הנושאים החמים
הנושאים החמים
סוף כל סוף היום הזה נגמר, נמאס לו!
הוא כבר סיים את המשמרת והעביר את הכידון הכבד לבא אחריו, מייחל כבר לחלוץ את נעלי המשמר המטופשות האלה, ואז הגיע חלדונא, גם כן סגן אגף.
מה הרברבן הזה חושב לעצמו בכלל? כולה ממוכן מינה אותו לממלא מקום סגן שלישי ראש אגף חור וכרפס, וכבר הוא בא עם הדרישות הלא נגמרות האלו, לך תעביר את רשימות הנכנסים ולך תביא שעווה ירקרקה לממוכן, די איתו! חנפן!
הוא הולך למחסן הציוד של חפרנא, מתפלל בליבו שהפקיד המשועמם לא יציק לו היום. לשווא.
"אז מה אתה אומר, שוב נגמרה לממוכן השעווה? מה הוא מכניס אותה לקפה שלו?" אוף! החפרנא הזה עם הבדיחות הקבועות שלו, שרק יגמר הסבל הזה!
"יש היום המון צווים לכבוד המשתה שעוד חודש, הוא צריך לפחות עוד שני גושים".
"בסדר, בוא איתי", חפרנא מתחיל לטייל במחסן, גורר אותו אחריו לחלק האחורי של המחסן, מחפש אחר המבוקש, לא מוצא.
פניו של חפרנא חיוורות, הוא מתרוצץ בין המדפים השונים, פותח ארונות ומציץ לשקים המונחים ליד הדלת. "הוא יתלה אותי!" הוא ממלמל תחת שפמו. "נראה שאין ברירה", חרפנא אומר בהיסוס, "גותא, לך לממוכן ותספר לו שיש לי שעווה מיוחדת בשבילו, משהו שהוא לא יוכל לסרב לו".
"באמת יש לך? או שאתה מנסה להרוויח זמן?"
"יש לי משהו", אחראי הציוד, "פעם ממציתא הכין לי שעוות מיוחדות. טוב, אלו לא ממש שעוות אלא סוג של דיו שמצמידים אותו לקלף בעזרת חרס והוא נצבע. ממציתא קורא לחרסים האלו חותמות".
"חותמות?" השם נשמע לו מוזר, בדיוק כמו כל השמות המוזרים שממציתא מכנה את ההמצאות שלו, "יש לך דוגמא?"
"כן", חרפנא צועד לקצה המחסן, מתכופף למדף תחתון ומוציא שק גדול ושמן, "שים לב", חרפנא מוציא חרס קטנטן מהשק וקלף מרוט מגלימתו. "עכשיו אני אצמיד את החרס לקלף, הופ! יש כאן ציור של אחרדשפן!".
הוא מביט בקלף שבידי חרפנא, באמת יש כעת ציור של אחרדשפן על הדף, מעניין. "אני אקח את החותמות האלו אל ממוכן, נראה אם הוא יאהב".
ממוכן אהב. לא סתם אהב, הוא התחיל להטביע את חותמות האחרדשפנים בכל קלף שנקרא לידיו, אהה והוא החליט למנות אותו לממלא המקום של ממלא המקום של הסגן השלישי של ראש אגף חור וכרפס, גם משהו.
ואהה אחרון, גם המלך אחשוורוש ירום הודו וכסילותו התחיל להטביע את חותמות האחרדשפנים בכל קלף שעובר בידיו.
הוא כבר סיים את המשמרת והעביר את הכידון הכבד לבא אחריו, מייחל כבר לחלוץ את נעלי המשמר המטופשות האלה, ואז הגיע חלדונא, גם כן סגן אגף.
מה הרברבן הזה חושב לעצמו בכלל? כולה ממוכן מינה אותו לממלא מקום סגן שלישי ראש אגף חור וכרפס, וכבר הוא בא עם הדרישות הלא נגמרות האלו, לך תעביר את רשימות הנכנסים ולך תביא שעווה ירקרקה לממוכן, די איתו! חנפן!
הוא הולך למחסן הציוד של חפרנא, מתפלל בליבו שהפקיד המשועמם לא יציק לו היום. לשווא.
"אז מה אתה אומר, שוב נגמרה לממוכן השעווה? מה הוא מכניס אותה לקפה שלו?" אוף! החפרנא הזה עם הבדיחות הקבועות שלו, שרק יגמר הסבל הזה!
"יש היום המון צווים לכבוד המשתה שעוד חודש, הוא צריך לפחות עוד שני גושים".
"בסדר, בוא איתי", חפרנא מתחיל לטייל במחסן, גורר אותו אחריו לחלק האחורי של המחסן, מחפש אחר המבוקש, לא מוצא.
פניו של חפרנא חיוורות, הוא מתרוצץ בין המדפים השונים, פותח ארונות ומציץ לשקים המונחים ליד הדלת. "הוא יתלה אותי!" הוא ממלמל תחת שפמו. "נראה שאין ברירה", חרפנא אומר בהיסוס, "גותא, לך לממוכן ותספר לו שיש לי שעווה מיוחדת בשבילו, משהו שהוא לא יוכל לסרב לו".
"באמת יש לך? או שאתה מנסה להרוויח זמן?"
"יש לי משהו", אחראי הציוד, "פעם ממציתא הכין לי שעוות מיוחדות. טוב, אלו לא ממש שעוות אלא סוג של דיו שמצמידים אותו לקלף בעזרת חרס והוא נצבע. ממציתא קורא לחרסים האלו חותמות".
"חותמות?" השם נשמע לו מוזר, בדיוק כמו כל השמות המוזרים שממציתא מכנה את ההמצאות שלו, "יש לך דוגמא?"
"כן", חרפנא צועד לקצה המחסן, מתכופף למדף תחתון ומוציא שק גדול ושמן, "שים לב", חרפנא מוציא חרס קטנטן מהשק וקלף מרוט מגלימתו. "עכשיו אני אצמיד את החרס לקלף, הופ! יש כאן ציור של אחרדשפן!".
הוא מביט בקלף שבידי חרפנא, באמת יש כעת ציור של אחרדשפן על הדף, מעניין. "אני אקח את החותמות האלו אל ממוכן, נראה אם הוא יאהב".
ממוכן אהב. לא סתם אהב, הוא התחיל להטביע את חותמות האחרדשפנים בכל קלף שנקרא לידיו, אהה והוא החליט למנות אותו לממלא המקום של ממלא המקום של הסגן השלישי של ראש אגף חור וכרפס, גם משהו.
ואהה אחרון, גם המלך אחשוורוש ירום הודו וכסילותו התחיל להטביע את חותמות האחרדשפנים בכל קלף שעובר בידיו.
ולכן, אם תהיתם, זו הסיבה שכל המגילות בשושן נחתמות בחותמת הזו:
נערך לאחרונה ב:
