סיפור בהמשכים לילה של אלפי כוכבים

[סיפור8]

בעז"ה


לפני לא מעט זמן כתבתי כאן פרק מתוך סיפור עבור תחרות כתיבת קומיקס,
וכתב לי @אבימי מחמאה נחמדה: שראוי להמשיך את הסיפור.
ובכן, לא מעט חודשים חלפו מאז, והסיפור עדיין לא רקם מאז פרקים או סצנות נוספות בראשי. אבל את הפרק הזה, לפחות, שרק את תחילתו פרסמתי כאן, בטח ראוי להמשיך עד סופו.
אז... זה פרק אחד מתוך סיפור שנכתב כתסריט, ושבעז"ה נקווה שעוד יזכה להמשך בפרק הזה ישנם ארבעה חלקים.

ועל השאלה מה הקשר בין סוכות לתחילת הקיץ- שפשוט בקיץ יש לי זמן לכתוב ואילו בסוכות לא אז הסיפור הזה מזמין אתכם להתנתק רגע מאווירת הקייטנות וגלגלי הים, ולהיכנס לאווירת הסוכה תחת לילה של אלפי כוכבים.. בהצלחה

 

[סיפור8]

בעז"ה


סצנה 1

פריים 1

נוף פנורמי של בני ברק, ליל סוכות. סוכות במרפסות על רקע השמיים השחורים מלאי כוכבים. חלק מהסוכות עם בד לבן, חלק עם דפנות קרשים וסכך ירוק טרי, זמירות חג בוקעות מסביב.

פריים 2

ילד כבן 12 ללא כיפה, טישרט, מתבונן מגג חשוך על הנוף מולו. נמצא בצללים. עיניו מתעכבות על פרטים מתוך הנוף: מראה של אב מזמר עם ילדיו, קרקוש סכו"ם חגיגי, נצנוצים של קישוטים צבעוניים.

פריים 3

יד מונחת על כתף הילד. היד מצולקת מהאמה ועד פרק היד. מבטו של הילד מתכהה.

האיש: "יפה, נכון?"

פריים 5

האדם שדיבר אל הילד בעל פנים מחוטטות מפצעונים ישנים, קירח. בשפתיו המחויכות סיגריה.

"שם. אתה רואה את הסוכה שלנו?"

פריים 5

התמקדות על סוכת בד קטנה ומוארת בקומה שניה, מתאימה בדיוק לשניים. גבותיו של הילד מתכווצות כאשר מבטו מתמקד בה.

פריים 6

האיש מפריח עשן מהסגרייה ומסיט את מבטו חזרה למטה אל עבר הילד: "אל תשכח, אבא'לה. יש לך עשר דקות בדיוק. שמונה ועשרה. שמונה ואחת עשרה דקות אני כבר עף, ואתה שם לבד עם המשטרה."

פריים 7

העשן מתערבל מול פניו של הילד, שמביעות נוקשות. עיניו מסתכלות רק ישר ולא על האיש שמדבר, ויש בהן ניצוץ שמעיד על כך שעל אף הבעת פניו ושפת גופו הקפואה, יש געש של רגשות בתוכו.

בועת דיבור מכיוון האיש (שלא נמצא בפריים) : "והפעם לא אבוא להוציא אותך."
​

 

[סיפור8]

בעז"ה






סצינה 2

פריים 1

מבט מקרוב על מקטע של כמה סוכות קרובות זו לזו בבניינים סמוכים- כמה במרפסות, אחת בגג, שתיים בחצר למטה.

ריבוע קריינות: יש הרבה סוגים של סוכות.

פריים 2

ריבוע קריינות: יש סוכות קטנות עם הרבה רעש.

קלוז אפ על חלון סוכה מעץ שממנו ניבטת משפחה גדולה, אמא מחייכת מדברת עם הבת, אחד הילדים שופך בטעות יין על המפה, ילד שלצידו צוחק ממנו, ילד אחר מצביע בהתלהבות על אחד הקישוטים, אבא שלו מגיב בהתפעלות.

