ב"ה. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
נעתק מ"שיח שרפי קודש" עמ' 409 (יום ג', ד' אדר שני ה'תשמ"א קודם תפלת מנחה)
יד. האדמו"ר מבעלז: האם, לדעת הרבי, יש ללמד בנות משניות או גמרא?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: משניות הרי הן הלכות, אם כן ודאי שהבנות צריכות ללמוד זאת. בנוגע לגמרא, כששאלו אותי עניתי, שילמדו עמן את הגמרות הקשורות להלכות הנצרכות בחייהן, גמרות הקשורות בשבת, בברכות וכיו"ב.
אמרתי יתרה מזאת: היום אם לא ילמדו עם הבנות גמרא, אין פירוש הדבר שהן לא תלמדנה זאת. להיפך, בין כך הן תלמדנה גמרא, אלא שלא נדע ממי ומאילו ספרים!
תקופתנו אינה כדורות הקודמים שהבת היתה בבית ועל כל דבר היתה שואלת את אמה או את אבי'. אנו חיים בדור פתוח, והבת שואלת אצל חברתה כיצד היא מתנהגת, וכך נוהגת גם היא, ובבית הכנסת היא נפגשת עם בנות אחרות, והיא מתעניינת במה שהן לומדות. כשהבת תשמע שקיימת גמרא המסבירה את מה שהיא למדה, ללא הסבר זה, איני מאמין שקיימת אפילו בת אחת (אלא אם כן אין היא שייכת כלל להבנה והשגה) שתתאפק ולא תפתח גמרא או פירוש על משניות ותלמד את השקלא וטריא שבדבר. אך לא נדע, כנ"ל, אילו ספרים יהיו אלה.
טו. האדמו"ר מבעלז: אם כן, מה נכנס בגדר "מלמדות תיפלות"?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: - אם נביט בשולחן ערוך59 נראה שזה אמור על כל התורה שבע"פ. השו"ע מחלק בין התורה שבכתב, שמותר ללמד, לבין התורה שבע"פ, שזה "מלמדה תיפלות".
הדיוק שלי בדבר הוא, שכיום את לימוד ה"תיפלות" יש כבר לבנות ממילא, אלא שבידנו להעמידן על דרך הישר.
נתקלתי כאן בדברים מבהילים עם בנות. דיברתי עם אחת בקשר לבריאת העולם. היא, בפשטות, אמרה, שהעולם קיים 2 מיליארד, 5 מיליארד, 7 מיליארד שנים!
שאלתי אותה: למדת תורה שבכתב בביה"ס? היא ענתה: כן. למדת את פרשת בראשית? כן. מה נאמר שם? – שהעולם נברא בשבעה ימים, ואחרי כן חי אדם הראשון כך וכך שנים וכו' עד תקופתנו. אם כן, איך זה מסתדר עם מה שאמרת בדבר מיליארדי שנים? – היא ענתה בפשטות: כשהייתי בביה"ס (ושם חייבים ללמד ע"פ חוק המדינה) לימדו אותי בפשטות, שבהתאם להוכחות, קיימת הבריאה לכל הפחות 7 מיליארד שנה!
שאלתי: הלא היית יכולה לשאול את המורה או את המדריכה בדבר סתירה זו? היא ענתה: שאלתי. ומה היא הסבירה לך? – שכל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות!! התוצאה של זה היתה, שהסבר לא קיבלה הבת, משום שזה "תיפלות", כך שמה שלמדה כי העולם קיים 7 מיליארד שנים – זה ברור!
לאחר מכן כשהקב"ה מברך אותה בבנים, הרי אם יזדמן פעם לדבר על גיל העולם לא תאמר האם לבנה ש"מלמדה תיפלות". היא תאמר לו שהעולם קיים 7 מיליארד שנים. ואחר כך יגדל הבן, וכשילמד את פרשת בראשית יאמר כי זה דברי אגדה, ואין לזה קשר עם מציאות העולם!
גם אילו הי' זה אפילו חשש בעלמא – גם אז למיחש מבעי; אבל זה לא חשש – זוהי המציאות!
טז. האדמו"ר מבעלז: יש להבטיח שגם לימודי החול יהיו על טהרת הקודש, כדי למנוע דברים כאלה.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: עד אשר יתוקנו הספרים, ועד שיקבלו עליהם את אישור משרד החינוך וכו' – יגדל דור שלם. הרי אי אפשר לכתוב בספרי לימוד כל מה שרוצים. יש ביקורת של משרד החינוך.
האדמו"ר מבעלז: אצלנו זה לא כך.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: כאן בארה"ב, ועד"ז גם באנגלי' וכו', זקוקים לאישור המשרדים. חיים כאן יהודים השומרים על חוקי המדינה, ואמנם הם שולחים את ילדיהם לבתי"ס דתיים, אבל על ספרי הלימוד זקוקים לאישורי המשרדים.
האדמו"ר מבעלז: אם כן, הרי זה מסוכן?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: מחפשים דרכים לתקן את הדבר. אבל העצה הראשונה היא – להסביר בצורה הגיונית שהדיבורים על מיליארדי שנים הם שקר! אם עונים לבת שאסור לדבר על כך כי "מלמדה תיפלות" – היא יכולה להיות יראת-שמיים ובעלת מדות טובות ולא תעיז פנים ח"ו – אבל למעשה נשארת אצלה המסקנה שהעולם קיים מיליארדי שנים! ומסקנה זו, כמובן, אינה בודדת, והיא גוררת ספקות נוספים. כשהיא מסכמת שהפרשיות בדבר הבריאה הם דבר אגדה – נהי' אצלה יחס דומה גם בנוגע לשבת. אם יתווכחו אתה בדבר שבת היא תתבלבל לגמרי: הרי יום שבת הוא קודש מפני שהוא היום השביעי של הבריאה ("ביום השביעי שבת וינפש"); אולם אם הבריאה לא היתה בששת ימים אלא במיליארדי שנים – מתערער הבסיס של יום השבת, והדבר עלול לפגוע בשמירת השבת של בת זו!
האדמו"ר מבעלז: יש איפוא סכנות בלימוד מספרי החול!
כ"ק אדמו"ר שליט"א: ודאי, על כך אין שום ויכוח, בכך כולי-עלמא-מודים!
האדמו"ר מבעלז: אז יש להשתדל לתקן זאת.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: משתדלים. אבל יקח זמן עד שיצליחו לשנות זאת היפך מגישתם הן כאן והן בצרפת וכו'. ובינתיים הולכים לבתי"ס אלו הרבה ילדים יהודיים מידי יום ביומו, ועדיין אין רשיון לספרים אחרים.
עכשיו מתקיים כאן משפט בעין זה, וכל העולם רועש: היתכן שרוצים ללמד ילדים כפי שכתוב ב"בייבל" (כך הם קוראים לתורה!) וגם עצם העובדה שהדברים הגיעו לבית-המשפט הוא כבר הישג גדול.
היו בתי"ס שתלשו מספרי הלימוד את הדפים המדברים על בריאת העולם. נמצא מישהו שגילה זאת והדברים הגיעו ל"חלונות הגבוהים", הפסיקו את התמיכה לבתי"ס אלו, הורו להורים לשלוח את ילדיהם לבתי"ס אחרים, והיו צרות צרורות.
יז. והנקודה העיקרית בזה היא, כנ"ל – ילד בכלל, ובפרט בימינו, אינו מקבל גישה של הליכה סחור סחור. חייבים לומר לו שהתיאוריות בדבר מיליארדי שנים הן שקר. כשאומרים לו זאת הוא שואל: מנא הני מילי? ואם יענו לו על כך שאסור לדבר בענין זה מצד "תיפלות", הרי אצלו זו לא תשובה.
אילו לא הי' קיים הסבר לענין זה, לא היתה ברירה והיו חייבים להסתפק באמירה שזה שקר. אולם כשניתן להסביר זאת, מדוע למנוע את ההסברים מהילדים כאשר ההסבר הזה יחזק אותם בשמירת שבת?!
