מכירה מקרוב את המקרה. מקרוב מאד.
ואין לכם מושג איך המשוב כאן, הנשיאה בעול, האכפתיות והחום, וכמובן - ההתגייסות לטובת הקמפיין, מחממת ומרגשת!
כבני משפחה קרובה של ההורים המדהימים הללו, שעברו גרף מטלטל של עליות ומורדות בלתי ייאמנו; של בשורות מרגשות לצד אין סוף אכזבות מטלטלות; של פריצות דרך מדהימות, אבל יותר מכך - של אובדן וכאב ונזקים בלתי נגמרים (וקשים לצפייה ... ) - אנחנו עוקבים בלב פועם אחר התקדמות הקמפיין. רואים בכל ספרה נוספת עוד פסיעונת אל החלום שלנו.
כולנו, וזה אומר עשרות בני משפחה שהחזיקו עוד בשתי ידיו השלמות של מוטי, שהיו מלאי ביטחון בחיים הרגילים והמאושרים שמצפים לו לאחר הניתוח הראשון והתרסקו יחד עם הוריו בעת הקריסה והגדולה - חווים יום-יום את מסכת השיקום הבלתי נגמרת, את הטיפולים העקביים שמצליחים לקדם אותו בצעדים קטנטנים אבל מורגשים מאד, ובעיקר - את נחישות הפלדה של ההורים, את פסגות הביטחון המרוממות שאליהן הם העפילו, ואת העשייה הרב-תחומית והבלתי נגמרת שמוכיחה תוצאות בשטח.
הם לא מתלוננים, לא שואלים ולא מחפשים הנחות. הם רוצים, כן - רוצים, להמשיך בחיים התובעניים הללו, להתרוצץ אתו מדי יום אצל טובי המטפלים, לתרגל פיזיותרפיה מעייפת, לנסוע לבריכה השיקומית, להשקיע שעות בחיפוש אחר אופן האכלה אפקטיבי יותר, להוסיף עוד שעות של 'מדק', להזמין עוד מומחה לשיקום ראייה, לחקור על הפרוטזה המומלצת ואולי אפילו להגיע לקצה העולם בשביל עוד שיטה נוספת שיכולה לחולל פלאות; הם משתוקקים להיישיר מבט למוטי הנער ולספר לו שהם עשו הכל למען איכות חייו.
זה הכל.
אז היידה, תרמו, הפיצו, ו-התפללו!