דיון מהלכים בסיפור - מה עדיף?

[לוטם]

אני רוצה לכתוב סיפור, יחסית ארוך, ומתלבטת על המהלך שלו.
יש שתי אפשרויות [מבחינתי] :

1. הקורא מגלה פרטים על הדמויות ביחד עם הדמויות עצמן.
אם דמות מסוימת מגלה \ מתוודעת למידע כלשהו, גם הקורא מגלה את המידע הזה ביחד איתה, באותו זמן.

2. הקורא יודע משהו שהדמויות עצמן לא יודעות.
הוא קורא סצנה שרוב הדמויות בספר לא יודעות עליה, מגלה איזה מידע על דמות מסוימת, ששאר הדמויות לא יודעות - ובמהלך הספר הקורא יודע משהו, שהדמויות עדיין לא יודעות, ולא יודעות להתגונן \ להגיב \ כל דבר אחר...

השאלה שלי, מה עדיף, גם מבחינה ספרותית, וגם מבחינת הקורא. מה הוא יותר יעדיף לקרוא.

אשמח לכמה שיותר תגובות, גם מחברי הקהילה, מנומקות יועילו כמובן (:
וגם מאלו שלא - - אפשרות אחת
- אפשרות שניה.


תודה רבה!

 

[הודיה בן חיים]

אין דרך שבה את יכולה לשלב את שתי האפשרויות האלה?

 

[yael305]

חושבת שכדאי שיהיו בעיקר קטעים שייוודעו לקורא עם הדמיות, כי זה מעניין וגורם ליותר מתח וציפייה להמשך.
אבל אולי כדאי גם קטעים שידעו לפני הדמויות ואז מחכים לראות איך הדמויות יגיבו על זה.
ואולי כדאי גם קטעים שיודעים שאמור להיות פה איזה תגלית ורק אחרי הדמויות מגלים מה היא הייתה ואז הדמויות יעשו דברים לא הכי מובנים ויבינו בהמשך....
בקיצור, לשלב.

 

[לוטם]

אני לא מדברת על כל הסיפור, אלא על מידע מסוים, שהוא עיקרי בסיפור, ואני מתלבטת איך להנגיש דווקא אותו לקוראים.

 

[yael305]

אני לא מדברת על כל הסיפור, אלא על מידע מסוים, שהוא עיקרי בסיפור, ואני מתלבטת איך להנגיש דווקא אותו לקוראים.

נראה לי יותר אפשרות 1.
קצת באסה נראה לי לגלות לפני את המידע, כיף להיחשף אליו עם הדמויות. נראה לי שזה יגרום גם ליותר הזדהות עם הדמויות.

 

[יוסף יצחק פ.]

אני רואה את זה כך:

2. הקורא יודע משהו שהדמויות עצמן לא יודעות.
הוא קורא סצנה שרוב הדמויות בספר לא יודעות עליה, מגלה איזה מידע על דמות מסוימת, ששאר הדמויות לא יודעות - ובמהלך הספר הקורא יודע משהו, שהדמויות עדיין לא יודעות, ולא יודעות להתגונן \ להגיב \ כל דבר אחר..

מספר יודע כל (קלאסי).
את יכולה לתת לקורא מבט למחשבות, רגשות, תוכניות נוספות שרצות בראש של הגיבורים, דברים שהם לא אמרו בקול לשר הגיבורים.
יש מספר יודע כל ש'עובד' על הקורא: 'אמנם על הסיפור גרמתי לכם לחשוב שדמות א' היא כך, אבל האמת היא כך וכך...'.

1. הקורא מגלה פרטים על הדמויות ביחד עם הדמויות עצמן.
אם דמות מסוימת מגלה \ מתוודעת למידע כלשהו, גם הקורא מגלה את המידע הזה ביחד איתה, באותו זמן.

זה גם יכול להיות מספר יודע כל, אבל הוא לא זה ש'עובד' על הדמויות, הוא קצת כמו קורא. או כמו כתב שמספר את הדיווחים היבשים. מה יהיה? נגלה ביחד. זה קצת יותר מסקרן אותי, ולדעתי פחות נפוץ.

השאלה שלי, מה עדיף, גם מבחינה ספרותית, וגם מבחינת הקורא. מה הוא יותר יעדיף לקרוא.

אני הייתי בוחר באפשרות 1.

באפשרות 1 - הקורא סקרן. הוא מגלה את העלילה ויופתע מדברים שיקרו.
באפשרות 2 - הוא יודע מה יקרה - אבל הוא לא יודע באיזה שלב הדמויות ידעו את מה שהוא יודע.

 

[רבקי פרידמן]

שאלה ממש מעניינת!
אני חושבת שזה מאוד תלוי אם המידע יוסיף למתח ולעניין או יהרוס

אופציה אחת- הקורא יודע שאלמוני הטמין פצצה ברכב
גיבור הסיפור מתקרב לרכב כמעט נכנס ו...

יש כאן מתח גדול יותר מאשר אם נתאר שגיבור הסיפור מתקרב לרכב בלי לדעת שיש בתוכה פצצה

אופציה שנייה-
המידע שיחשף בעצם יגלה לנו מה קורה וזה יוריד מהמתח
הבחורה יוצאת לדייט היא במתח איך יהיה ואם זה האחד שלה.. הרבה יותר מסקרן אם לא נדע את ההמשך ואם ניהיה איתה בסקרנות הזו

בקיצור, זה תלוי עלילה, אני לא בטוחה שיש כאן תשובה אחת נכונה

 

[שירת הכוכבים]

שאלה ממש מעניינת!
אני חושבת שזה מאוד תלוי אם המידע יוסיף למתח ולעניין או יהרוס

אופציה אחת- הקורא יודע שאלמוני הטמין פצצה ברכב
גיבור הסיפור מתקרב לרכב כמעט נכנס ו...