פריים 3

קריינות: ויש סוכות גדולות עם קצת רעש.

קלוז אפ על סוכה רחבה עם בד דמוי ארמון בסגנון אירופאי, שולחן ענק עם מערכת כלים יוקרתית שסביבו חמישה מסובים בלבד, חם וחמות וזוג צעיר עם פעוט על ברכי אימו. הפעוט העליז מנסה לחטוף משהו מהצלחת של אימו למבוכת הוריו.

פריים 4

קריינות: ויש סוכות שאין בהן רעש בכלל...

קלוז אפ על הסוכה של רבקי ודוד מאיר, סוכה מקושטת ונעימה, רבקי מגישה אוכל לשולחן העמוס במאכלים מהבילים, דוד מאיר מזמזם זמירות, עיניו הבהירות מביטות בסידור.

פריים 5

דוד מאיר מרים את עיניו מהסידור אל השולחן המלא עד אפס מקום בדגים ובסלטים, במבטו מסתמנת תמיהה.

קריינות: ...אבל יש בהן הרבה דברים שלא נאמרים.

פריים 6

רבקי קולטת את מבטו של בעלה, נבוכה.

רבקי, בנימה מתנצלת: "הכנתי יותר מדיי... אני צריכה להפסיק להכין כמו בכמויות שאצל ההורים שלי."

פריים 7

דוד מאיר, ממהר לחייך אליה: "הכל בסדר, יישר כוח על כל מה שעשית. מקסימום יישאר גם לאושפיזין."

פריים 8

רבקי מחייכת מעט, אבל משהו בחיוך שלה שברירי.

פריים 9

דוד מאיר קם במקומו עם סידור בידו האחת, שולח אל אשתו חיוך חם, אבל בעיניו שמץ של רחמים ודאגה.

דוד מאיר: "בואי רבקי, נזמין אותם."

פריים 10

מבט מלמעלה על סוכת הבד הקטנה והמוארת שניצבת במרפסת בין הסוכות, בועת דיבור יוצאת מהסוכה: "אזמין לסעודתי אושפיזין..."

פריים 11

המשך מבט מלמעלה, וכעת בועה חדשה: "טוק טוק" מכיוון הצד השני של הבית, מדלת הכניסה.

פריים 12

חזרה לקלוז אפ בתוך הסוכה של רבקי ודוד מאיר. דוד מאיר מרים את עיניו בתמיהה מהסידור, רבקי מסיטה את מבטה אל עבר הבית. בועת קולות דפיקה נוספת מכיוון הבית.

פריים 13

רבקי שולחת מבט של שאלה אל בעלה, שבגלל שהוא באמצע הנוסח אינו יכול לדבר, אבל מסמן לה במבטו לקום ולפתוח.

פריים 14

רבקי יוצאת מהסוכה המוארת אל עבר הבית החשוך חלקית, קולות הדפיקה מתגברים בדלת הראשית.

פריים 15

רבקי פותחת את הדלת, רואים בעיניה הפתעה. מולה רואים צללית של גבר.

פריים 16

האיש, (קירח עם מגבעת אברכים שחורה, פנים מחוטטות) מחייך: "שלום."

פריים 17

רבקי, מהססת: "ו... וברכה."

פריים 18

האיש משלב את אצבעותיו זו בזו, חיוכו רחב: "אני גבי. שכרתי פה דירה לחג עם האחיין שלי פה ממול, וכשנכנס החג קלטנו ששכחנו את האוכל בבית. באסה לגמרי."

פריים 19

קלוז אפ על פניו המחייכות של האיש ועל עיניו, שיש בהן ניצוץ. "אולי אתם יכולים לעזור לנו?"

פריים 20

רבקי, קצת מבולבלת: "לעזור?"

