הנושאים החמים
הנושאים החמים
"הדוד ר' יענקב משה מכובד בברכה אחריתא", הכריז בחור סמוק לחיים לתוך מקרופון צרוד בנסיון להתגבר על ניגון ד' בבות מחופה חסידית סמוכה ועל תיפופי סבתות מרוקאיות בחגיגת חינה בקומה שניה, לשווא.
חריקת רמקול, הוחלפו הכבלים. "הדוד ר' יענקב משה מכובד בברכה אחריתא", צווח העלם וכמעט ובלע את המיקרופון, זה לא הכבל הנכון.
"תחברו כל מה שמתחבר" פקד על מספר דרדקים, תוך מזיגת כוס מים לאיש הסאונד שנקשר בסבך הכבלים ואינו יכול להניע איבר.
אוו...חד..חד... שני נקישות, עכשיו שומעים.
"הדוד ר' יענקב משה מכובד בברכה אחריתא" זעקו כל הרמקולים מכל החופות והאולמות.
שבעה יענקב משה עלו לבימת החופה ואחזו בסידור הברכות, מסדר הקידושין בעל התושייה דרש מהם תעודות זהות כולל ספח פתוח.
החתונה התקיימה בקומה רביעית, אבל אל דאגה אמרו המחתנים, יש מעלית.
הזמנתי את המעלית, ליתר בטחון לחצתי פעמיים, הדלתות נפתחו ומולי עומדים ובוהים בי עשרה פרצופים חולמניים. לאן אתם? יורדים, מלמלו. הדלתות נסגרו באוושה ושלחתי אותם אלי מטה.
המעלית השניה השמיעה קולות מוזרים, החלטתי לחוס על חיי הצעירים והתפשרתי על המדרגות.
בקומה ראשונה התפללו תפילת מעריב, הצטרפתי אליהם. את תפילת שמונה עשרה לחשתי מבלי משים לפי קצב הבסים מהאולם הצמוד.
ב'עלינו לשבח' שמתי לב שאני לבן העור היחיד בחתונה אז החלטתי לעלות קומה נוספת למנה ראשונה.
בקומה השניה, עם כניסתי, פרצוף מוכר צוהל לקראתי "שכויח שכויח" לא הייתם צריכים לטרוח, באמת, בכל זאת עברו שנים.
אין לי מושג מי האיש, כנראה מישיבה קטנה או משהו, אבל כל נסיון להעמידו על טעותו בשאון התזמורת המורחבת, היה נשמע לו כאיחול לבבי, "אומיין אומיין" ,שיהיה.
לקחתי דג סלמון ברוטב חריף עם ברוקולי שום, ויצאתי למבואה. על המדרגות פתחתי לי בופה פתיחה קליל, חיש קט ולא נודעו כי באו אל קרבי.
בעזרתו של קבצן מרשרש עליתי לקומה שלישית. שם יש אוכל טוב, הוא מסביר לי.
קרפצ'יו עגל על מצע של סלט בייבי וברוסקטות מתובלות. מרק כרובית וארטישוק עם שוקולד מריר. לא מתאים לי כל הפצ'קריי הזה, לא באתי לאכול עגל חי ולא את העשבים שהשאיר בעזבונו.
בקומה רביעית סחבו אותי כמה בחורים נלהבים להוציא את החתן מה'חדר יחוד'. מצאנו את עצמנו עומדים מול עשרה דלתות, מנסים לשחזר לאן דחפו את החתן דנן.
בחרנו דלת להתפרע עליה, לאחר דקה נפתח חרך צר פרצוף ברסלבר חינני מציץ "הרגע סיימנו חופה, נשמות של אבא" .
בסוף חיכינו לשליפתם של שאר החתנים עד שהסיכויים הפכו לסבירים ואז הכינו שנית והעברנו את החתן למעגלי הזיעה.
לאחר שהנחתי את רעבוני על כרעי התרנגולת ישבו המסובין לברכת המזון ושבע ברכות, מזווית עיני ראיתי את סמוק הלחיים מושך כבל למקרופון מהאנטנות של פיקוד העורף.
מבחינתי קיימתי את מצוות 'שמח תשמח' כהלכתה, מדושן פניתי ללכת לביתי.
