לטובת המעושנים... (מעשנים פסיביים)

עיגול רבוע · 14/1/18

נכתב ע"י בבא קמא:
א רוצה לקלקל את החגיגה, אבל הסרטון הזה דמגוגי.
א', בעישון אקטיבי חלק ניכר מהעשן מתפוגג מחוץ לריאות עם חלק מהמזהמים. על אחת כמה וכמה בעישון פסיבי, שחלק גדול מהנ"ל מתפוגג בדרך למעשן הפסיבי.
ב', בעישון ביום יום יש שהות בין סיגריה לסיגריה, בצורה שהגוף מספיק מעט לנקות ולשקם את עצמו עד הסיגריה הבאה. גם כאן, קל וחומר במעשן פסיבי שיש כמה שעות בין חשיפה לחשיפה.
ועדיין, כמעשן לשעבר שנקי לחלוטין כבר 11 שנה ונגעל מריח סיגריות, גם אני חושב שהעישון אם בכלל חייב להיות בצורה שלא תזיק לאף אחד.

אפשר לקבל. ריאותיו של המעשן נקיות פי עשרה ממכל העישון המוצג. נו, וזה כבר סביר ?

טחינה גולמית · 14/1/18

אם כבר מדברים על עישון, נזכרתי במשהו שבעלי העלה פעם בפורום כתיבה.
הנה הוא:

הקרון שהפך לקטר

"הלוויתו של הרב ר' יצחק דוד לוינסקי זכרונו לברכה, הרב ר' יצחק דוד לוינסקי זכרונו לברכה, תצא בשעה אחת מביתו רחוב נחמיה 11 (תרגעו, זה שם בדוי) לבית החיים סגולה בפתח תקוה... הלוויתו של..."

קולות הרמקולים המבשרים על הפיכתו של ידידי איציק לוינסקי מחבר בהווה לחבר-עבר, ועל יציאתו מכלל שליט"א לכלל ז"ל, הדהדו באזני. הידידות ביננו התחילה כבר בישיבה קטנה, וכעת אבדתי חבר.

הלויה היתה אירוע לא פשוט, אלמנה טרייה ושמונה יתומים קטנים שהגדול שבהם בן 16, זה אולי דבר שקוראים עליו הרבה לצערינו, אבל לא כל יום נפגשים עם זה מול העיניים.

בחזור מהלוויה הלכתי יחד עם חבר נוסף של שנינו, והעלינו זכרונות ביחד. כשלפתע החבר פונה אלי בגילוי לב: "אתה יודע מנחם, תחושה קצת מוזרה הייתה לי בהלוויה הזאת. פשוט לא הצלחתי לרחם עליו, כאלו תחושה של 'מגיע לו' או 'הוא עשה את זה לעצמו', בדיוק כמו שאמרתי לך אז כשהוא היה תקוע בשידוכים... פשוט לא הצלחתי לבכות. רק כששמעתי את הקדיש של היתומים נקרע לי הלב. מה הם אשמים בשטויות של אבא שלהם, אבל עד אז... אני יודע שזה נשמע נורא, מנחם מה אתה אומר, הגזמתי?"

שתקתי.

ידעתי בדיוק למה הוא מתכוין. איציק היה מעשן כבד, "קטר" בלע"ז.

הסיגריה הראשונה הייתה בישיבה קטנה, ההתמכרות הרצינית התחילה בשיעור ג' בישיבה גדולה, וכך עד יום מותו, בו נפטר איציק ממחלה קשה, שלדעת הרופאים היה לה קשר ישיר לעישון של איציק. איציק היה מסוג האנשים שכ"כ סבלו מהעישון עד שהסיפור שלו כבר לא הצליח להשפיע על אף אחד. "טוב, זה מקרה נדיר וקיצוני" הגיבו אנשים כשספרתי להם על איציק.

זה התחיל בתקופת השידוכים. הצעות רבות ירדו בגלל בנות שהשכילו להבין שפשוט לא כדאי להפגש עם בחור שמעשן. וגם הצעות שכבר הגיעו לכלל פגישה ירדו מן הפרק מהר מאד. איציק אפילו לא ניסה להסתיר את היותו מעשן, וריח העישון נדף ממנו תמיד.

אחר תקופת שידוכים ארוכה, יחסית לבחור עם כישורים כמו שלו, זכה סוף סוף איציק להנשא. כשאיציק ורעיתו קנו דירה הם לקחו על עצמם משכנתא גדולה ואחרי שני ילדים שנולדו, הוצאות הבית גדלו, והיכולת לעמוד בהחזרת המשכנתא הייתה קצת קשה. וכאן התחיל מעגל קסמים נורא. ככל שאיציק נלחץ יותר מחובותיו- הוא היה צריך יותר סיגריות. יותר סיגריות= יותר הוצאות, יותר הוצאות= יותר חובות= יותר לחץ= יותר סיגריות, וחוזר חלילה, חס וחלילה. פעם אפילו ניסינו לחשב ביחד כמה כסף הוא היה חוסך אם היה מפסיק לעשן, אבל שום דבר לא הצליח להזיז אותו.

איכשהו, עם הרבה הלוואות מחברים ומגמ"חים, איציק שרד את הבעיה הכלכלית שלו.

אבל יום אחד איציק לא מרגיש טוב... לא נלאה אתכם בכל הפרטים, רק בראשי פרקים: רופא, בדיקות, תוצאות, תדהמה.

אם הסיפור היה נכתב ע"י סופר מפורסם, אז כאן היה מגיע איזה עשיר מופלג, שנזכר שכשהוא היה בכיתה ג' איציק עשה לו טובה, ופתאום הוא שמע את עצמו אומר "הגיע הזמן לפרוע את החוב ולהכיר טובה", ואז הוא כתב המחאה עם סכום מפולפל אשר הספיקה לממן לאיציק רופא פרטי והליכה למכון גמילה.

אבל מה לעשות שסיפור חייו של איציק, או יותר נכון סיפור מותו, לא נכתב ע"י סופר, ולכן העשיר הזה לא הגיע (או שאיציק לא עשה לו טובה, או שהעשיר לא נזכר בה, או שהוא פשוט לא שמע את עצמו אומר...) ולכן ההמשך הוא: כמה חודשים, החמרה במצב, עוד כמה חודשים, עוד החמרה, ועוד אחת, עד הרמקולים שהזכרנו מקודם. איציק לא הפסיק את העישון, אז העישון הפסיק את איציק.

אבל כמו שאמרתי קודם, הסיפור ההזוי של איציק הוא מדי קיצוני כדי לשכנע מישהו להפסיק לעשן. בפרט שלמעשנים יש תמיד מה לענות. תדבר חמש דקות עם מעשן על עישון ותקבל שיעור באמונה ("מי שנגזר עליו להיות חולה יהיה חולה ומי שלא לא"), בהשקפה ("מה זאת אומרת 'משרד הבריאות קובע', הם קובעים משהו?"), ובלוגיקה ("גם פלאפון ומקרוגל זה מסוכן, אז מה נפסיק להשתמש?") מתובל בסיפורי צדיקים ("גם רב פלוני היה מעשן, אתה יודע איזה גאון הוא היה?") ובחוש הומור ("טוב, אתה צודק, אבל צריך גם לעזור לחברה קדישא להתפרנס"). חוש הומור לא בריא.

מה שכן יכול לתפוס זה החלק שלי בסיפור.

כבר הזכרתי שאיציק התחיל לעשן כשהיה בישיבה קטנה.

אז זה הסוד הקטן שלי: את הסיגריה הראשונה אני נתתי לו.

♦♦♦♦♦♦

זה היה סמוך לפורים. ערב אחד כשהלכתי עם איציק, הוצאתי סיגריה והדלקתי למול עיניו של איציק. הצעתי לו שיקח גם הוא סיגריה, והוא סרב. אני לא זוכר איך ולמה, אבל בסופו של דבר הצלחתי לשכנע אותו שייקח "שאכטה". כמובן שאיציק לא הצליח להנות, אבל הסברתי לו כמו מקצוען איך מעשנים כמו ש(לא) צריך, ולמחרת הוא כבר התחיל להנות. שלא תחשבו שהיה לי איזה ותק, גם אני עצמי עשנתי את סיגריית הבכורה שלי בדיוק חודש קודם באירוסין של אחי.

מאז התלמיד עלה על רבו, ובתהליך איטי הפך איציק למעשן כבד, ואני הסתפקתי בסיגריה פה ושם. אני מאותם שמוכיחים את הבדיחה הלא-מצחיקה: "קל מאוד להיגמל מעישון, כבר עשיתי את זה חמש פעמים..."

לכן הסיפור של איציק הציק לי, כי בסופו של דבר השאכטה הזאת שחטה אותו.

בשבועות הראשונים אחר פטירתו הרגשתי נורא. הרגשתי סוג של שותף לרצח. לא הצלחתי להתרכז בשום דבר, הייתי עצבני, וכל סביבתי סבלה ממני. ואם מישהו בטעות שאל אותי אם יש לי אש, עניתי לו בעצבים "לא, אבל תקשיב אדוני, פשוט תקפוץ מהגג, זו דרך יותר מהירה".

אחר התיעצות עם מורי ורבי, מרביץ תורה חשוב מאוד, החלטתי לקבל שתי קבלות: אחת- להפסיק לעשן, אבל הפעם באמת להפסיק. ולאחר מכן- לפרסם את סיפורו של איציק ואת סיפורי האישי שמאחוריו. מפני כבוד המשפחה שיניתי כמה פרטים (שמו הבדוי של איציק הוא בכלל חיים).

אז תחשבו עלי, ותחשבו על מי שנתן לי את הסיגריה באירוסין של אחי, גם הוא היה בסה"כ קרון ברכבת הזו, שגרר אחריו עוד קרון, ומהר מאוד עוד קרון, ובסופו של דבר כל הקרונות בדרך הם סוג של אשמים, כי בסוף היה קרון שהפך ל"קטר".

וזה המסר שאני רוצה להעביר בסיפור הזה: כל מעשן, נותן לגיטימציה לעוד מעשן, לעוד בחור צעיר שיראה אותו ויגיד "הנה גם הוא", לעוד חבר מביא חבר, לעוד מעגל שמי יודע איפה הוא יגמר, לעוד סבל מיותר בעם ישראל, אז פשוט אל תתחברו לרכבת המוות הזאת, ואם התחברתם תמהרו להתנתק.

אם אדם אחד בעקבות הסיפור הזה יחליט לעולם לא לגעת בסיגריות- והיה זה שכרי.

ויהיו הדברים לעילוי נשמת יצחק דוד בן אהרון (שם בדוי)

רחשי הלב · 14/1/18

נכתב ע"י טחינה גולמית:
אם כבר מדברים על עישון, נזכרתי במשהו שבעלי העלה פעם בפורום כתיבה.
הנה הוא:

הקרון שהפך לקטר

"הלוויתו של הרב ר' יצחק דוד לוינסקי זכרונו לברכה, הרב ר' יצחק דוד לוינסקי זכרונו לברכה, תצא בשעה אחת מביתו רחוב נחמיה 11 (תרגעו, זה שם בדוי) לבית החיים סגולה בפתח תקוה... הלוויתו של..."

קולות הרמקולים המבשרים על הפיכתו של ידידי איציק לוינסקי מחבר בהווה לחבר-עבר, ועל יציאתו מכלל שליט"א לכלל ז"ל, הדהדו באזני. הידידות ביננו התחילה כבר בישיבה קטנה, וכעת אבדתי חבר.