יש כאן מתח גדול יותר מאשר אם נתאר שגיבור הסיפור מתקרב לרכב בלי לדעת שיש בתוכה פצצה

אופציה שנייה-
המידע שיחשף בעצם יגלה לנו מה קורה וזה יוריד מהמתח
הבחורה יוצאת לדייט היא במתח איך יהיה ואם זה האחד שלה.. הרבה יותר מסקרן אם לא נדע את ההמשך ואם ניהיה איתה בסקרנות הזו

בקיצור, זה תלוי עלילה, אני לא בטוחה שיש כאן תשובה אחת נכונה

זה ממש נכון.
יש עוד אופציה, האמת, שאני משתמשת בה לפעמים:
יש כמה זירות לסיפור. אז אם גיבור מזירה אחת לא מודע למשהו, יכול להיות שהאנשים בזירה השנייה מודעים לכך.
לדוגמא: יוסי בישיבה מרגיש שההורים שלו מסתירים ממנו משהו, כי השיחות האחרונות שלו איתם היו מאוד חשודות.
אמא שלו בבית מודעת לסיבה, כי היא יודעת שילד אחר חולה והם מסתירים את זה מכל הילדים האחרים.
אז יוסי, גיבור הסיפור, לא יודע. אבל גם אמא שלו היא גיבורת משנה באיזשהו מקום, והיא כן יודעת. אז גם הקורא מתוודע לזה.
הוא יודע שהאח חולה, ואולי גם מנחש שזו הסיבה לחשדות של יוסי, גם אם זה לא נאמר בפירוש.
לדעתי, זו דרך טובה בשביל ליידע את הקוראים במשהו, מבלי שהגיבור יידע עליו.

 

[yael305]

@רבקי פרידמן נטפרי מאקסס את התגובה שלך, אפשר צילומסך?

 

[לוטם]

@רבקי פרידמן נטפרי מאקסס את התגובה שלך, אפשר צילומסך?

אשמח.

 

[הודיה בן חיים]

@רבקי פרידמן נטפרי מאקסס את התגובה שלך, אפשר צילומסך?

 

[אוראל סולטן]

שאלה ממש מעניינת!
אני חושבת שזה מאוד תלוי אם המידע יוסיף למתח ולעניין או יהרוס

אופציה אחת- הקורא יודע שאלמוני הטמין פצצה ברכב
גיבור הסיפור מתקרב לרכב כמעט נכנס ו...

יש כאן מתח גדול יותר מאשר אם נתאר שגיבור הסיפור מתקרב לרכב בלי לדעת שיש בתוכה פצצה

אופציה שנייה-
המידע שיחשף בעצם יגלה לנו מה קורה וזה יוריד מהמתח
הבחורה יוצאת לדייט היא במתח איך יהיה ואם זה האחד שלה.. הרבה יותר מסקרן אם לא נדע את ההמשך ואם ניהיה איתה בסקרנות הזו

בקיצור, זה תלוי עלילה, אני לא בטוחה שיש כאן תשובה אחת נכונה

מדויק (כולל הדוגמאות.).

למרות שלגבי האופציה הראשונה - אפשר גם להפתיע את הקוראים בכך שהפצצה מתפוצצת ברגע שהגיבור נכנס - אך לענ"ד זה פחות יעניין מהאפשרות המקורית.

אפשר גם לשתול רמזים קטנים מעט לפני, לדוג': בספר "משפט שדה", של @יונה ספיר (שדרך אגב, בשבת קראתי אותו שוב) הספר נראה כספר רגיל כשבסוף הקוראים מגלים ביחד עם הגיבורים מי הרוצח, אך בקריאה שנייה הקוראים כבר מזהים "רמזים" שנשתלו בין המילים (לא יודע, אולי זה רק אני... ).

 

[פנינה שחורה]

גמאני אוהבת ככה וגם בספר שאני כותבת זה כך
הקוראים מגלים יחד עם אדמות מי אשם
שותלים רמזים מקדמים שבמבט לאחור הקורא מבין שהכל היה מונח לפניו

 

[ליליאן]

1

לפעמים (לרוב למען האמת) הציפיה של הקורא שהדמות תכלה
עלולה להחוות מעייפת ומתישה
אם אין קצב וחידוש בעלילה ויופי בכתיבה ובדרך של הדמות

 

[רבקהנ]

אם זה לאורך זמן, אותי כקוראת זה מתסכל מאוד. לדעת משהו שהגיבור לא יודע ולהתעצבן על ההחלטות הטפשיות שלו או לייחל שכבר ידע, זה ממש מוציא את הטעם מהקריאה.
לעומת זאת, כשאני צריכה לגלות יחד עם הגיבור מה פשר התעלומה והרמזים, אני קוראת הרבה יותר בעניין ובמתח ומנסה תוך כדי להפעיל את הראש ולתת פירושים משלי למתרחש. עבורי, זאת חוויה הרבה יותר מהנה.

אם כי אני חייבת להוסיף הסתייגות שלפעמים הספר רומז יותר מדי לדברים לא מובנים ויש קטעים שלמים שלא ניתן להבין את פשרם ואת הקשר שלהם לעלילה (בסגנון, הממושקף עקב אחרי החליפה השחורה). על קטעים כאלו הייתי מוותרת כי הם מפריעים לרצף הקריאה ואחר כך, גם לאחר סוף הספר כשאני חוזרת לקטעים האלו, קשה לי להבין למה התכוון הסופר, כי כשקראתי את זה קודם זה לא הסתדר לי.

 

[לוטם]

תודה לכולכם על התגובות המחכימות והמפורטות.