בועת דיבור 2: "כלומר, אתם צריכים אוכל?"

פריים 21

פתאום קולטת עד הסוף את הבקשה הלא שגרתית, משהו במבטה מתבהר.

"בטח, נשמח לעזור. יש לנו ברוך השם די והותר. חכה רגע, בעלי ואני נביא מה שאפשר."

פריים 22

רבקי ממהרת להיכנס אל הבית, האיש נותר שם לבד, הכובע מטיל צל על עיניו, רק חיוכו נותר באור.

האיש: "תודה, תודה לכם."​

 

[אש קודש!]

ממתינה בלי יותר מידי סבלנות...

 

[סיפור8]

בעז"ה


סצנה 3

פריים 1

רחוב חשוך, בצדדים מעט סוכות מוארות, באמצע הרחוב הולכים רבקה ודוד מאיר אחרי גבי, סוחבים קופסאות אוכל על זרועותיהם. גבי לא סוחב כלום, מחייך לעצמו, נושף לאוויר עננת סגרייה.

ברקע רואים צללית קטנה מטפסת על המדרגות החיצוניות של הבניין מאחור.

פריים 2

מבט מלמעלה, מעל צלליתו של הילד המטפס. הוא מתבונן בשלושת הדמויות הקטנות המתרחקות בהמשך הרחוב.

בועת דיבור קטנה מהכיוון של הדמות של גבי: "עוד כמה דקות, זה ממש כאן אחרי הפניה."

פריים 3

גבותיו של הילד מתכווצות מעל עיניו, שיש בהן מבע רציני וניצוץ שמוחזר מאור הירח. ניכר שהוא במתח.

פריים 4

הילד, שטיפס כבר על המדרגות בגובה של הקומה השניה, נוטה ימינה מהמדרגות אל עבר החלון החשוך, חסר הסורגים, של הדירה של דוד מאיר ורבקי.

פריים 5

נכנס בעד החלון לתוך חדר שינה חשוך, שתי מיטות, ארון. הבית שקט, מעט אור חיוור בוקע מהסלון אל החדר. עיניו של הילד מביעות מתח.

פריים 6

הילד נכנס לסלון, עיניו פקוחות לרווחה בדריכות. הסלון אפל למחצה. הילד מביט אל הוויטרינה, ואל חנוכית הכסף שניצבת בה ומחזירה ניצוצות באור הפלורסנט החיוור.

פריים 7

מוריד את התיק השחור שעל כתפו, ניגש לוויטרינה ופותח אותה, תוחב את החנוכיה הגדולה לתוך התיק בקושי מסויים. אגלי זיעה מתחילים לבצבץ על מצחו.

פריים 8

ממשיך לעבר המסדרון. על הדלת תלוי תיק קטן של אישה. הוא תוחב את ידו לתוכו, שולף ארנק. הארנק נכנס גם הוא לתוך התיק השחור.

פריים 9

הילד מביט לעבר סוף המסדרון. יש שם דלת פתוחה למחצה, ממנה בוקע אור חזק וצלול.

פריים 9

הילד פותח בהיסוס את הדלת. למול עיניו מתגלת הסוכה המוארת, המקושטת בקישוטים יפיפיים, מנצנצים. השולחן עטוי במפה צחורה, עליה מעט סלטים וסיר מרק חם מעלה אדים. הילד נעצר על מקומו, מביט, עיניו פעורות. היופי והחמימות של הסוכה עוטפים את חושיו, וגורמים לו לעצור על מקומו.

פריים 10

לאט לאט, הוא פוסע פסיעה ועוד פסיעה אל תוך הסוכה הקטנה. עיניו מתבוננות בבד הסוכה המאויר בענפים ורימונים, על תמונה של אדם בעל זקן לבן ומבט רך. הוא מתבונן למעלה, שם, בין השרשראות הצבעוניות, עיניו נעצרות בקישוט יפיפיה בצורת מעליו עפה יונה עשויה מצלופן לבן, עיניה השחורות מבריקות והיא נעה קלות ברוח.