הלויה היתה אירוע לא פשוט, אלמנה טרייה ושמונה יתומים קטנים שהגדול שבהם בן 16, זה אולי דבר שקוראים עליו הרבה לצערינו, אבל לא כל יום נפגשים עם זה מול העיניים.

בחזור מהלוויה הלכתי יחד עם חבר נוסף של שנינו, והעלינו זכרונות ביחד. כשלפתע החבר פונה אלי בגילוי לב: "אתה יודע מנחם, תחושה קצת מוזרה הייתה לי בהלוויה הזאת. פשוט לא הצלחתי לרחם עליו, כאלו תחושה של 'מגיע לו' או 'הוא עשה את זה לעצמו', בדיוק כמו שאמרתי לך אז כשהוא היה תקוע בשידוכים... פשוט לא הצלחתי לבכות. רק כששמעתי את הקדיש של היתומים נקרע לי הלב. מה הם אשמים בשטויות של אבא שלהם, אבל עד אז... אני יודע שזה נשמע נורא, מנחם מה אתה אומר, הגזמתי?"

שתקתי.

ידעתי בדיוק למה הוא מתכוין. איציק היה מעשן כבד, "קטר" בלע"ז.

הסיגריה הראשונה הייתה בישיבה קטנה, ההתמכרות הרצינית התחילה בשיעור ג' בישיבה גדולה, וכך עד יום מותו, בו נפטר איציק ממחלה קשה, שלדעת הרופאים היה לה קשר ישיר לעישון של איציק. איציק היה מסוג האנשים שכ"כ סבלו מהעישון עד שהסיפור שלו כבר לא הצליח להשפיע על אף אחד. "טוב, זה מקרה נדיר וקיצוני" הגיבו אנשים כשספרתי להם על איציק.

זה התחיל בתקופת השידוכים. הצעות רבות ירדו בגלל בנות שהשכילו להבין שפשוט לא כדאי להפגש עם בחור שמעשן. וגם הצעות שכבר הגיעו לכלל פגישה ירדו מן הפרק מהר מאד. איציק אפילו לא ניסה להסתיר את היותו מעשן, וריח העישון נדף ממנו תמיד.

אחר תקופת שידוכים ארוכה, יחסית לבחור עם כישורים כמו שלו, זכה סוף סוף איציק להנשא. כשאיציק ורעיתו קנו דירה הם לקחו על עצמם משכנתא גדולה ואחרי שני ילדים שנולדו, הוצאות הבית גדלו, והיכולת לעמוד בהחזרת המשכנתא הייתה קצת קשה. וכאן התחיל מעגל קסמים נורא. ככל שאיציק נלחץ יותר מחובותיו- הוא היה צריך יותר סיגריות. יותר סיגריות= יותר הוצאות, יותר הוצאות= יותר חובות= יותר לחץ= יותר סיגריות, וחוזר חלילה, חס וחלילה. פעם אפילו ניסינו לחשב ביחד כמה כסף הוא היה חוסך אם היה מפסיק לעשן, אבל שום דבר לא הצליח להזיז אותו.

איכשהו, עם הרבה הלוואות מחברים ומגמ"חים, איציק שרד את הבעיה הכלכלית שלו.

אבל יום אחד איציק לא מרגיש טוב... לא נלאה אתכם בכל הפרטים, רק בראשי פרקים: רופא, בדיקות, תוצאות, תדהמה.

אם הסיפור היה נכתב ע"י סופר מפורסם, אז כאן היה מגיע איזה עשיר מופלג, שנזכר שכשהוא היה בכיתה ג' איציק עשה לו טובה, ופתאום הוא שמע את עצמו אומר "הגיע הזמן לפרוע את החוב ולהכיר טובה", ואז הוא כתב המחאה עם סכום מפולפל אשר הספיקה לממן לאיציק רופא פרטי והליכה למכון גמילה.