וכאמור, דוקא אצל בנות יש נחיצות מיוחדת, משום שבשנים הראשונות של הילד (בגן או בכתות הנמוכות), כשיש לו איזה שאלה הוא רץ מיד את אמו, הואיל ולאם יש בדרך כלל יותר זמן מאשר לאב, ובמילא יש להסביר את הדברים לבנות כדי שכשתהיינה אמהות תוכלנה לענות כראוי על שאלות הילדים. – "חנוך לנער ע"פ דרכו" שהתשובות האמיתיות יונחו אצל הילד או הילדה.
האדמו"ר מבעלז: גם במתן-תורה הי' הסדר שתחילה דיברו עם "כה תאמר לבית יעקב – אלו הנשים"60.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: "ובאמירה רכה, ובדברים רכים"61, גם בכך התבטא החילוק (בין נשים לאנשים): לא רק לדבר עמם תחילה אלא גם בנוגע לאופן הדיבור. כנגד זה שלאנשים נאמר "ותגיד – קשים כגידים" הוצרך אצלם להיות "באמירה רכה".
[במדרש מובא על-כך הסברה נפלאה: "אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון62, ואחר-כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם, עכשיו אם אינו קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה"].
יח. כ"ק אדמו"ר שליט"א: וכשם שדובר לעיל (בנוגע למרוקו) – הרי אף בעניננו, שלמרות שטועים כי מנהג אבותם בידיהם – אבל אף על פי כן, כשנוצרת צרה חדשה, שלא תבוא, יש להשיג תרופה לצרה זו דוקא ולא להסתפק בעצות שיש לגבי הצרות הראשונות, אלא שגם תרופה זו יש לחפש בתורה.
אני נהנה תמיד כשניתן למצוא ראי' אצל אותו אדם או ענין שעליו מדובר: זה גופא שמוציאים-לאור עתון, לא הי' קיים בדורות הראשונים...
האדמו"ר מבעלז: דוקא בבעלז הוציאו-לאור עתון עוד בשנת תרל"ח או תרל"ט בלעמבערג...
כ"ק אדמו"ר שליט"א: אבל הלא חסידות בעלז לא החלה בתרל"ח...
האדמו"ר מבעלז: הדפיסו עתון זה כנגד עתונם של החפשיים אז.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: הוא הדבר אשר אמרתי. כאשר לא למדו את ה"תיפלות" בבתיה"ס החילוניים ולא קראו על כך בעתונים, הנה אז כשלא אמרו זאת לבת, היא לא ידעה כלל על הספק.
הי' איזה רב שלא רצה ללכת ללמוד את המורה-נבוכים. שאלו אותו: מדוע אינך לומד אותו? הוא ענה שאם ילמד את המורה-נבוכים יאלץ ללמדו לאחר כל שיעוריו, הוא חושש, איפוא, שעלול להיות יום שלא יספיק ללמוד אלא את הקושיא, וכך יישן כל הלילה עם הקושיא. לכן אין הוא רוצה ללמוד זאת.
ברם, כיום כבר יודעים את כל הקושיות – ממילא, ויודעים זאת עוד מבעוד יום. אפשר, איפוא, לנצל את "אחר הצהריים" כדי לתרץ את הקושיות הידועות מכבר.
יט. מצב דומה הוא בנוגע לטהרת המשפחה: דיברתי עם רבנים ותבעתי מהם לדרוש בענין טהרת המשפחה. הם ענו: איך אפשר? צניעות! והיתה להם ראי': האבא הי' רב, הסבא הי' רב, סבו זקנו אף הוא הי' רב, ומעולם הם לא דיברו בענין טהרת המשפחה. למי עלה על הדעת לדבר על טהרת המשפחה ברבים? הרי זה היפך הצניעות לגמרי.
שאלתי אותם אם הם ניסו לברר אצל חברי או חבורת קהילתם על מצב ידיעותיהן. הם ענו לי שאין צורך בכך. הם מכירים בתיה"ס שבהם הן למדו (בתי"ס כלליים או אוניברסיטאות וכיו"ב), והם יודעים שבתכנית הלימודים שלהם יש שיעורים מיוחדים בדבר עניני נישואין וכו'.