פריים 11

לאחר מספר רגעים בהם פשוט עמד והתבונן ביונה, נמשך מבטו חזרה לשולחן. אצבעותיו מרפרפות על מפת הקטיפה הלבנה, הצחה, חשות במרקמה הרך. הן עוברות על מזלג מבהיק, ואז באחד מפמוטות הכסף היפים, אצבעותיו נוגעות בו בעדינות. מבטו של הילד חולמני מעט, רך. שעון הקיר שמאחוריו מראה את השעה שמונה ואחת עשרה דקות.​

 

[סיפור8]

​

בעז"ה

פריים 12

הילד פוסע לאט לראש השולחן, שם, לצד סכין הכסף לחיתוך החלות, יש את כוס הקידוש היפה, החלקה והכסופה. הוא מרים אותה כדי להסתכל עליה מקרוב. היא מחזירה את האור הלבן הבוהק של הסוכה, ומשקפת את דמותו בצורה מעוותת. הוא מניע אותה מעט, עיניו מתבהרות בחיוך כאשר דמותו המצחיקה נראית קצת שונה מכל כיוון.

פריים 13

רעש מפתח הסוכה גורם לו להרים את עיניו בבהלה. בני הזוג, בעלי הסוכה, עומדים בפתח, עיניהם קרועות למראהו.

פריים 14

האנדרנלין שוצף את כל גופו ברגע, מפיל את כוס הקידוש מידו, הפחד ממלא את עיניו. מבט מהיר לכל כיוון בסוכה הקטנה מבהירה לו שהוא לכוד. למעט דלת המרפסת המובילה חזרה לסלון, שם עומדים הגבר והאישה, אין לו איך לברוח.

פריים 15

באינסטינקט של רגע, הוא מרים את סכין החלות החדה, שהלהב שלה נוצץ באור. רבקי שמה את ידיה על פיה, משניקה צעקה.

פריים 16

דוד מאיר, אישוני עיניו מורחבים בבהלה, קולו רועד, מרים יד אחת בתנועה שאמורה לשדר רוך: "ילד-"

פריים 17

הילד נתרע לאחור מתנועת היד, גופו נתקל בגדר המרפסת, חש אותה דרך בד הסוכה הלבן. הוא מסב את ראשו אחורנית, קולט לפתע שאין קירות מאחורי הבד, אלא רק גדר המרפסת.

פריים 18

הילד מעביר את מבטו החרד מדוד מאיר לרבקי, ולאחר מכן מניף את הסכין וקורע את בד הסוכה. חור גדול נפער, מאחוריו לילה שחור. הילד מעיף מבט למטה, אלא עבר המרחק החשוך של שתי קומות עד הקרקע החשוכה.

פריים 19

דוד מאיר נחרד, פוסע פסיעה קדימה. "לא, ילד, אל-"

פריים 20

עיניו של הילד נפערות עוד יותר מאימה בעקבות ההתקדמות של דוד מאיר, ובהחלטה של רגע הוא מניף את הסכין. הלהב שלה מבריק באוויר. רבקי צורחת.

פריים 21

דוד מאיר אוחז בזרועו, שנוצר בה חתך גדול ומדמם. פניו מביעות כאב. הילד מזועזע ממה שקרה, נשימותיו עוד יותר מואצות, שם רגל אחת כבר מעבר לגדר.

פריים 22

דוד מאיר, רואה את תנועתו של הילד, מבועת. מבלי לחשוב פעמיים הוא תופס ביד שלא נפגעה את זרועו של הילד, זו שאוחזת בסכין. עיניו המבוהלות של הילד נפגשות עם עיניו של דוד מאיר.

פריים 23

דוד מאיר צועק, קולו רועד: "לך מפה, לך! לך! צא, לך מפה! קח את הכל איתך, רק לך מכאן!"

