מִתְלַוֶּה בנקבה מְהָוֶה בנקבה

[אלחנן אריאל]

שלום רב!

כיצד נכון לומר מִתְלַוֶּה בנקבה.
האם מִתְלַוָּה?
והאם יש צורה מתלוות (או מתלווית)?

כיוצא בדבר הנני שואל,
כיצד נכון לומר מְהָוֶה בנקבה.
האם מְהָוָה?
והאם יש צורה מהוות (או מהווית)?


תודה רבה!

 

[אפכא מסתברא]

בעקרון - להווה יחידה שתי צורות נכונות: משקל 'שומרת' ומשקל 'שומְרָה' (בבנין קל), 'מְשמרת' ו'מְשמרה' (פיעל),'משומרת' ו'משומרה' (בניין פועל, כמובן בלי הוא"ו במנוקד), 'מתגדלת' ו'מתגדְּלה', 'מַפקדת' ו'מפקידה', 'מֻפקדת' ו'מֻפקדה', ובגזרת נחי ל"ה בשינויים בהתאם:
מִתְלַוָּה כנגד מתגדלה
מִתְלַוֵּית כנד מתגדלת.

מְהַוֶּה בזכר, מְהַוָּה בנקבה, ולא כפי שניקדת.

 

[אלחנן אריאל]

חן חן!

מְהַוֶּה בזכר, מְהַוָּה בנקבה, ולא כפי שניקדת.

את זה העתקתי ממילוג () מבלי משים, יישר כח!


נשאר לי דבר אחד לא ברור, האם נכון לומר מהווית?

ושאלה נוספת, 'מִתְלַוֵּית' - האם בכתיב חסר ניקוד יש לכתוב 'מתלווית' כך?

 

[אפכא מסתברא]

נכון לומר מהווית, ובלשון חכמים צורה זו רווחת, אבל המקובל והמצוי הוא 'מהווה'. אגב, יש לי רתיעה משימוש בשורש זה (היה/הוה) בבניין פיעל חוץ מאשר כלפי הקב"ה, שהוא מהווה הכל. למעשה, על פי רוב (אם לא כל) מתכוונים לומר 'משמש' ולא 'מהווה' (חוץ מאשר כלפי הקב"ה, כאמור). כמו כן, כאשר כותבים פועל זה בזמן עתיד מסתבכים בכתיבת שם הוויה.
על פי כללי האקדמיה צריך לכתוב בלי ניקוד 'מתלווית'.

 

[אלחנן אריאל]

1. תודה רבה! יישר כחך!

2. לא נראה לי שרתיעתך תהיה אף ממשפט כזה.

הודאה של תשלומי התביעה אינה מהווית הודאה לגבי דין מודה במקצת

או ממשפט זה

הריעותא המתהווה מההודאה במקצת, היא סיבת חיוב השבועה

3. אם נכתוב הפועל בזמן עתיד בכפילות הוא"ו, לא נפגש בכתיבת שם הוויה. (ואפילו בלא כתיבת הוא"ו יש לי להסתפק אם יש איסור בדבר או אפי' הרחקה וכדו', אך אין כאן המקום לדון בזה).

 

[אפכא מסתברא]

אכן, אם הכוונה 'יוצרת' כי אז נכון להשתמש בשורש 'הוה'. אגב, מדוע אתה משתמש בצורה 'מהווית' בא' וב'מתהווה' בב'? דרושה אחידות בחומר - אם 'מהווית' כי אז 'מתהווית', ואם 'מתהווה' כי אז 'מהווה'.
לגבי שם הוויה - הכל נכון וידוע, ואעפי"כ... זה מעורר לי 'צלצולים' במוח [כאשר תכתוב בשתי וא"וין, הרי שבכתיב חסר הניקוד עלול להיווצר מצב שמישהו (חילוני למשל) בלי משים יקרא את זה בשם הוויה.]

 

[אלחנן אריאל]

אגב, מדוע אתה משתמש בצורה 'מהווית' בא' וב'מתהווה' בב'? דרושה אחידות בחומר - אם 'מהווית' כי אז 'מתהווית', ואם 'מתהווה' כי אז 'מהווה'.
לגבי שם הוויה - הכל נכון וידוע, ואעפי"כ... זה מעורר לי 'צלצולים' במוח [כאשר תכתוב בשתי וא"וין, הרי שבכתיב חסר הניקוד עלול להיווצר מצב שמישהו (חילוני למשל) בלי משים יקרא את זה בשם הוויה.]

תודה רבה!