"ישנה הודעה קולית חדשה": -שלמה איפה אתה? הייתי ממליצה לך ללכת לישון היום מוקדם יש חתונה מחר.
חריקת רמקול, הוחלפו הכבלים. "הדוד ר' יענקב משה מכובד בברכה אחריתא", צווח העלם וכמעט ובלע את המיקרופון, זה לא הכבל הנכון.
"תחברו כל מה שמתחבר" פקד על מספר דרדקים, תוך מזיגת כוס מים לאיש הסאונד שנקשר בסבך הכבלים ואינו יכול להניע איבר.
אוו...חד..חד... שני נקישות, עכשיו שומעים.
"הדוד ר' יענקב משה מכובד בברכה אחריתא" זעקו כל הרמקולים מכל החופות והאולמות.
שבעה יענקב משה עלו לבימת החופה ואחזו בסידור הברכות, מסדר הקידושין בעל התושייה דרש מהם תעודות זהות כולל ספח פתוח.
החתונה התקיימה בקומה רביעית, אבל אל דאגה אמרו המחתנים, יש מעלית.
הזמנתי את המעלית, ליתר בטחון לחצתי פעמיים, הדלתות נפתחו ומולי עומדים ובוהים בי עשרה פרצופים חולמניים. לאן אתם? יורדים, מלמלו. הדלתות נסגרו באוושה ושלחתי אותם אלי מטה.
המעלית השניה השמיעה קולות מוזרים, החלטתי לחוס על חיי הצעירים והתפשרתי על המדרגות.
בקומה ראשונה התפללו תפילת מעריב, הצטרפתי אליהם. את תפילת שמונה עשרה לחשתי מבלי משים לפי קצב הבסים מהאולם הצמוד.
ב'עלינו לשבח' שמתי לב שאני לבן העור היחיד בחתונה אז החלטתי לעלות קומה נוספת למנה ראשונה.
בקומה השניה, עם כניסתי, פרצוף מוכר צוהל לקראתי "שכויח שכויח" לא הייתם צריכים לטרוח, באמת, בכל זאת עברו שנים.
אין לי מושג מי האיש, כנראה מישיבה קטנה או משהו, אבל כל נסיון להעמידו על טעותו בשאון התזמורת המורחבת, היה נשמע לו כאיחול לבבי, "אומיין אומיין" ,שיהיה.
לקחתי דג סלמון ברוטב חריף עם ברוקולי שום, ויצאתי למבואה. על המדרגות פתחתי לי בופה פתיחה קליל, חיש קט ולא נודעו כי באו אל קרבי.
בעזרתו של קבצן מרשרש עליתי לקומה שלישית. שם יש אוכל טוב, הוא מסביר לי.
קרפצ'יו עגל על מצע של סלט בייבי וברוסקטות מתובלות. מרק כרובית וארטישוק עם שוקולד מריר. לא מתאים לי כל הפצ'קריי הזה, לא באתי לאכול עגל חי ולא את העשבים שהשאיר בעזבונו.
בקומה רביעית סחבו אותי כמה בחורים נלהבים להוציא את החתן מה'חדר יחוד'. מצאנו את עצמנו עומדים מול עשרה דלתות, מנסים לשחזר לאן דחפו את החתן דנן.
בחרנו דלת להתפרע עליה, לאחר דקה נפתח חרך צר פרצוף ברסלבר חינני מציץ "הרגע סיימנו חופה, נשמות של אבא" .
בסוף חיכינו לשליפתם של שאר החתנים עד שהסיכויים הפכו לסבירים ואז הכינו שנית והעברנו את החתן למעגלי הזיעה.
לאחר שהנחתי את רעבוני על כרעי התרנגולת ישבו המסובין לברכת המזון ושבע ברכות, מזווית עיני ראיתי את סמוק הלחיים מושך כבל למקרופון מהאנטנות של פיקוד העורף.
מבחינתי קיימתי את מצוות 'שמח תשמח' כהלכתה, מדושן פניתי ללכת לביתי.
"ישנה הודעה קולית חדשה": -שלמה איפה אתה? הייתי ממליצה לך ללכת לישון היום מוקדם יש חתונה מחר.
נערך לאחרונה ב:
