מחדדת.
לעבוד בתחום אכן צריך תואר שני, בפסיכולוגיה או עוס או תרפיה.
פסיכולוגיה, (גילוי נאות, זה המסלול שאני בחרתי) זה למשוגעים לדבר, עם הרבה תמיכה. התואר ראשון לוקח בין 3 ל4 שנים. אחכ מבחן מתאם שדורש קורס הכנה של 3 חודשים בערך, מבחן הבודק בעיקר אנגלית וסטסטיקה. ואחכ תהליך מיון קבלה לתואר שני, ונכון לעת עתה אין תואר שני במסגרות נפרדות. תואר שני בפסיכולוגיה דורש שבוע לימודים מלא, בין 4 ל5 ימים עמוסים. ואז אחרי שנתיים אלו, צריך התמחות של 4 שנים, במקומות מסוימיים המוכרים להתמחות עבודה בשכר מינמום בערך, בהקף חצי משרה, אחרי שנת התמחות אפשר לשלב עבודה בתחום ביחד עם ההתמחות כך שאפשר להעלות את השכר. (לי אישית לא התאים לשלב יותר מדי, אחרי העומס בתואר השני, רציתי יותר זמן לבית יהילדים). ואחרי כל זה, מבחן התמחות, הדורש גם כן הכנה, והמתנה למועד שבו נערך המבחן.
אז למה כן? בעיניי מי שאוהבת את זה, התחום מרתק, ההכשרה באמת באמת יסודית ומכינה, אתה מגיע לשלב בו אתה מטפל פרטי או בעבודה בחוץ כשאתה הרבה הרבה יותר בשל מוכן ויודע (כולל לדעת מה אתה יודע ומה לא, ולא מעין כל יכול) . הדרך ארוכה, אבל אפשר מאד להנאות מהדרך. מראש היא נראית מפחידה, היא מצד אחד כזו ומצד שני כשנמצאים בתוכה היא פחות קשה ממה שחושבים מראש (נראה לי אמירה נכונה לגבי כל דבר בחיים, מראש הדברים נראים גרועים יוצר מאשר בפועל).
לסיכום, דרך קשה וארוכה, ההכשרה משמעותית שונה מהתחומים האחרים. וניתן לערוך אבחונים
עם זאת ברוב המקומות הציבורים עוסיות קליניות ופסיכולוגיות קליניות יכולות לעבוד באותן תפקידים!
עוס, צריך תואר שני כדי לטפל. ניתן לעשות הסבה מתואר אחר. אבל יש 2 תוכניות הסבה. אחת הסבה לתואר ראשון, ואז צריכים בנפרד תואר שני, זה יש במסגרת נפרדת. והשניה הסבה ישירות לתואר שני עורכת 3 שנים כולל תואר שני, אין כרגע במקום נפרד לנשים.
המעלה, לימודים מרתקים, פותח עוד אפיקים מעבר לטיפול. יש במקומות נפרדים לחרדים, אפשר לעבוד אחרי תואר ראשון. תואר שני אפשר לעשות במקביל לעבודה.
בעיניי, וזה סוביקטיבי כמובן, ההכשרה לטיפול היא שונה.
תרפיה, כמובן שיש תרפסתיות שעושות עבודה מדהימה! אבל בעיניי מי שמילא הולכת על התחום והולכת להשקיע , עוס עדיף על תרפיה מבחינת רמת ההכשרה ואפשריות תעסוקה.
הצלחות
הנושאים החמים
הנושאים החמים
