דיון מדיניות ההגירה | הרהורי פרידה

[הגשש]

ליל טו באב, רגע לפני סגירת השערים. פתח לנו שער בעת נעילת שער.

האמת. תכננתי מאמר מבריק לחגיגת העשור של הגשש בתחומי 'פרוג'. קווים ראשוניים כבר נטוו בתוך תאי מוחי, אמורים היו להישפך בימים אלה לקובץ חגיגי, שבוודאי הייתי פותח בתיקיית 'המסמכים שלי'.

לא זכיתי.

במשך השנים שאני כאן, מנהלים באו, מנהלים הלכו. כללים נוסחו שוב ושוב והוראות הונחתו מכל עבר. הבמה המכובדת הזאת ידעה ימים כאלה ותקופות אחרות.

ואני. עיתים הייתי נכנס יום יום, שעה שעה. קורא הרבה, מחכים המון. מגיב מעט, מלייק, או תוקף חזיתית בפוסטים מושחזים מלאי התלהמות, יוצרי התפלמסות.

ופעמים, הייתי יורד למחתרת הווירטואלית. נעלם ממסכי המכ"ם לתקופות ארוכות. מתכנס לי אל תוך עצמי, עושה יותר למען משפחתי או קהילתי. ממעט את עולם הפנאי האישי.

אינני יודע כמה מתוך באי הפורום כיום ידעו להגות את השם 'פרוג' לפני עשר שנים, המקום שהיה לי לבית בטוח בתוך גלי החיים הסוערים.

אך לא עוד.

בהחלטה אחת - שאחרי דיון בן תשעה עמודים ו-178 תגובות הבנתי - שיש בה מן ההיגיון, הכל נעצר עבורי. דממה.

לא עוד דיונים ארוכים אל תוך הלילה, לא עוד כתיבה תחרותית באתגר דו שבועי והשוואה נסתרת לכמות התודות של המתחרים ולא עוד כתיבת תגובות שיכולות להחכים את מפרסמי השירים, הפוסטים, המאמרים והסיפורים.

כן. אשאר כאן בסביבה. עשר שנים לא הולכות ברגל. לא אוכל לנטוש לגמרי את אי המבטחים שמציע לי המקום.

כך. למרות שאני יודע, כי מהיום לא אוכל עוד להציב את רגלי על החוף ולהטביע בו את חותמה/חותמי, אמשיך לשחות סביב. אוציא מדי פעם את ראשי מבין גלי החיים ואציץ פנימה אל החיים השלווים או הסוערים, שיתרחשו בוודאי באי הסופרים.

ואולי. בעוד אי אלו חודשים, אולי שנים. תתחלף ההנהגה באי, מדיניות ההגירה תהפוך למקלה יותר ושוב אוכל לבוא בשער עם עוד עמך בית ישראל, המשחרים לטרף הכתיבה.

נאמתם לי מאוד. סופרים, סופרות, אוהדי וחובבי הכתיבה היצירתית, הפיוטית והספרותית. הצליחו בכל כתיבתם וקחו לכם כצידה לדרך את המשפט האלמותי שהיה ניצב בחתימתי בשפה האנגלית:

אם אתה רוצה לכתוב, כתוב! אל תדבר.

 

[RACHELIZ]

 

[כנפיים]

סליחה על הקופי

 

[שני זאת אני :)]

אוף

 

[RACHELIZ]

סליחה על הקופי

כן... לפעמים גם לאנשי המילים נגמרות המילים.
במיוחד לא רציתי לכתוב 'למה?' ודומותיה,
כי מאמינה שזה אחרי שקלול הנתונים וזהו.
אולי אכתוב רק שחבל מאוד לנו.

 

[הגשש]

דמדומי טו באב, חמה נתלית בראשי האילנות.
נכנס לפורום, בודק בזהירות האם הרשאת הכתיבה שלי עדיין בתוקף, האם כבר הוקמו חומות ברלין סביב הגטו הספרותי החרדי הראשון.
יש!
אספיק עוד כמה מילים בטרם...
כל בני המשפחה והקהילה נאספים סביבי, מצפים למסר, למשפט מעודד בטרם...
מעבר לוילון אני שומע את מילותיו האחרונות של @גדי ישראלי במקום ללחוש אני שולח להם לינק.

בהחלטה של הרגע האחרון אני מעתיק עבורם את דבריו של הקולגה:

מכל מקום, אני את החלטות ההנהלה מכבד ויהיו אשר תהיינה. הכתיבה שלי נכון לעכשו תיעצר פה, עד שנמצא אפיק אחר. מכל מקום, אם תינתן הזדמנות לבעלי ותק שהוכחו ככותבים מתאימים, אשמח להמשיך ולהימנות ביניהם.
אז זהו. תודה עד כה, והרבה הצלחה בהמשך הדרך.
היו שלום משפחת פרוג

 

[תמיד בעליה]

כאלה ביצועים נתתם פה של פוסטי פרידה
אני חושבת שעוד רגע ההנהלה מודיעה שזה היה רק אתגר מתוחכם.
שאגב, הוציא ממכם את המיטב.

 

[ניהול האתר]

שבוע טוב,
כפי שכבר נכתב ההחלטה הזו לא התקבלה בהיסח הדעת ובוודאי שלא במטרת פגיעה או חפירה.

מאחר ואין לנו חפץ בהדרת משתמשים מכל סוג שהוא (אימת הבג"ץ נושבת בעורפינו...) משתמש שרואה את עצמו נפגע מהמהלך מוזמן ליצור עמי קשר בפרטי.