פריים 24

עיניו של הילד מתרוצצות בין דלת הסוכה, לרבקי שעומדת חיוורת ליד הדלת, ואז שוב חוזרות לדוד מאיר.

פריים 25

עיניו של דוד מאיר מביטות בילד, בתוכן נוצצות דמעות, קולו מנסה להיות חזק אבל נשבר באמצע: "לך, לך מפה... פשוט לך..."

פריים 26

הילד מחליט לשמוע לדוד מאיר, מחזיר את רגלו מבעד לגדר, עובר לצד השולחן במהירות אבל בסרבול מה בשל התיק השחור הגדול, שהחנוכיה מבצבצת מתוכו. הוא נתקל בטעות בשולחן מה שגורם לכוס יין ליפול על המפה הצחורה. הוא בורח מבעד לדלת אל מחוץ לסוכה.







-​

 

[סיפור8]

בעז"ה






סצנה 4

פריים 1

הילד יוצא עם תיקו הגדול והשחור אל הרחוב, מתנשף. הרחוב חשוך, שומם. הוא מביט ימינה או שמאלה ואוחז את התרמיל השחור קרוב לגופו.

פריים 2

לפתע, בחריקת צמיגים, מזנקת מאזדה שחורה עם פנסים מבהיקים לעבר הילד. הוא ממהר לפתוח את דלת המכונית ולהיכנס אל המושב האחורי. רגע לפני שהוא מספיק לסגור את הדלת המכונית כבר מזנקת קדימה, הודפת אותו אל המושב.

פריים 3

בהשתקפות מהמראה הקדמית רואים את עיניו המואפלות של גבי. הוא אומר: "חתיכת מטומטם. ילד מפגר. אוטיסט."

פריים 4

עיניו של הילד ננעצות בתיק השחור שמונח בין רגליו, ובחנוכית הכסף המבצבצת מתוכו.

בועות דיבור מגבי (שלא נמצא בפריים): "אהבל. חתיכת זבל."

פריים 5

מבטו של הילד עובר לזרועו. שם, היכן שהאיש הפצוע אחז בו, יש כתם דם מרוח. הוא בוהה לרגע בכתם המרוח, ואז מנסה למשוך את שרוולו, להסתיר את הכתם.

בועת דיבור מכיוונו של גבי: "יא אפס."







פריים 7.

מעבר, קלוז אפ על זרועו של דוד מאיר מכוסה על ידי מגבת כהה, שכתם כהה ניכר בה. השעה כבר מאוחרת, המפה הלבנה מפונה ואין עליה דבר, רק כוס קפה קרה ומלאה ליד זרועו של דוד מאיר.

פריים 8

פניו של דוד מאיר טמונות בין זרועותיו, הוא בוכה. תחתיו יש ספר קודש פתוח שכנראה רצה להתחיל ללמוד ממנו, אבל כעת הדמעות נוטפות על הספר.

פריים 9

רבקי עומדת בפתח הסוכה, שקטה וחיוורת, עיניה מלאות בדמעות, מתבוננות בבעלה. ידה על המזוזה.

פריים 10

לאחר רגע של מבט נוסף וכואב בבעלה, היא עוזבת את הסוכה.

פריים 11

פריים מבט מלמעלה, מעל גבו של דוד מאיר היושב ליד השולחן ובוכה, רק נורה אחת לבנה דולקת, מאירה באור חיוור את הסוכה הקטנה ואת הקישוטים הנעים קלות ברוח.

פריים 12

פריים יוצא מהסוכה, מבט מלמעלה. הסוכה הקטנה והמוארת באור חיוור לבן נמצאת בין סוכות אחרות, חשוכות. הרחובות ריקים. העיר בני ברק ישנה.

פריים 13

פריים סופר רחב, שמיים שחורים ומלאי כוכבים בשני שליש העליון של הפריים, העיר בחלק התחתון של הפריים.

