למה לנעול את תיבת הדואר

[שוקולד מריר]

בעיר בה אני מתגורר מחולקים עלוני פרסום לרוב,
שלושה מהם מחולקים בקביעות במוצאי שבת.
בעיני הם היו פלא מהלך, צרור דפים קסומים המאוגדים יחדיו,מדיפים ניחוח דפוס טרי ורענן, וממתינים בקוצר רוח למבטי המלטף.
במהלך השבת אני מדמיין כיצד עם שלושה כוכבים ראשונים אני ממהר לתיבת הדואר,שולף בידיים רוטטות את העלון הנכסף, שוזף במבט קצר ומהיר את עמוד הראשון,ומטפס מדרגה מדרגה חזרה למבצרי.
אני גומע בשקיקה שלושת העלונים מסולאים מפז, כמו היו סיפור מתח דרמטי.
ילדי הצופים בי מכירים את הסיטואציה לאשורה, ומבינים כי דקות אלו הינם עת רצון שבועית,ועושים בה ככל העולה על רוחם.

וכעת ברשותכם,קוראי היקרים,אשתף אתכם באפיזודה מחרידה אשר התרחשה בתיבת הדואר הפרטית שלי,במוצ"ש האחרון.
כמידי מוצאי שבת בשבתו, עת רגלי מסיימות את הריחוף העליז על מדרגות הבנין,אני מגיע לתיבת הדואר,פותח אותה סמוק מהתרגשות,
ונעצר הלום רעם.
התיבה היתה ריקה.
הכנסתי את היד באגרסיביות,ממשש בהיסטריה כל זווית אפשרית,אך לשווא.
מיהרתי לבדוק את תיבות השכנים, מה רבה תדהמתי למראה תיבות השכנים העמוסות בכל טוב עלוני הארץ! הנה אושיט את ידי ואטול את בבת עיני!
אך לצערי הרב, תיבות השכנים היו נעולות.
כל חלומותי בבת אחת נגוזו,
כל השערותי הופרחו,
כל דמיונותי השבועיים קרסו כמגדל קלפים עלוב.
דמעות של כעס ותסכול צצו בזוית עיני, ליבי נשבר,
מישהוא לקח את העיתון מהתיבה שלי!
מישהוא חצוף מחוצף,חסר כל רגש, קר כקרח, העז לקחת את פיסת החיים השבועית שלי.
לא יכלתי לשאת את הכאב הלופת,
ועליתי בפעם הראשונה בחיי,לבדי .

אותו מוצ"ש היה ערב נוגה,ארוך,משמים,עצוב,ריק מכל תוכן וחסר כל צבע.
מאז ועד היום, גם אני נועל באובססיביות את תיבת הדואר שלי.

 

[כפריה]

יפהפה!
יש מקומות שחסרים בהם רווחים בין מילה למילה...