טוב, יש פרק 3.
מצפה לחוות דעתכם, גם הביקורתית.
---
פרק 3
הפעם, למוד ניסיון, מכאובים, מכשולים ונפיחות בקרקפת, לא רץ יהודא כאחוז תזזית ללשכה המפוארת.
ההפך. הוא ניגש אל דלתות הזכוכית הצרובות בצעד הססני מפואר שיכל להתחרות רק בגנרל טורקי הכורע בעצב בפעם השביעית מול אלנבי הגדול, כובש ירושלים. השגיח בשבע עיניים ששום מטרד לא צפוי אחר לא יקדם את פניו, הניח את כפות ידיו המזיעות על מצחו הכאוב, הושיט את ידו ודחף את הדלת.
אבל לא דחיפה של צעירים. הו לא. ממש ממש לא. דחיפה של מנכל''ים, דחיפה של אישי עסקים מהשורה הראשונה, של אישי עסקים הזוכים לשבת גם באוהלה של תורה ,וגם באוהלה של, ובכן, האוהל עם הגדולה והשניצלים הבשריים. דחיפה הראויה להתכבד. דחיפה שיש בה ממש. דחיפה ששור המועד בדרכו לסקילה יכל רק להתגאות בה.
עודו עובר בדלת, ולמרות ענוותנותו הידועה עברה במוחו המחשבה: ככה זה, יש אנשים שהקב''ה רוצה ביוקרם והם פשוט מצליחים להגיע למקומות הנכונים. אשריי שזכיתי.
אבריימ'ל גרוס קם לקראתו, הקיף את שולחנו המפואר (הזמנה מיוחדת מאותו פס יצור שבנה בעבר את שולחן הרנסאנס לקיסר נפוליאון יר"ה, ינוח על תולעיו בשלום) וחיבק אותו. 130 ק''ג של ידידות צרופה ואיתנה .
עדיין לא הספיק להתיישב, וכבר התנפל עליו אבריימ'ל, ידידו מנוער מאז ומקדם.
"יהודה! איך אני שמח לפגוש אותך! אם אתה כאן, משמע אתה רציני, אה?.." וחייך חיוך שמן במיוחד.
הוא המתין 3 שניות, וברגע שיהודה פתח את פיו כדי להגיב, המשיך בשצף קצף:
"בטח ראית בחוברת. יש לנו מתחמי נדל''ן שבתהליכי הפשרה מתקדמים מאוד! הם כמעט נוזליים מרוב ההפשרה. בטח ראית בחוברת. יש לנו מתחמי ענק בירושלים, צפי של 700 אחוז רווח, שלא לדבר על המתחמים בקריית סלונה תחתית, ליד עכו עילית. 745 אחוז רווח! אפילו גורן זאפט לא מכיר כאלו השקעות..
"אז על כמה חשבת להשקיע? מה ההתלבטות? איך שאני זוכר אותך זה בטח פוליסה זהב או פוליסה זהב... תקן אותי אם אני טועה, אל תתבייש. אנחנו הרי ידידים".
יהודא הנרגש מלמל: בוודאי, בוודאי. אני, רק זהב. רק אולי ככה לפני שאני חותם, יש לך ערבויות? בטחונות?
"בטחונות??" תמה גרוס ממרום כורסאתו (דגם קלאפטע, הזמנה מיוחדת מאיקאה צרפת. בעיצובו של סר תומס אלווה גביזון מפתח תקווה), "ראית את כל החומר, ראית כל החתימות האמיתיות של הרבונים הגדוילים שחתומים על מכתב ההמלצה לחברה הקודמת שלי- כן כן, הזאת שפשטה רגל שלא באשמתי- ראית את כל הנתונים הכי שקוף שאפשר!
"יותר מזה, אני בעצמי מנהל את ההשקעות. אני בעצמי עושה את כל הטלפונים. הנה , תיגע בשפופרת פה ליידי, היא עדיין חמה. קח, תרגיש, אל תתבייש. אנחנו חברים, יהודה.
האמת היא, שאם זה לא מספק אותך, וגם המילה שלי לא, מה כן יכול לספק אותך?....
אמר, ונעץ עיניים פגועות במקצת בזליבנסקי הקטן המתכווץ מולו על הכסא וממולל בחוסר נוחות פיסה זעירה של נייר לקינוח שנותרה בידיו מהטראומה שעבר יותר מוקדם.
הזליבנסקי השתתק לדקה ומחצה, ואמר בקול צנוף. אולי בכל זאת?.. נייר כלשהו?.. משהו. אני צריך להראות לאשה, שתשמח גם היא בישועה ובתשואה הגדולה.
"נייר? נייר בוודאי תקבל! כולל חתימה של עו''ד שמלווה את הפרוייקט כולו! למען האמת, ממש במקרה, יש לי כאן במגירה את החותמת של העו''ד. ממש משמיים. רק תחתום ותתחיל לספור את הימים לשפע הגדול שירד מן השמיים, היישר לחשבונך. בבחינת המן שירד לצדיקים על האוהל, בדיוק כמו שר' שמעלקא אמר בשיעור הדף היומי אתמול. "לפני שבועיים!!!" נזף בו יהודה עמוק עמוק במחשבתו, ולא הוציא הגה מפיו, כמובן.
