הנושאים החמים
הנושאים החמים
לא יודע בדיוק למה, אבל הערב שמעתי את קריאת המגילה במניין הגדול קטן.
למה קטן? כי הוא כלל רק 15 גברים ו 7 ילדים, וגדול כי מעברו השני של המחיצה הצטופפו כמאה וחמישים נשים.
בהתאם, הייתה הקריאה יותר נינוחה ומוטעמת, מאשר קריאות עזרת הגברים הרגילה.
כירושלמי במקור שעוד לא התרגל לרעיון שקריאת המגילה באה על בטן מקרקרת וריקה, ובתוספת קצב הקריאה המתון, לא הייתי מרוכז לחלוטין. מחשבתי נדדה בין פוטין לזלנסקי, עברה למבצע וויסקי של ברדק, חזרה להפגזות דנייפרו וחרסון ונעצרה רק כשהיא עברה לבנט ותיווכי הדמיון ספק שיגעון.
לפתע חשתי את מצחי מתקמט, כעבור שניה הבנתי את הסיבה, התנוצצה בי קושיה:
אסתר המלכה אמרה לאחשוורוש "ואילו לעבדים ושפחות נמכרנו החרשתי, כי אין הצר שווה בנזק במלך",
לא הצלחתי להבין את ההיגיון, וכי על הפיכת כל בני ובנות עמה לעבדים ושפחות לא שווה להרעיש את העולם?!
אני הרי זוכר כמה טרטורים ושתדלנות עשו בשביל פולארד ורובשקין שרק ישבו בבית הסוהר, ניתן רק לשער כמה גרוע היה מצבם של עבדים בימים ההם. האם זה לא משהו ששווה לנצל למענו את האחות לנו בבית המלך? האם זה לא משהו שזועק "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"?.
תירצתי לעצמי, שאחשוורוש כפי שאנחנו רואים מכל המסיבות שהוא ערך, היה כולו שקוע ומשופע בתאוות. כמלך של שבע ועשרים ומאה מדינה, הוא חי בתחושה שהכל שלו ובשבילו. אשתו שמשה ככלי שעשוע בידו, כשהיא עצבנה אותו הוא חיסל אותה וקיבץ לעצמו בתולות מכל המדינות. אסתר ידעה שאין כל סיכוי שמצוקה גשמית כל שהיא ולו תהיה זאת החמורה וקשה ביותר, תוכל להניע איזה נים בליבו של אחשוורוש. הוא שכל התענוגות סבבו סביבו, וודאי פיתח תחושה שהכל מגיע ושייך לו ומצוקת האחר לא תזיז לו. כי הוא אדיש למצוקות ומבחינתו החיים מלאים רק בפינוקים וחוויות אקזוטיות. לכן אסתר ניגשה מיד לפוינט. לדבר שיצליח להוציא את המלך מדושן העונג הזה משלוותו, מקור הפחד הגדול שלו.
מוות הוא הדבר היחיד שמצליח לזעזע את מי שכל ימיו חולפים בנעימים. החשש הגדול שלהם, הוא שכל הטוב הזה יכול להיפסק. אסתר המלכה ניסתה להעיר את אחשוורוש משלוותו למצוקות האחר, היא אמרה לו, אני יודעת שאילו לעבדים ושפחות נמכרנו זה לא היה מדגדג אותך. כי אין הצר שווה בנזק המלך, מוחך הצר לא מצליח לקלוט שדברים כאלו נחשבים לנזק. אבל להשמיד להרוג ולאבד, זה שפה שגם אחוורוש מכיר.
ניערתי משרעפי, כשהבעל קורא ניסה בפעם השנייה לאמר את כל עשרת בני המן בנשימה אחת.
למה קטן? כי הוא כלל רק 15 גברים ו 7 ילדים, וגדול כי מעברו השני של המחיצה הצטופפו כמאה וחמישים נשים.
בהתאם, הייתה הקריאה יותר נינוחה ומוטעמת, מאשר קריאות עזרת הגברים הרגילה.
כירושלמי במקור שעוד לא התרגל לרעיון שקריאת המגילה באה על בטן מקרקרת וריקה, ובתוספת קצב הקריאה המתון, לא הייתי מרוכז לחלוטין. מחשבתי נדדה בין פוטין לזלנסקי, עברה למבצע וויסקי של ברדק, חזרה להפגזות דנייפרו וחרסון ונעצרה רק כשהיא עברה לבנט ותיווכי הדמיון ספק שיגעון.
לפתע חשתי את מצחי מתקמט, כעבור שניה הבנתי את הסיבה, התנוצצה בי קושיה:
אסתר המלכה אמרה לאחשוורוש "ואילו לעבדים ושפחות נמכרנו החרשתי, כי אין הצר שווה בנזק במלך",
לא הצלחתי להבין את ההיגיון, וכי על הפיכת כל בני ובנות עמה לעבדים ושפחות לא שווה להרעיש את העולם?!
אני הרי זוכר כמה טרטורים ושתדלנות עשו בשביל פולארד ורובשקין שרק ישבו בבית הסוהר, ניתן רק לשער כמה גרוע היה מצבם של עבדים בימים ההם. האם זה לא משהו ששווה לנצל למענו את האחות לנו בבית המלך? האם זה לא משהו שזועק "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"?.
תירצתי לעצמי, שאחשוורוש כפי שאנחנו רואים מכל המסיבות שהוא ערך, היה כולו שקוע ומשופע בתאוות. כמלך של שבע ועשרים ומאה מדינה, הוא חי בתחושה שהכל שלו ובשבילו. אשתו שמשה ככלי שעשוע בידו, כשהיא עצבנה אותו הוא חיסל אותה וקיבץ לעצמו בתולות מכל המדינות. אסתר ידעה שאין כל סיכוי שמצוקה גשמית כל שהיא ולו תהיה זאת החמורה וקשה ביותר, תוכל להניע איזה נים בליבו של אחשוורוש. הוא שכל התענוגות סבבו סביבו, וודאי פיתח תחושה שהכל מגיע ושייך לו ומצוקת האחר לא תזיז לו. כי הוא אדיש למצוקות ומבחינתו החיים מלאים רק בפינוקים וחוויות אקזוטיות. לכן אסתר ניגשה מיד לפוינט. לדבר שיצליח להוציא את המלך מדושן העונג הזה משלוותו, מקור הפחד הגדול שלו.
מוות הוא הדבר היחיד שמצליח לזעזע את מי שכל ימיו חולפים בנעימים. החשש הגדול שלהם, הוא שכל הטוב הזה יכול להיפסק. אסתר המלכה ניסתה להעיר את אחשוורוש משלוותו למצוקות האחר, היא אמרה לו, אני יודעת שאילו לעבדים ושפחות נמכרנו זה לא היה מדגדג אותך. כי אין הצר שווה בנזק המלך, מוחך הצר לא מצליח לקלוט שדברים כאלו נחשבים לנזק. אבל להשמיד להרוג ולאבד, זה שפה שגם אחוורוש מכיר.
ניערתי משרעפי, כשהבעל קורא ניסה בפעם השנייה לאמר את כל עשרת בני המן בנשימה אחת.