פריים 14

חדר חשוך. הילד שוכב על מזרן על הרצפה, זרועותיו תחת ראשו, שפתו התחתונה נפוחה מעט, יש בה חתך. פניו מהורהרות, הוא מתבונן בשמיים הנשקפים דרך החלון שמעליו. השמיים ואור הכוכבים הניבטים מהחלון יוצרים מלבן של אור חיוור על פניו של הילד בתוך החושך.

פריים 15

קלוז אפ על פניו של הילד. בעיניו הערניות משתקפים שמי הלילה, ובתוכן נוצצים אלפי כוכבים.








-​

 

[סיפור8]

בעז"ה


שמחתי לשתף אשמח שתשתפו בתגובות

 

[משולש ברמודה]

@סיפור8 וואו.
את האמת לא חשבתי שאהנה ככה מתסריט.
התיאורים שלך פשוט חיים ואמיתיים כל כך. אני מרגישה כאילו אני שם, רואה את הסוכות הקטנות נוצצות בלילה השחור.
את התיאור הזה אהבתי במיוחד כי הוא מדויק ממש:

השמיים ואור הכוכבים הניבטים מהחלון יוצרים מלבן של אור חיוור על פניו של הילד בתוך החושך.

כמה הערות קטנות

עיניו נעצרות בקישוט יפיפיה בצורת מעליו עפה יונה עשויה מצלופן לבן,

יכול להיות שיש כאן טעות?

רעש מפתח הסוכה גורם לו להרים את עיניו בבהלה. בני הזוג, בעלי הסוכה, עומדים בפתח, עיניהם קרועות למראהו.

זה היה קצת מהר לא? הם הלכו ברחוב, הוא נכנס, לקח חנוכייה, נכנס לסוכה הסתכל קצת והופ הם הספיקו לחזור, לטפס במדרגות, להיכנס בדלת ולהגיע עד הסוכה. לא כל כך מבינה בכתיבה של תסריט אבל אולי הייתי מוסיפה פריים או שניים לפני או איזו נקודת מעבר שתראה שחלף קצת זמן.

דוד מאיר צועק, קולו רועד: "לך מפה, לך! לך! צא, לך מפה! קח את הכל איתך, רק לך מכאן!"

הרגיש לי קצת שינוי מהיר בתגובה שלו (מרכות לרעד המתחנן הזה), מצד שני נראה שיש כאן איזה סיפור חבוי מאחורי התגובה שלו ואם ככה זה דווקא יכול להיות הגיוני - אז אמתין בסבלנות להמשך

 

[סיפור8]

בעז"ה

תודה, @משולש ברמודה .

יכול להיות שיש כאן טעות?

נראה כך

זה היה קצת מהר לא?

ייתכן. אולי גם העובדה שהפריימים מאד גדושים בסצנה שבה הילד מתבונן בסוכה תורמת לתחושה שזה מהר מדיי.

הרגיש לי קצת שינוי מהיר בתגובה שלו (מרכות לרעד המתחנן הזה)

זה מאד מעניין, כתיבת תסריט. מצד אחד יש בסגנון הזה משהו שאני אוהבת מאד, העובדה שאין פירוט על רגשות ומחשבות, אלא רק את מה שרואים או חשים. מצד שני, יש בו חסרון- בדיוק מאותה סיבה..
למשל, כשהילד מסתכל מהחלון, הוא חושב. היה אפשר לכתוב שתי פסקאות יפות וארוכות שמבטאות את המחשבות והרגשות שלו. אבל מצד שני, הכל כבר נמצא במבט...
אותו דבר בנוגע לתגובה של דוד מאיר. אם הייתי כותבת את זה כסיפור, כנראה הייתי מכניסה זאת בצורה מפורשת, למשל, דרך המחשבות של דוד מאיר: הילד מפרש כל שיח או פעולה כנסיון לפגיעה או לכידה. הוא בכלל לא מעלה על דעתו שלדוד מאיר אכפת ממנו. כשדוד מאיר רואה זאת, הוא לוקח את העמדה הכביכול "מאיימת" שבו הוא נמצא וצועק על הילד לעזוב. זה קורה מהר.
וגם אחרי שעברתי על זה כמה פעמים, זה עדיין נראה לי נכון

אז אמתין בסבלנות להמשך

אין המשך...