יהודה עדיין התלבט. הרי בכל זאת, הוא לא כל כך רגיל לשחק במגרש של הגדולים. אצלם כל יום- מטמון. כל יומיים- משקיעים בכפליים. וכל יום שלישי- קוצרים מלוא חופניים. הוא לעומתם, חדש על המגרש. עדיין מרגיש שבסך הכל הוא אברך פשוט (ממש לא פשוט! שמע באוזני רוחו את זוגתו הצדקת, שעה שניחמה אותו אחרי עוד מבחן בינוני ועקיצה מרומזת מראש הכולל). הוא עדיין מתקשה להוציא סכומי עתק.
עודו מתלבט והמזכירה הציצה פנימה ביראה גדולה ושאלה בשפל רוח:
יקח לכם עוד הרבה זמן? פשוט גם געציל וגם זעקיל שהגיעו מהמודעה בשטיבלאך מחכים כאן בחוץ. הם רק רוצים להכניס את הצ'קים הקטנים שלהם אליכם. בלי שום דבר שאלות. זעקיל מוסר שהצ'יק יהיה בסדר. הוא אומר שצ'ק של מאה חמישים אלף שלו אף פעם לא חזר.
כיוון ששמע יהודה כך, תיכף נתעורר כמקיץ מחלום עוועים, ואמר לעצמו: "וכי לחינם הגעת עד כה?! וכי זעקיל את געציל הלא יוצלחים הולכים להיכנס בהשקעה וידחקו את רגליך החוצה??
"היו לא תהיה!" הכריז בקולו, וידיו טופחות על השולחן ומקפיצות קמעה את צרור העטים המוזהבים (איטליה. שנהב פילים.) ומאפרת הכסף (דובאי. שי אישי משייח' ראשיד אל סעיד מכתום) שניצבו בדממה על השולחן. אני חותם! משלם! עכשיו! ובליבו לגלג. מי הם צמד המשקיעים המתחילים שרוצים לדחוק אותו?? הוא עוד ילמד אותם את הבית ספר של החיים. הוא עוד יתן להם כזה ''קורס'', שהם יזכרו לכל שארית חייהם הגעצילי'ת מי זה ומה זה יהודה זליבנסקי.
הוא נטל את העט המוזהבת מידידו הטוב, רפרף בחצי מבט על ערימת הדפים הענקית שתחב לו אבריימל, גיחך קצת (הבנקים האלו שיהיו בריאים. כל כך הרבה ניירת מיותרת.. כל אפצ'י קטן צריך חתימה והעתקים בשלושה העתקים. הם צריכים ללמוד מאיתנו איך עושים עסקים. תיק תק סוגרים עניינים, ועדיין נשאר זמן לחטוף את השקיעה ולהתפלל מנחה), עבר בחופזה על הסכומים, וחתם בחדווה רבה את שמו באותיות נאות בראש ובתחתית של כל עמוד.
כשסיים, הושיט את ידו המיוזעת להפליא לכיס חליפתו, וניסה לדוג את פנקס הצ'קים הממורט שלו. בעוד אצבעותיו מרפרפות במהירות על ערימת המסמכים שעבר עליהם תאריך התפוגה האחרון. (כבר לפני שנתיים! הזכירה לו הצדקת אך לפני חודשיים). קול פנימי לגלג עליו: אח יהודה, גם כן מיליונר, שוב שכחת בבית את פנקס הצ'קים ואת התעודת זהות של הציונים (מהדורת תשכ"ה, כריכת פלסטיק כחולה קמוטה)?
הוא השתיק בזעף את הקול המלגלג, הוציא בביטחון עצמי את פנקס הצ'קים שצץ ברגע האחרון במקום הכי בלתי צפוי- בכיס הקדמי המכובד של החליפה, וחתם בנמרצות על הצ'קים לפי ההוראות של אבריימל גרוס (לא, אל תכתוב למוטב בלבד, אין צורך. אהההה אתה שואל למה הבנקים ממליצים לא לתת צ'קים שלא למוטב בלבד. אני יגלה לך למה. זה סתם המצאה של המדינה, של מס הכנסה ושל המג"ב ואולי גם של לה"ב 123. הם רוצים לקחת לנו את הגרושים שהקב''ה שולח לנו. אל תתרגש. תאמין לי. יהיה בסדר. אני תמיד נותן את הצ'קים שלי למשקיעים בלי למוטב בלבד), ומסר אותם למלך המשקיעים אגב לחיצת יד שמחה ובטוחה מתמיד, תוך שהוא מתאמץ להסתיר את אושרו בעושרו המתוכנן.
מאמר| חוו"ד
הנושאים החמים
