שיתוף - לביקורת לרוץ

[ציורי לשון]

היו שאמרו שהם יפים
היו שהביטו בם, עייפים
טענו שהם דווקא תקיפים

היו שאמרו שהם קשים
מיעוטם חלקו, הקשישים
טענו שהם...מחודשים

היו שהודיעו; משעממים
כנגדם פערו פה, המומים
מרתקים הם, היו מהמהמים

היו שזרקו; מגניבים
והיו אלה שסקלום באבנים
סברו שהם לא משחק שובבים

היו שהכריזו; הם תותים
ואלה שֶׁמחו, הפאתטים
'הם לא עד כדי פנטזתים!'

והיו אלה שנאנחו עמוקות
שתקו, רק חשו דקירות
הם קצרים, הם קצרים, הם דקות;

ואף לא אחד קם והתנגד
ולא היה אחד שלא צידד
מלבד זקן אחד בודד:
לא ילדים; הם קצרצרים, הם שניות.


מיהם, אבא? על מי מדברים?
על החיים, בן.
אבא, אז למה, אם הם כל כך קצרים, אנחנו לא רצים כל היום וממהרים, כמו... כמו שאתה אומר לפעמים שהזמן קצר וצריך לרוץ לחיידר?!
אתה שואל שאלה טובה מדי, בן. טובה מדי.

ואף פעם לא ידעתי שיש לי חור חמור כל כך בהשכלה, ואף פעם לא חשבתי שאני עד כדי כך קשה הבנה – ובכל זאת אני מוצא את עצמי היום עומד על אותה משבצת של אתמול ושל מחר.
והם רצים. ודוהרים. ולא נגמר להם הכח. ואני מדדה אחריהם בצליעה; חכו לי, חיים, אני כבר בא!

הקריאה כל כך רחוקה מהם, שהם לא מצליחים לשמוע. והם ממשיכים לרוץ. ואני...מנסה להדביק קצב;
להדביק...מה? אנחנו יכולים להדביק את עצמינו, אבא, יש דבק כזה? אנחנו יכולים בכלל להיות קישוט ביצירה?
איך עושים את זה, אבא?
לשאלות טובות מדי, בן, אין תשובות. יש מעשים. בוא, ילד, נתחיל לרוץ?