אבל מה לעשות שסיפור חייו של איציק, או יותר נכון סיפור מותו, לא נכתב ע"י סופר, ולכן העשיר הזה לא הגיע (או שאיציק לא עשה לו טובה, או שהעשיר לא נזכר בה, או שהוא פשוט לא שמע את עצמו אומר...) ולכן ההמשך הוא: כמה חודשים, החמרה במצב, עוד כמה חודשים, עוד החמרה, ועוד אחת, עד הרמקולים שהזכרנו מקודם. איציק לא הפסיק את העישון, אז העישון הפסיק את איציק.

אבל כמו שאמרתי קודם, הסיפור ההזוי של איציק הוא מדי קיצוני כדי לשכנע מישהו להפסיק לעשן. בפרט שלמעשנים יש תמיד מה לענות. תדבר חמש דקות עם מעשן על עישון ותקבל שיעור באמונה ("מי שנגזר עליו להיות חולה יהיה חולה ומי שלא לא"), בהשקפה ("מה זאת אומרת 'משרד הבריאות קובע', הם קובעים משהו?"), ובלוגיקה ("גם פלאפון ומקרוגל זה מסוכן, אז מה נפסיק להשתמש?") מתובל בסיפורי צדיקים ("גם רב פלוני היה מעשן, אתה יודע איזה גאון הוא היה?") ובחוש הומור ("טוב, אתה צודק, אבל צריך גם לעזור לחברה קדישא להתפרנס"). חוש הומור לא בריא.

מה שכן יכול לתפוס זה החלק שלי בסיפור.

כבר הזכרתי שאיציק התחיל לעשן כשהיה בישיבה קטנה.

אז זה הסוד הקטן שלי: את הסיגריה הראשונה אני נתתי לו.

♦♦♦♦♦♦

זה היה סמוך לפורים. ערב אחד כשהלכתי עם איציק, הוצאתי סיגריה והדלקתי למול עיניו של איציק. הצעתי לו שיקח גם הוא סיגריה, והוא סרב. אני לא זוכר איך ולמה, אבל בסופו של דבר הצלחתי לשכנע אותו שייקח "שאכטה". כמובן שאיציק לא הצליח להנות, אבל הסברתי לו כמו מקצוען איך מעשנים כמו ש(לא) צריך, ולמחרת הוא כבר התחיל להנות. שלא תחשבו שהיה לי איזה ותק, גם אני עצמי עשנתי את סיגריית הבכורה שלי בדיוק חודש קודם באירוסין של אחי.

מאז התלמיד עלה על רבו, ובתהליך איטי הפך איציק למעשן כבד, ואני הסתפקתי בסיגריה פה ושם. אני מאותם שמוכיחים את הבדיחה הלא-מצחיקה: "קל מאוד להיגמל מעישון, כבר עשיתי את זה חמש פעמים..."

לכן הסיפור של איציק הציק לי, כי בסופו של דבר השאכטה הזאת שחטה אותו.

בשבועות הראשונים אחר פטירתו הרגשתי נורא. הרגשתי סוג של שותף לרצח. לא הצלחתי להתרכז בשום דבר, הייתי עצבני, וכל סביבתי סבלה ממני. ואם מישהו בטעות שאל אותי אם יש לי אש, עניתי לו בעצבים "לא, אבל תקשיב אדוני, פשוט תקפוץ מהגג, זו דרך יותר מהירה".

אחר התיעצות עם מורי ורבי, מרביץ תורה חשוב מאוד, החלטתי לקבל שתי קבלות: אחת- להפסיק לעשן, אבל הפעם באמת להפסיק. ולאחר מכן- לפרסם את סיפורו של איציק ואת סיפורי האישי שמאחוריו. מפני כבוד המשפחה שיניתי כמה פרטים (שמו הבדוי של איציק הוא בכלל חיים).

אז תחשבו עלי, ותחשבו על מי שנתן לי את הסיגריה באירוסין של אחי, גם הוא היה בסה"כ קרון ברכבת הזו, שגרר אחריו עוד קרון, ומהר מאוד עוד קרון, ובסופו של דבר כל הקרונות בדרך הם סוג של אשמים, כי בסוף היה קרון שהפך ל"קטר".

