפסיקה לחשוב עליו, דוחקת אותו בכוח כמה שיותר עמוק, נועלת מאחורי סוגר ובריח.

לחשוב גם עליו היה כואב מדי, לא היתה מסוגלת להתמודד עם זה.

היא הישירה מבט אל המורה, מחכה לנזיפה זועמת. יכלה לדמיין את המבט הכועס, העיניים המוצרות והשפתיים החשוקות.

לאחרונה מקבלת מבטים כאלה כמעט בכל יום. כמעט בכל שיעור...

וכבר לא אכפת לה!

היא הישירה מבט למורה, המורה שתקה, הביטה בה במבט יציב אך אמפטי.

כשעל שפתיה חיוך קל אמרה לה:

"את יכולה! אני מאמינה בך!"


ואני? מאמינה לה? שאלה את עצמה.

ופתאום היה אכפת לה!