 

[נ. גל]

שמחה שזה הגיע!
חבל שרק עכשיו מצאתי את האשכול

פריים 9

הילד מביט לעבר סוף המסדרון. יש שם דלת פתוחה למחצה, ממנה בוקע אור חזק וצלול.

פריים 9

פעמיים פריים 9.

הילד פותח בהיסוס את הדלת. למול עיניו מתגלת הסוכה המוארת, המקושטת בקישוטים יפיפיים, מנצנצים. השולחן עטוי במפה צחורה, עליה מעט סלטים וסיר מרק חם מעלה אדים. הילד נעצר על מקומו, מביט, עיניו פעורות. היופי והחמימות של הסוכה עוטפים את חושיו, וגורמים לו לעצור על מקומו.

פריים 10

לאט לאט, הוא פוסע פסיעה ועוד פסיעה אל תוך הסוכה הקטנה. עיניו מתבוננות בבד הסוכה המאויר בענפים ורימונים, על תמונה של אדם בעל זקן לבן ומבט רך. הוא מתבונן למעלה, שם, בין השרשראות הצבעוניות, עיניו נעצרות בקישוט יפיפיה בצורת מעליו עפה יונה עשויה מצלופן לבן, עיניה השחורות מבריקות והיא נעה קלות ברוח.

פריים 11

לאחר מספר רגעים בהם פשוט עמד והתבונן ביונה, נמשך מבטו חזרה לשולחן. אצבעותיו מרפרפות על מפת הקטיפה הלבנה, הצחה, חשות במרקמה הרך. הן עוברות על מזלג מבהיק, ואז באחד מפמוטות הכסף היפים, אצבעותיו נוגעות בו בעדינות. מבטו של הילד חולמני מעט, רך. שעון הקיר שמאחוריו מראה את השעה שמונה ואחת עשרה דקות.

מכאן ועד הסוף זה כתוב כמו תסריט לסרט, לא לקומיקס.
בכל פריים יש תהליך מורכב (בפריימים המצוטטים זה די בולט) שקשה להציג בתמונה אחת.
הילד פותח את הדלת, מסתכל ונעצר? איך מכניסים את כל זה באותו פריים?
כנ"ל איך מכניסים בתמונה אחת: (1) התבוננות של כמה רגעים ביונה, (2) רפרוף על המפה + תחושת המרקם (3) נגיעה במזלג, (4) נגיעה בפמוט, (5) מבט רך.

שאלה נוספת: למה גבי קורא לילד בכינויי גנאי? לא הצלחתי להבין מתוך הרצף מה ההקשר של העלבונות.

 

[סיפור8]

מכאן ועד הסוף זה כתוב כמו תסריט לסרט, לא לקומיקס.

קלטת יפה
שתי הסצנות הראשונות נכתבו לאתגר קומיקס, כל פריים יותר מוקפד.
הסצנות הבאות הן פשוט השלמה של הסיפור. לא הקפדתי על מבנה פריים של קומיקס. אז ההערות שלך מדויקות, אבל מבחינתי זה בסדר כיוון שהקטע נועד לקריאה, בסופו של דבר, לא לעריכת קומיקס.

העלבונות זה פריקת מתח וכעס. אבל בדיוק כמו שאומרים על בדיחה, גם סיפור אם צריך להסביר אותו זה לא סימן כ"כ טוב בשבילו

 

[ניק 70107]

אין המשך? זה טוב מדי