כמה מאתנו מנוסות, כל הכבוד לכולן!
כמה הערות:
גם אני...
המשכתי בעבודה של רווקותי אחרי החתונה, אבל המרחק...
עבדתי בתלפיות בירושלים, גרתי במודיעין עילית.
היה עלי לנסוע שלוש אוטובוסים לפחות, שעה וחצי היה מינימום, אם יצאתי מהבית לפנות בוקר.
אם לא... שעתיים היה נורמה.
הייתי בהריון, האוטובוסים היו צפופים, לא תמיד היה לי מקום. הייתי מקיאה בדרך.
ואחרי הכל. לא היה כ"כ נורא.
כי כמו שכתבתי קודם, אהבתי את העבודה, היה לי מה לעשות בנסיעות ולא הרגשתי שהן בזבוז זמן גמור ומבחינת הבית זה היה די אפשרי.
למרות שהייתי באה לפעמים הביתה והולכת לישון מיד, עד למחרת...
לקח לי מלא זמן לגלות שיש נשים שבאות לאותה סביבה שלי עם רכב! כשגיליתי את זה הייתי ממש מופתעת, חשבתי שאני המשוגעת היחידה שעושה את הדרך הזו... מאז נהיה לי הרבה יותר קל. אומנם לא התאפשר לי איתן סידור קבוע, אבל מידי פעם זה גם הרבה מאוד.
היה לי גם ס"ד מיוחדת, תחפשי אולי גם לך תהיה, תקופה שליוויתי הסעה של ילד מיוחד מהעיר שלי לבית ספרו ששכן סמוך לעבודה. ככה נסעתי במונית, בשיא המהירות והנוחות, ועוד קיבלתי כסף. אישית הרגשתי בזה גם שליחות, הילד היה חמוד מאוד והיינו משחקים על הדרך.
תכננתי לעשות רישיון, אני אישית לא הצלחתי בזה יחד עם כל המשימות והחיים. חבל.
עשיתי רישיון אח"כ, כשהתחלתי עבודה חדשה אחרי חופשת הלידה. לא נראה לי שזה היה יותר קל מאשר לפני הלידה. מאז שאני עם רכב החיים הרבה יותר פשוטים.
כמה הערות:
- כמעט לכל מקום מכל מקום היום ניתן למצוא טרמפ, אפילו של נשים. עבדתי בהרבה מקומות, ותמיד הופתעתי לאיפה הנשים שלנו מגיעות. לפעמים ניתן למצוא את הטרמפ רק אחרי שמתחילים לעבוד ורואים פרצוף אנ"ש.
- באמת, הכסף לא שווה כל מחיר, אבל אם אוהבים את העבודה, מוצאים תעסוקה לנסיעות (טלפונים, הכנת רשימת משימות/קניות, עבודה פרטית, שינה, ספרים ועוד) אז לא מרגישים שזה כ"כ נורא.
- מאוד נוח, אם יש אפשרות מהעבודה, לחלק לימים ארוכים וימים קצרים. זה בדר"כ מקצר משמעותית את הנסיעות, כי בשעות הצהריים 4-5 הכי עמוס ובשעות המוקדמות יותר והמאוחרות יותר העומס פוחת. ככה יש ימים שבהם יודעים מראש שבאים הביתה, ומלבד ארוחת ערב לא עושים עוד כלום. ויש ימים שבהם חוזרים מוקדם ומספיקים עולם ומלואו (הייתי אומרת כשהייתי מגיעה בשעה 4 הביתה שזה היום החופשי שלי!).
- ברור לעשות רישון, בהקדם!!
גם אני...
המשכתי בעבודה של רווקותי אחרי החתונה, אבל המרחק...
עבדתי בתלפיות בירושלים, גרתי במודיעין עילית.
היה עלי לנסוע שלוש אוטובוסים לפחות, שעה וחצי היה מינימום, אם יצאתי מהבית לפנות בוקר.
אם לא... שעתיים היה נורמה.
הייתי בהריון, האוטובוסים היו צפופים, לא תמיד היה לי מקום. הייתי מקיאה בדרך.
ואחרי הכל. לא היה כ"כ נורא.
כי כמו שכתבתי קודם, אהבתי את העבודה, היה לי מה לעשות בנסיעות ולא הרגשתי שהן בזבוז זמן גמור ומבחינת הבית זה היה די אפשרי.
למרות שהייתי באה לפעמים הביתה והולכת לישון מיד, עד למחרת...
לקח לי מלא זמן לגלות שיש נשים שבאות לאותה סביבה שלי עם רכב! כשגיליתי את זה הייתי ממש מופתעת, חשבתי שאני המשוגעת היחידה שעושה את הדרך הזו... מאז נהיה לי הרבה יותר קל. אומנם לא התאפשר לי איתן סידור קבוע, אבל מידי פעם זה גם הרבה מאוד.
היה לי גם ס"ד מיוחדת, תחפשי אולי גם לך תהיה, תקופה שליוויתי הסעה של ילד מיוחד מהעיר שלי לבית ספרו ששכן סמוך לעבודה. ככה נסעתי במונית, בשיא המהירות והנוחות, ועוד קיבלתי כסף. אישית הרגשתי בזה גם שליחות, הילד היה חמוד מאוד והיינו משחקים על הדרך.
תכננתי לעשות רישיון, אני אישית לא הצלחתי בזה יחד עם כל המשימות והחיים. חבל.
עשיתי רישיון אח"כ, כשהתחלתי עבודה חדשה אחרי חופשת הלידה. לא נראה לי שזה היה יותר קל מאשר לפני הלידה. מאז שאני עם רכב החיים הרבה יותר פשוטים.