וזה המסר שאני רוצה להעביר בסיפור הזה: כל מעשן, נותן לגיטימציה לעוד מעשן, לעוד בחור צעיר שיראה אותו ויגיד "הנה גם הוא", לעוד חבר מביא חבר, לעוד מעגל שמי יודע איפה הוא יגמר, לעוד סבל מיותר בעם ישראל, אז פשוט אל תתחברו לרכבת המוות הזאת, ואם התחברתם תמהרו להתנתק.

אם אדם אחד בעקבות הסיפור הזה יחליט לעולם לא לגעת בסיגריות- והיה זה שכרי.

ויהיו הדברים לעילוי נשמת יצחק דוד בן אהרון (שם בדוי)

אהבתי כל מילה, כתיבה משובחת ביותר. סגנון של חיים ולדר, חוץ מהרבה מטבעות לשון חביבות שולדר לא מסוגל להם.

דגאיש · 15/1/18

נכתב ע"י הסכת ושמע:
נניח שאתה @דגאיש צודק
זה נכון באותה מידה ואולי אפי' יותר לגבי כולסטרול/לחץ דם/סוכר

חד משמעית לא!

כמה הבדלים:

1. עישון מזיק לאחרים, השאר לא.

2. עישון תלוי בך ולא קשור לגנים, השאר כן.

3. את הגוף ניתן לרפא, הראות נשארות מזוהמות.

4. מהמחלה מתים תוך שנה שנתיים, השאר (על פי רוב) בגיל הזקנה.

5. למחלה אין תרופה ממש, לשאר דיאטות פשוטות עוזרות ומרפאות.

שנזכה...

מריומה~ · 15/1/18

יש ספר מצוין לגמילה-
'הדרך הקלה להפסיק לעשן'
של אלן קאר

פסיכולוגית הוא מסביר בצורה מאד ברורה למעשן למה הוא מכור. ונותן עיצות איך להיגמל

שמעתי כאלו שנגמלו דרכו

רחשי הלב · 15/1/18

נכתב ע"י *גלומה:
יש ספר מצוין לגמילה-
'הדרך הקלה להפסיק לעשן'
של אלן קאר

פסיכולוגית הוא מסביר בצורה מאד ברורה למעשן למה הוא מכור. ונותן עיצות איך להיגמל

שמעתי כאלו שנגמלו דרכו

כמוני

המפואר · 29/5/18

נכתב ע"י דגאיש:
מי שלא הפסיק לעשן, מסכן.
לא, הוא לא מסכן בגלל שהורג את עצמו.
הוא מסכן כי בעידן הטכנולוגי המתקדמת
הוא עדיין לא הצליח לגמול ת'עצמו מהעישון, מסכן.

יש לו IQ בגודל של גרעין קיווי,
לא יכול לחיות עם אשה,
כל החברים בורחים מפניו,
מבזבז את כספו על סירחון נורא,
הוא והשיכורים באותו קטיגוריה.

מסכן.
איפה וועד הרבנים, קופת העיר, וכו'
תאספו את הילד המסכן מהרחובות, עדיין בתיתולים ולא שולט על עצמו .

אתה מעשן?
זה מה שאני ועוד מליוני אנשים חושבים עליך!
תוכיח לנו שאתה יותר טוב מזה, שאתה לא מסכן, ותפסיק לעשן!!!

מאחד שצפה בבני אדם המתים מלפניו מהעישון ממש.
אני זוכר איך שהוא נפרד מבני משפחתו, כולם שתקו אבל ליבם, ליבם זעק,
והשקט, השקט עדיין ממשיך עד היום הזה.
יש אחד שהם לא מסוגלים לראות יותר, הרי הוא רצח את אביהם,
צא ממחנינו! טמא! טמא! עמלק!
ניחשתם נכון, את הסיגריה. (סיפור אמיתי)

אני לעצמי לא מאשים אף אחד, הרי הם מסכנים!

