שיר מֵיכְלָא דִמְהֵימָנוּתָא

[אוריצפת]

מֵיכְלָא דִמְהֵימָנוּתָא
מוצאי חג הפסח

הוֹ, אַתֶּם!
הַמְּמַהֲרִים לַלֶּחֶם, פִּתָּה, אֶשְׁתָּנוּר;
הַמְפוֹרְרִים לַחְמָנִיּוֹת בָּרוּחַ
בְּרָעָב גּוֹבֵר, עַד מְאֻחָר;
הַמִּתְגּוֹדְדִים עַל פִּי תַּנּוּר;
הַשָּׁבִים אֶל פֵּרוּרֵי חָמֵץ תָּפוּחַ
כְּאִלּוּ אֵין מָחָר.

וַאֲנִי
דַּוְקָא מַצָּה שָׁמַרְתִּי לִי;
כְּזַיִת שַׁבְרִירִי
לְיוֹם כֵּהֶה וְסַגְרִירִי
בּוֹ אֶהְיֶה נָפוּל בִּשְׁחוֹר בַּזֶּלֶת
בֵּין סַלְעֵי יֵאוּשׁ.
אוֹ-אָז, מַצַּת הָאֱמוּנָה שֶּׁלִּי
תָּרִים לִי רֹאשׁ
וְתִשָּׂאֵנִי אֶל גְּבַהּ הַתּוֹחֶלֶת,
תָּבִיא אוֹתִי אֶל הַתִּקָוה
בְּהִלּוּלִים, תִּירוֹשׁ.

אָכֵן,
כְּזַיִת מַצָּה שָׁמַרְתִּי לִי,
לֹא מָרוֹר;
מִמֶּנּוּ? תִּלֵּי-תִּלִּים
לִי בַּצְּרוֹר.