 

[אברהם]

כתבתי אתמול אך משום מה זה לא נרשם בפורום:
לענ"ד 2 הצורות נכונות אך בשרשים המסתיימים בה"א - (ל.ו.ה. וכד') בלשון ימינו (הדומה ללשון המקרא) השימוש הוא בצורה מתלוה ובלשון חכמים השימוש הוא בצורה מתלוית
ובשרשים המסתיימים בעיצורים (ש.מ.ר וכד') בלשון ימינו השימוש הוא בצורה "משתמרת", והצורה "משתמרה" וכו' מתאימה לתקופות קדומות יותר - לא יודע אם זה בלשון חז"ל, או ימי הביניים או אחר

 

[אפכא מסתברא]

כתבתי אתמול אך משום מה זה לא נרשם בפורום:
לענ"ד 2 הצורות נכונות אך בשרשים המסתיימים בה"א - (ל.ו.ה. וכד') בלשון ימינו (הדומה ללשון המקרא) השימוש הוא בצורה מתלוה ובלשון חכמים השימוש הוא בצורה מתלוית
ובשרשים המסתיימים בעיצורים (ש.מ.ר וכד') בלשון ימינו השימוש הוא בצורה "משתמרת", והצורה "משתמרה" וכו' מתאימה לתקופות קדומות יותר - לא יודע אם זה בלשון חז"ל, או ימי הביניים או אחר

אכן. ואמנם ציינתי זאת אגב אורחא באחת מהודעותי, שהמקובל והמצוי הוא 'מהווה'.
אגב, כידוע בן גוריון, שהיה אחד הלוחמים התקיפים למען השרשת השפה העברית כשפה מדוברת, התרחק (והרחיק) ככל האפשר מלשון חז"ל ומלשון הספרות התורנית וצידד בלשון המקרא, וכל זאת מתוך מניעים אידיאולוגיים שלו ואכמ"ל.

 

[אברהם]

אכן. ואמנם ציינתי זאת אגב אורחא באחת מהודעותי, שהמקובל והמצוי הוא 'מהווה'.
אגב, כידוע בן גוריון, שהיה אחד הלוחמים התקיפים למען השרשת השפה העברית כשפה מדוברת, התרחק (והרחיק) ככל האפשר מלשון חז"ל ומלשון הספרות התורנית וצידד בלשון המקרא, וכל זאת מתוך מניעים אידיאולוגיים שלו ואכמ"ל.

לא בא ללמד זכות על בן גוריון שהיה רשע גדול
אך זה ממש לא קשור לבן-גוריון
זה הרבה לפניו, ויכול להיות שבשורש יש בזה מניעים אידיאולוגיים שאליהם את מתכוונת אך יש בזה גם אידיאולגיה של חזרה לעברית המקורית, מלפני השפעת הגלויות והשפעות של שפות אחרות כמו ארמית, יוונית, רומאית וכו'.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

נכון לומר מהווית, ובלשון חכמים צורה זו רווחת, אבל המקובל והמצוי הוא 'מהווה'.

גם אברהם כתב שבלשון חכמים צורה זו רווחת. אפשר בבקשה לראות דוגמאות?

 

[אפכא מסתברא]

'משתנית' אתה מוצא ברש"י יבמות קכא. : "צומתין צורת הפנים ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות: היכא דאיכא מכה. מקום המכה מרזו מכבידין הכאב ונופח: מיתפח תפח. לאחר שמעלין אותו ליבשה ומשתנית צורתו", בתוספות כמה וכמה פעמים, לדוג' ב"ק סה: "מקרא אחרינא דכתיב אשר גזל כעין שגזל יחזיר ועוד קשה דרב חסדא קאמר דשינוי אין קונה דדריש אשר גזל מ''מ ובהגוזל קמא (צד קאמר רבי יוחנן דבר תורה גזילה המשתנית חוזרת בעיניה", בתוס' יו"ט כמה פעמים, כגון במעשרות פ"ג מ"ד: "שמתלכלת ומשתנית בצורתם".
(אכן מצאתי גם 'משתנה' - ברש"י (יבמות כג.): "צורך היה לו להזכיר שאם זה היה אוהב את זו ושונא את זו אין הבכורה משתנה בכך" וכן בירושלמי שקלים ו ה"א: "מעשה בכהן אחד בעל מום שהיה עומד ומפצל עצים בלשכת דיר העצים וראה את הרצפה שהיא משתנה מחברותיה" ובתוספות כתובות נ: "כיון שדעת האדם משתנה" ויש עוד כמה פעמים.)
אין לי פנאי לחפש עוד שרשי ל"ה המופיעים בלשון נקבה בזמן הווה במשנה ובבבלי ובירושלמי.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

אהה, אז החז"ל המדובר זה רש"י ותוספות. אבל מתנאים ואמוראים אני מבין שאין דוגמאות?..
(אגב, התוס' שהבאת שמצטטים את ר' יוחנן - קאמר רבי יוחנן דבר תורה גזילה המשתנית חוזרת בעיניה - בגמ' עצמה כתוב "גזילה הנשתנית". מעניין, גלגול של מילה.)

 

[חזרתי]

במדבר רבה פרשה ב, טז:

מַהוּ וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם, אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם לֹא עַמִּי, שֶׁתְּבַקְּשׁוּ לְהַפְרִישׁ מִמֶּנִּי, אֲנִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם, אֵין דַּעְתִּי מִשְׁתַּוֵּית עִמָּכֶם, אֶלָּא בְּעַל כָּרְחֲכֶם תִּהְיוּ עַמִּי.