החותם בכאב.
- דגאיש.

אני אישית מכיר אנשים בגיל 90+ בליעה"ר (עד 120)
והם מעשנים אוהו מעשנים...
אני לא צפיתי שהם מתו לפניי בגלל העישון...
הם לא נפרדו מבני משפחתם... הם עדיים חיים ב"ה...
הם גם לא טמא ולא עמלק... הם אנשים בני עלייה דמויות הוד מן הדור הקודם. עפר אנכי תחת כפות רגליהם
ויה"ר שיאריכו ימים ושנים בבריאות איתנה.

(בדרך צחות כבר אמר הגאון הגדול רי"י פישר זצ"ל, מוטב לחיות 70 שנה עם העישון, מאשר 90 שנה ללא עישון)

וד.א. אני אישית לא מעשן...

vhsvchch · 29/5/18

נכתב ע"י מר דרור:
אני אישית מכיר אנשים בגיל 90+ בליעה"ר (עד 120)
והם מעשנים אוהו מעשנים...
וד.א. אני אישית לא מעשן...

נשמע כמו כל החרדים שמגיבים בפורומים חילוניים וכותבים, אני ממש לא חרדי, אבל...

המפואר · 29/5/18

נכתב ע"י הרהור עמוק:
נשמע כמו כל החרדים שמגיבים בפורומים חילוניים וכותבים, אני ממש לא חרדי, אבל...

מצטער, לענ"ד לא הבנתי את כוונת המשורר ואת הקשר בין הדברים.

כל שכן שב"ה איני מכיר פורומים חילוניים...
אני כן מכיר אנשים בריאים שמעשנים, ועל אף שאני מכיר בהם ובבריאותם זה לא גרם לי לחקות אותם...

carambola · 29/5/18

נכתב ע"י אפרת אפרת:
תודה רבה,
אבל עדיין לא ברור לי אם מותר לי להעיר לאנשים שמעשנים בסמוך לתחנה.
זה ממש חשוב לי..

לא יודעת אם מותר או לא.
פשוט בקשתי בצורה יפה, אם אפשר בבקשה להתרחק כי הריח מפריע...
אנשים התנצלו וזזו...

עיגול רבוע · 29/5/18

נכתב ע"י מר דרור:
אני אישית מכיר אנשים בגיל 90+ בליעה"ר (עד 120)
והם מעשנים אוהו מעשנים...

נכון.
הסיגריות, בשונה מישיבה במכונית תופת, אינן מבצעות חיסול ודאי של 100%, ואתה מכיר גם את האחוזים הבודדים ששרדו אותן.
ואם בהיכרות אישית, אז אני מכיר מי שאביו כמעט-קט עלה למרום בעקבות העישון המאסיבי שלו, ילדיו התהלכו כסהרורריים במשך השבועות בהן פרפרה נפשו בין החיים למוות, וכאשר בס"ד הוא שב לארץ החיים הם הודיעו לו שהם אינם מסוגלים לעמוד שוב במתח הזה ועליו לבחור בין המשך הקשר אתם או אתן, כלומר עם הילדים או עם הסיגריות.

.Milki · 29/5/18

נכתב ע"י *גלומה:
יש ספר מצוין לגמילה-
'הדרך הקלה להפסיק לעשן'
של אלן קאר

פסיכולוגית הוא מסביר בצורה מאד ברורה למעשן למה הוא מכור. ונותן עיצות איך להיגמל

שמעתי כאלו שנגמלו דרכו

כן, הספר מונח על מדף הספרים שלנו, כל הרוצה יבוא ויטול (לא!!!! זה מושאל..)
בעלי קרא, אמר פששש... ספר יפה מאוד..
וממשיך לעשן

מכירים שיטה יותר טובה?
מדובר במעשן כבד ואגרן מציתות כפייתי