שאלתי: אם הן בין כך לומדים על ענינים אלה, מה אתם מרויחים בשתיקתכם? כשאך תתחילו לדבר עמן תווכחו שהן יודעות עשר פעמים ככה, ואם כן מדוע לא לדבר עמן על טהרת המשפחה? אבל לפועל המציאות היא שזקוקים להשתדלות מיוחדת כדי שיידעו מהענינים, אפילו העקריים, של טהרת המשפחה.
ועתה נוספה לכל זה הבושה, כשבת הולכת לשיעור של טהרת המשפחה, הנה לחברתה הלא דתית היא תספר על כך, שכן גם היא לומדת על ענינים דומים, אלא שבלעו"ז; ברם, היא מתביישת לספר על כך לאבי' או לסבה, כי היתכן?! הרי עד החתונה עוד יש חמשה או ששה חודשים, וכיצד היא מעיזה ללמוד על ענינים שהם היפך הצניעות?!
אני שואל: מדוע שלא תלמד זאת, הרי בקשר לזה היא כבר למדה בביה"ס העממי!? בינתיים עוסקים בשקלט וטריא, בקושיות ובהסברים. אבל הבת גודלת, כשמחמיצים יום אין לדעת אם אפשר יהי' לתקן זאת למחרתו!
כ. האדמו"ר מבעלז: ילדים שלנו לומדים בבתי-ספר כאלה?
כ"ק אדמו"ר שליט"א: זה תלוי למי הכוונה בביטוי "ילדים שלנו", - אל תתרעמו עלי, אך חשבתי להיפך, שכאשר תתבטאו ב"ילדים שלנו" יהי' לכם מושג אחר. הרי רואה אני שאינכם אוחזים בשיטה של צימצום.
האדמו"ר מבעלז: בכל זאת הרי "איש על מחנהו ואיש על דגלו"63, הרי, אי אפשר לערב בנות ישראל הכשרות עם אותן שצריכים לקרב.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: אינני מדבר על ערבוב. – מאכלי חלב צריכים לאכול בחג השבועות, שכן זהו מנהג ישראל, מאידן צריכים לאכול מאכלי בשר בחה"ש מצד מצות שמחת יו"ט – והאם לקיים שני מצוות אלו שייכות עם האיסור ד"לא תבשל גדי בחלב אמו"64?! – התכוונתי להדגיש שגם אלה הזקוקים לקירוב הם בכלל התלמידים והתלמידות שלכם.
האדמו"ר מבעלז: הרבי בוודאי מתכון בדבריו בעיקר לא לאלה העומדים כאן, אלא לחוגים הרחבים יותר.
כ"ק אדמו"ר שליט"א: אני סבור שגם לציבור זה, זה לא יזיק, אם יקבלו זאת, גם אם יחששו שהדבר יפגום באיזה מקום, הנה דוקא בנוגע לציבור זה אני מאמין שזה לא יפגום, אלא יתווסף עוד לימוד ועבודה נוספת.
בנוגע למה שהוזכר בדבר ערבוב: כשלא מערבבים כתה גבוהה עם כתה קטנה, או כתה של בקיאים עם כתה של מפלפלים – אפשר להסביר להם שאי אפשר לערבב בקי עם עמקן וכו'. אך כשאין מערבבים בעל-תשובה עם בחור אחר אי אפשר להסביר לו זאת. זו אזהרה נוראה ואסור לו לומר זאת (אזהרה זו נאמרה הן בנוגע לגר65 והן בנוגע לבעל-תשובה66). כך שאסור להפריד בין בעלי-תשובה לבין בחורים אחרים.
לפני כמה שנים התקיימה אסיפה, לגבי סיוע לשיבות, ונשתוממתי לשמוע את מה שדובר שם. קבעו גדר: יסייעו רק לישיבות שתלמידיהן באים מבתים דתיים, ואילו בישיבות שתלמידיהן הם מבתים לא דתיים יש לקבוע מסגרת מיוחדת, אמצעי זהירות מיוחדים ושלא יערבבו את אלה עם אלה!
טענתי: הרי זה רמב"ם מפורש (בנוגע אליהם יש לומר ראשית-כל רמב"ם) האומר שאסור לומר לבעל-תשובה "זכור מעשיך הראשונים"?!
נו, אני נשארתי עם הקושיא והם המשיכו במעשיהם (זו לא הפעם הראשונה אצלי, כך שלמחרת (או "מחר" לאחר זמן) דיברתי שוב בענין זה... סוף סוף אין זה החידוש שלי).
בכלל, כשיש ספק אם עוברים את המדה יש הבדל באיזה קו מדובר: אם עוברים את המדה ב"עשה טוב"67, כלומר, מלמדים מישהו ענין בתורה שהוא עדיין אינו שייך להשיגו – אין הכי נמי, לא נהגו כראוי, הרי נאמר68 "מצאת דבש אכול דייך" [וזה מוסב על לימוד פנימיות התורה69] ולא יותר מדי – אבל לאחר כל החישובים, כשנתבונן מה הי' כאן, נמצא כי יהודה לימד תורה (אמנם, שלא בערכו). ברם, אם מגזימים ב"סור מרע", כלומר, חוששים יתר על המדה שמא אין הוא ראוי לזה, ולכן מלמדים אותו פחות ממה שניתן ללמדו – הרי מנעו מאותו יהודי את דבר ה'!
כך מדגיש אני גם לגבי ההידור בקיום המצוות – בנוגע להנחת תפילין דרבינו – תם70.
דובר אודות מנהג הנחת תפילין דרבינו-תם בבעלז, כ"ק אדמו"ר שליט"א התעניין מתי מתחילים בכך, ומה נוהגים ללמוד בהם. האדמו"ר מבעלז השיב שהסדר בבעלז הוא שמתחילים בהנחת תדר"ת אחת החתונה, ואף יותר מאוחר (אחר שנה ראשונה) ולומדים בהם משהו כפרשה בחומש71.
האדמו"ר מבעלז: לא ניקח מזמנו של הרבי...
כ"ק אדמו"ר שליט"א: לא נורא, הזמן הוא של הקב"ה.
בכל אופן שלא תהי' לכם תרעומת עלי על שחידשתי את השיחה שקיימנו לפני מספר שנים...
הרי אומרים שיהודי אסור לו להתייאש "אפילו מאה פעמים ואחד"72 – מה גם שנוכחתי בכמה ענינים ש"כיוונתי לדעת" כדוגמת הנושא של קובצי חידושי תורה.
טרם צאת אדמו"ר מבעלז, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: יישר כח, שתהי' הצלחה רבה, ונתבשר בשורות-טובות.
59) ב"י או"ח סמ"ז (מהאגור הל' תפלה אות ב' ס"ה). ולהעיר מהל' ת"ת לרמב"ם פ"א הי"ג. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד הי"ד. וראה לקו"ש חי"ד ע' 150, הערה 12. וראה בארוכה שיחת ש"פ אמור תש"נ.
60) יתרו יט, ג ובמכילתא (הובא בפרש"י עה"פ).
61) מכילתא ופרש"י שם.
62) כמש"נ (בראשית ב, טז-יז): ויצו ה' אלוקים על האדם לאמור גו' ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו גו'.
63) ל' הכתוב – במדבר א, נב, ב, ב.
64) משפטי כג, יט.
65) הל' תשובה פ"ז ה"ח.
66) הל' מכירה והונאה פי"ד הי"ג.
67) ל' הכתוב – תהלים לד, טו. לז, כז.
68) משלי כה, טז.
69) ראה חגיגה טז, א. לקו"ת תבוא מא, ג.
70) ראה בארוכה שיחות פורים תשל"ו, ש"פ פקודי תשמ"א סמ"ח ואילך.
71) ראה ס' מנהגי בעלז (אה"ק תשמ"ג) ע' טו-טז.
72) ראה ב"מ לא, א.
לימוד תורה לנשים
